הקרב על השלטון

עוד לא שלמה מלאכת הקואליציה וכבר מתחדד הקרב האמיתי על השלטון בישראל - קרב שכבר קיים עשרות שנים, במיוחד מאז עלה הליכוד לשלטון בשנת 1977: הקרב על מי ישלוט באמת - הפרלמנט הרשמי, האמור לעשות זאת על-פי החוק וההיגיון, או המונרכיה השיפוטית של שופטים הרואים בעצמם את מגדירי המושגים "דמוקרטיה" ו"ליבראליזם". לא ניכנס כאן להיסטוריה הרחבה של הקרב הזה, שיסודותיו הטוטליטריים מכונים, בפי השופטים הדוגלים בו, בשם "אקטיביזם שיפוטי, ורק נציין שלאחר נצחונו של הליכוד בבחירות הנוכחיות קמו במערכת המשפט להגן שוב על רצונם להיות הפרלמנט והממשלה גם יחד.

אינני פוסל את טענותיו של ח"כ בצלאל סמוטרי'ץ - מ"איחוד מפלגות הימין", כי העלאת פרשת מכתבו מימי היותו שותף לעמותת "רגבים", אינה אלא ניסיון "לתפור לו תיק" כדי שיוותר על תביעתו להיות שר המשפטים. גם חיים רמון - איש קדימה המנוחה, טען זאת בעקבות האשמתו אז ב"הטרדה מינית" והתפטרותו המהירה משר המשפטים. גם יעקב נאמן, לימים שר משפטים מטעם "ישראל בתינו", נאלץ להתפטר בימי כהונתו הראשונה כשר משפטים מטעם הליכוד, בגין "תיק פלילי" שבו יצא זכאי והוזז להיות שר האוצר.

השופטים ה"אקטיביסטים" יודעים היטב שהחוק צריך לעמוד מעליהם ולכן לא מקרה הוא שיסמנו שר זה או אחר, שמתוך משרד המשפטים יצליח להחזיר את החוק לידיים הפרלמנטאריות ממונארכיית השיפוט. אבל הסיפור עם סמוטרי'ץ איננו סיום המלחמה שמתחת לשולחן נגד החזרת החוק לידיים הפרלמנטאריות. השופט אליהו מצא המשיך בקו הזה, והפעם בגלוי, ונגד מועמד הליכוד לתיק המשפטים, שר התיירות יריב לוין.

יריב לוין נחשב מתון יותר מבצלאל סמוטרי'ץ אבל את המונרכים השיפוטיים זה לא מבלבל. הניסיון שלהם עם איילת שקד נותן להם לגיטימציה להתנגד לכול שר חדש שרק ימשיך בדרכה של שקד. השופט מצא ציין בגלוי כי הוא מתנגד למינויו של לוין בשל "דעותיו של לוין על מערכת המשפט" והן בשל "דעותיו של לוין למינוי שופטים". מצא לא טען כי דעותיו של לוין נוגדות איזשהו חוק וכי מינוי השופטים, על-פי לוין, הוא מנוגד לדמוקרטיה. פשוט מאוד, מינוי שופטים של לוין הוא נגד השקפתו של מצא ושכמותו, והם הרי המונרכים שאסור להדיחם ויש להניח להם לרשת זה את זה כבמונרכיה אמיתית. כדאי באמת ששר המשפטים הבא יהיה כזה שיחזיר את המשפט בישראל למדרגתו החוקתית והדמוקרטית ויבטל את ה"אקטיביזם המונרכי".

מתפרקת לגורמים

הניסיון של נתן אשל, מטעם הליכוד, להעביר את ח"כ עומר ינקלבי'ץ לליכוד, מ"כחול לבן", הוא רק תחילתו של תהליך בה תפורק "כחול - לבן", ואולי רק "יש עתיד" תיוותר כאופוזיציה. הדוגמה ההיסטורית לפרוק מהיר של "כחול - לבן" איננה קדימה, שדווקא קצת האריכה ימים, אלא ד"ש ההיסטורית, שממרומי הקואליציה של בגין היא התפרקה לגורמים ורק "שינוי" ההיסטורית (שלושה מנדטים מתוך חמישה עשר...) נותרה לימים ממנה.

לא לחינם הליכוד מפיץ על עריקה אפשרית של ינקלבי'ץ הטירונית, וזאת כדי שלא לחשוף את המו"מים האחרים עם האוזנר, הנדל ואולי גם עם אשכנזי, גנץ ויעלון. מי שמאיץ את התהליך הוא ליברמן העקשן, שמסרב להצטרף לקואליציה בגלל נושא "גיוס החרדים". אם נתניהו ייאלץ להתפטר וירד מעניין ראש הממשלה ייתכן ש"כחול - לבן" תפורק מהר יותר. הדבק של השנאה לנתניהו יתפורר וחלק לא מבוטל מח"כי גנץ - יעלון - אשכנזי יצטרפו לכול ממשלת ליכוד אחרת.

הקרב על הגיוס

לציבור החרדי ישנה בעיה קריטית עם הגיוס לצבא. האמת היא שהכול תלוי בהם ולא במדינה. והכיצד? אילו היהדות החרדית הייתה מקיימת את אחד מסעיפי ה"שולחן ערוך" באמת ובתמים ספק אם חרדי אחד היה מתגייס. ב"שולחן ערוך" נאמר כי "בן שמונה עשרה לחופה". מלבד חוגים חסידיים מסוימים הרי שרף הנישואין עבר מזמן את שנות העשרים. יהדות האיסלאם הייתה משיאה את ילדיה' בתפוצות, על-פי אותו הסעיף ב"שולחן ערוך"' אבל החוגים ה"ליטאיים"' שכבר בחו"ל ירדו מהדרך הזו, קלקלו ומקלקלים את בחורי הישיבות המזרחיים באילוצם להתחתן מעבר לגיל העשרים, עם כל הסכנות הרוחניות הכרוכות בכך (שאינן פחות חמורות מהגיוס לצבא...).

זהו איננו הסעיף היחידי שהיהדות החרדית דורכת עליו ב"שולחן ערוך" אבל זהו אחד הסעיפים הבסיסיים לחיי משפחה תקינים ביהדות, ובמיוחד גדר לעריות. במקום להאשים את ליברמן ושכמותו הרי שכדאי אולי לחזור מעשית למצווה המעשית שרבי יוסף קארו התווה לנו. אז גם לא תהיה יותר בעיית "גיוס בנות"...