יש להפסיד בכבוד ויש לנצח בכבוד

"אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים ואחת, היום, יום שלישי, כ"ה בניסן התשע"ט, שלושים באפריל 2019. חברותי וחברי חברי הכנסת, אזרחי ישראל. עם השבעתו של לוי אשכול לראשות הממשלה בשנת 63', נשא מנחם בגין תפילה שנראה ראוי לחזור עליה כאן היום: "ירווח לה למדינה, וייטב לה לאומה. תרד השנאה והמשטמה - ויעלה הכבוד ההדדי. תיעלם הנקמנות והנטרנות - ותקום יריבות, אף חריפה, אך הוגנת ומכובדת. יורחק הסילוף ותשגה האמת. יפחת פירוד הלבבות ותעמיק הכרת האחוות. תודבר הצביעות ותעלה הכנות. יושם קץ לחנופה, ואומץ לב אזרחי וחירות המחשבה יבואו במקומה". חבריי וחברותיי חברי הכנסת. עברנו מערכת בחירות קשה. השמצנו והושמצנו. סילפנו. עבדנו שעות נוספות בשירות הדה-לגיטימציה, השנאה והמשטמה. עכשיו, די. מספיק. צריך לטפס מעלה. להניח את חרבות הבחירות ולנקות את הלכלוך. השיקולים הפוליטיים כבר אינם יכולים להיות המצפן היחיד. זוהי לא רק הציפייה מכם, זוהי דרישה ותביעה של כל אזרחי ישראל, ממנהיגינו, מכל יושבי הבית הזה.

מכובדי. העם, הריבון, אמר את דברו בבחירות האחרונות. נער הייתי וגם זקנתי. זכיתי לשרת את העם מהקואליציה ומהאופוזיציה. לחברי הכנסת מן האופוזיציה לעתיד, אני רוצה לומר: זוהי זכות לשרת את העם מהאופוזיציה, כפי שזו אחריות גדולה. ביקשתם מהעם את אמונו, ומשעשיתם זאת, כעת עליכם להצדיק את האמון שניתן בכם. באותו מעמד בו הושבע לוי אשכול כראש הממשלה, אמר לו בגין, יושב-ראש האופוזיציה הנצחי דאז: "עליו (אשכול), לדעת שאנחנו שואפים להעביר אותו ואת חבריו לאופוזיציה, וזוהי לא רק זכותנו, זו גם חובתנו, והעם יחליט. אם העם ייתן להם מידת אמון מספקת גם בבחירות הבאות, אנו נראה מיד את שליחותנו להתייצב נגדם באופוזיציה, עד שהעם, כפי שאנחנו מאמינים, יחליט אחרת". כך אמר.

מכובדי. בבחירות דמוקרטיות, העם אף פעם אינו טועה. ההכרעה הדמוקרטית היא רצון העם, והעם הוא הריבון היחיד בדמוקרטיה. הזכות לשרת את העם מהאופוזיציה היא הוכחת נאמנות לדמוקרטיה, היא החובה לבקר ולפקח, והיא האתגר והאחריות לשכנע. אנשי חרות יודעים וזוכרים: כדי ללכת במדבר האופוזיציה, נדרשים מנהיגות ואורך רוח, צריך חזון. צריך שיהיה מה להציע. וצריך שיהיו שותפים ללכת איתם. כמי שישב באופוזיציה אני יודע, צריך לכבד את האתגר הטמון בתוצאות הבחירות. את החובה לשכנע ולהיות משכנעים. לא להתנשא. לא לפתור את זה בכך שהעם לא יודע מה הוא בוחר, שאין "עם", או ש"העם טיפש". לא לא. העם החליט, והוא החליט אחרת.

אני מוטרד מהקולות שאני שומע, של אנשים שאומרים - "אם איבדתי את המושכות, אין לי מה לחפש כאן". כאשר נמצאים באופוזיציה פירושו של דבר שהאחריות וחובת ההוכחה עלי. חובת ההוכחה היא על המשכנעים, ומתוך כבוד עמוק לריבון שהוא העם, ועד שהעם, כמו שאמר בגין, יחליט אחרת. זה האמון שניתן לכם מידי הציבור הגדול שתמך בכם, ועל כולנו, על כל היושבים כאן לזכור: בלי אופוזיציה - אין דמוקרטיה.

לחבריי בקואליציה לעתיד אני רוצה לומר, יש להפסיד בכבוד ויש לנצח בכבוד. אתם לא באופוזיציה. אתם אוחזים במושכות השלטון וההנהגה מזה זמן רב. ככאלה זוהי האחריות שלכם להשתחרר ממלאכת חיסול היריב, להשתחרר מתחושת הקורבנות, ולמשול בכבוד ובאהבה, על כל סוגי האזרחים והקהילות שחיים כאן.

עליכם לראות את ההישג הפוליטי המשמעותי אליו הגעתם ולהפנים את משמעויותיו, לא רק הפוליטיות-סקטוריאליות, אלא גם אלה הנוגעות לכלל החברה בישראל. אנחנו לא רוצים שחלק גדול כל כך בעם בישראל ובחברה הישראלית, ירגיש ויחשוש שלא רק הפסיד במאבק הפוליטי, אלא איבד את מקומו כאן. המחנה השני, זה היושב באופוזיציה, צריך להרגיש שאמנם הוא איבד את ההובלה, אבל לא את המקום שלו בארץ הזאת, לא את זכויותיו בארץ הזאת ולא את כבודו בארץ הזאת, והאחריות לכך מוטלת במידה רבה עליכם כמי שיושבים בהגה השלטון.

אני פונה מכאן, לכל ראשי המפלגות וחברי הסיעות שיקבלו לידיהם משרדים והחלטות שמשפיעים על החיים של כולנו כאן: עליכם לעשות כל שבידיכם כדי לממש את המדיניות שבשמה הגעתם לכאן, אך במקביל לראות ולכבד את ערכיו ואמונותיו של המחנה המפסיד. אתם חושבים שנדרשת נקודת איזון אחרת? בסדר גמור. זוהי לא רק זכותכם אלא חובתכם לממש את המדיניות שבשמה הגעתם לבית הזה. אבל - בלי שמחה לאיד, בלי רגשות נקם. לא רק משילות דרושה מכם, נדרשת מכם גם תודעת ריבונות. ממלכתיות. אחריות, כלפי כל העם היקר הזה, על כל שבטיו וחלקיו, היושב בארצנו, ושאתם מנהיגיו.

חברותיי וחברי חברי הכנסת. הכנסת מתחדשת היום בארבעים ותשעה חברות וחברי כנסת חדשים. אני מאחל לכם הצלחה ומזכיר לכם כי עיני הציבור כולו נשואות אליכם. שאו את שליחותכם ביראת קודש כלפי הציבור ששלח אתכם. לצערי, וכפי שכבר הזכרתי, בכנסת הנוכחית נראה הרבה פחות נשים משהיו בכנסת הקודמת. אני מביע שוב את תקוותי שבכנסת ובממשלה הנכנסות, נראה נשים בתפקידי שרות ויושבות ראש ועדה, ונוודא שהקול הנשי נוכח ונשמע בעוצמה, לגופו של עניין וכמסר לציבור כולו.

חברותיי וחבריי. משימות כבדות מונחות בפניכם, בפני הממשלה והכנסת הנכנסות, קואליציה ואופוזיציה כאחת: ביצור ופיתוח מעמדה הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל, לאור האתגרים בחזיתות השונות, וכן לאור ההזדמנויות שאולי יעמדו לפתחנו. צמצום וסגירת הפערים החברתיים. אומנם הדגל החברתי-כלכלי לא הונף בעוצמה במערכת הבחירות, אבל הוא הדגל שיכריע לאן תשוט הספינה שלנו. ולבסוף, המלחמה על ה"אנחנו". זה הזמן להילחם על הבית המשותף שלנו שחילונים, דתיים, חרדים, יהודים וערבים (כן, קוראים להם ערבים ולא קורה כלום אם אומרים זה), מימין ומשמאל, יכולים למצוא בו את עצמם כשווים. שנזכור, כי לא נגזר עלינו לחיות יחד, נועדנו לחיות יחד.

העוצמה החברתית-כלכלית שלנו, השותפות בינינו ובתוכנו, היא המפתח לעוצמה הביטחונית והמדינית שלנו. האחריות לכך מונחת על כולנו, על כל יושבי הבית הזה.

חבריי וחברותיי. אינני יכול לסיים את דברי מבלי לבקש ולהפציר בכם לשים סוף להתנגשות המסוכנת בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. אני מקווה ומייחל שהכנסת ה-21 תעשה את המעשה ההיסטורי ותקבע את חוק יסוד החקיקה כאחד מפרקי החוקה העתידית שלנו.

אנחנו מוכרחים לבצר את הפרדת הרשויות, בפרט בין זו המחוקקת לשופטת, לשמור על כבודה ועצמאותה של כל רשות, ולעצור את הזליגה והשחיקה ההדדית ביניהן. בידיכם חברות וחברי הכנסת ההזדמנות להוסיף עוד לבנה חיונית, לביצורה של הדמוקרטיה הישראלית, ולהבטיח את המשך שגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית דמוקרטית ויהודית, בדיבור אחד.

חברותיי חבריי. הכנסת הזאת מושבעת בצאת חג הפסח, החג בו אנו מציינים את יציאתנו מעבדות לחרות, כעם. הכנסת, סמל הריבונות שלנו, היא שמציינת את הפיכתנו מעם ישראל לאומה, לעם חופשי בארצו, מדינת ישראל. במעבר מפסח להשבעת הכנסת, אנו יוצאים מחירות לחרות. אני מאחל לנו חברותיי וחבריי, שנהיה ראויים לחרות הזאת: שנרגיש בטוחים בעצמנו ובאדמתנו, בטוחים בצדקת דרכנו, ונדע להיות נדיבים וסובלניים, כבני וכבנות חורין.

יושב-ראש הכנסת בפועל, חבר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין, אני מזמין אותך להצהיר אמונים. אני מתכבד למסור את ניהול הישיבה ליושב-ראש הכנסת בפועל".