ה
עיתון ההלניסטי
הארץ הוא ה"עיתון הנאור" של המדינה בדיוק כמו שאנטיוכוס אפיפנס הרביעי היה ה"מלך הנאור" בתקופת החשמונאים. ה"נאורות" של ה"מודרנה" ההסכלתית היא בעצם הדיקטטורה של כל שאר הנתינים. בדיוק כמו שההלניסטים, בימיו של אנטיוכוס הרביעי, כפו את אליליהם ותרבותם של שאר העמים בשם ה"נאורות" כך
עיתון הארץ מצמיח מתוכו מו"לים, עורכים ועיתונאים המרימים אל על כל חידוש של מרידה בהשם וסגידה לתועבות והבלים במגרת ה"פלוריאליזם" המקודש להם, עד שזה מגיע ליהדות ואז הם הופכים לחיות אנטישמיות ממש. מה שמותר לשבט האפריקני הנחות ביותר ואוכל האדם אסור ליהדות. מה שאסור לכפות על כל קבוצה אתנית ודתית מותר לכפות באלימות נגד דת ישראל. האנטיוכוס התורן של עיתון הארץ בימים אלה הוא העורך של העיתון הזה ושמו
אלוף בן.
לאיש הפרוע הזה ומרים דגל הבערות אין כל בושה, ומזמן הוא איבד את מעצוריו. אדם שהבנתו והשכלתו ביהדות שואפת לאפס הרי שהוא מסית ומדיח להשתמש בחיילים לשם כפיית תוכנית ה"ליב"ה" הריקה מתוכן על בחורים חרדיים, במקום לימודי הקודש שלהם. הכותרת שבה האנטיוכוס התורן הזה משתמש היא "חרדים, אתם משחקים באש"! רק עצם השימוש באיום כי יבואו זמנים וחיילים יכריחו את החרדים ללמוד את ה"ליב"ה" ממחיש כמה אסור לחרדי להתקרב ללשכת הגיוס ומה חושבים חלק מהחילוניים על מטרותיו של "צבא העם" הזה.
בימים אלה ניטש ויכוח על לימודי ה"ליב"ה" לבין יהדות החרדית בעוד כמה מדינות בעולם, ובראשן בריטניה. אבל שם אפילו הרדיקל שמפלגת ה"לייבור" (שטוענים כי האנטישמיות נחתה שם...) לא יעז לאיים על היהדות החרדית בהכנסת החיילים הבריטים לבתי הספר היהודים כדי לאלץ ילדים תמימים ללמוד את ה"ליב"ה" הבריטית. מסתבר שלאלוף בן, ל
עמוס שוקן ולגוורדיה ה"אבסולוטית הנאורה" של עיתון הארץ יש עוד מה ללמוד בערך של "סובלנות מהי" אפילו ממי שחשודים באנטישמיות. ואם אנשי ה"לייבור" חשודים באנטישמיות, אזי, שאלוף בן ושכמותו חשודים בארכי אנטישמיות.
מדינה נאורה הייתה מזמן מעיפה איש חשוך ושונא ליבראליזם כאלוף בן מכס עורך העיתון. ב"ניו-יורק טיימס" וב"לה מונד" הוא לא היה נשאר יום אחד יותר בתפקידו אם הוא היה אומר דברים כאלה על ילדי היהודים ו/או המוסלמים ו/או השחורים של ארה"ב ושל צרפת. אבל בישראל ההלניסטית, ותחת עמוס שוקן, אפשר לאיים ולומר את הזוועות הגדולות ביותר בתנאי שמדובר נגד היהדות ונגד החרדים. מה שמסייע לעיתון האנטיוכוסי ששמו הארץ להעמיד בגאון אישים חשוכים כאלה הם הפרלמנטרים החרדים. יהודי צרפת, בלגיה, בריטניה, ארה"ב ואפילו רוסיה היו שולחים את טובי עסקניהם לתבוע את הרחקתו של אויב אנטישמי המאיים עליהם בצבא המדינה כדי למגר את יהדותם אבל עסקני "
יהדות התורה" ו
ש"ס - כמו תמיד כאשר היהדות מותקפת, מעדיפים את ה"דום - שתיקה" כדי שתקציביהם ויחסיהם הפרוטקציונרים לא יפגעו, ואת זה יודעים היטב האדונים שוקן ובן. לא פלא הוא שבן סירב להתנצל ואילו שוקן לא קרא אותו לסדר.
חוק עוקף דת
ומאלוף הדיקטאטורים אל שופט כל הארץ. האינתיפאדה החשוכה של שונאי דת ישראל איננה נעצרת בעיתון הארץ ה"נאור" אלא ממשיכה דרך שופטי ה"בדימוס" של בית המשפט הישראלי, שלדעתי מבטאים היטב גם את אלה שעדיין לא הגיעו לתואר "בדימוס". עודד אל - ינון, שופט לשעבר, לא רק שהטיח עלבון בלבוש הדתי של לינור אברגי'ל אלא פגע בכבודה הנשי כשבניבול פה גס הוא תיאר בגסות מגעילה גם את גופה. לא שמעתי שארגוני הנשים מהשמאל וכול הפמניסטיות, יצאו כנגדו ותבעו להרחיקו מכול שיח וסיג משפטי וציבורי. לא לחינם האיש הזה פגע בגב' אברגי'ל ודווקא בכיסוי ראשה.
השופט ה"נאור" הזה כנראה פוחד מהעתיד. הוא צפה כיצד ב"יום העצמאות" הכל כך קונצנזואלי המנחה הינה בעלות חזות חרדית, שמקפידה על כיסוי ראש של ממש ולא על פאה נכרית. בעיני רוחו הוא כבר ראה את מה שתהיה ישראל של העתיד: יותר חרדית ויותר מזרחית, ומזה בדיוק הוא פוחד. את מה שאמר הוא אמר בזעם של כאב של מי שהולך לאבד את השלטון החילוני-האירופי. גם דמיונותיו - בין הסלאם לחרדיות וליהדות, עובדו שעות נוספות. לא לחינם הוא מסרב להתנצל. ראשית, הוא יודע שבמשטר הישראלי וכשופט לשעבר הרי שאיש לא יעשה לו דבר ושנית הוא נלחם לא רק על קיומו התרבותי אלא גם על קיומה של החברה המייסדת שקורסת מול עיניו לטובת עתיד שלטונם של המהגרים.
ה"מהתך" הפך ל"מהותך" וה"מהותך" הפך ל"מהתך". במדינה אחרת הוא היה מוחרם, הן משום פגיעתו בחופש הדת והן בשל ניבול הפה השוביניסטי. אבל בישראל של המאה ה-21 הרי שהתואר "שופט בדימוס" ושלא "בדימוס", הוא כעיר מקלט לכול מי שנוקט בגזענות אנטי דתית כלפי היהדות הדתית והחרדית משום היותו "נאור" ו"קדוש".
כאשר הימין הישראלי מדבר על גזיזת סמכויות לבלעדיות השיפוטית היה נאה שהמפלגות החרדיות תעמודנה על העברת חוק האוסר לכס השיפוט להכריע בנושאי דת ומדינה משום שלנגד עינינו אנחנו צופים כיצד מערכת המשפט הישראלית בנויה וכוללת את האנטי דתיות כנגד היהדות, ששופטים רבים אינם מסתירים את העמדות הללו גם ביושבם על כס המשפט ה"אוביקטיבי". אבל המלחמה הזו קטנה מדי ומורכבת יותר מדי עבור העסקנים נמוכי הקומה של "יהדות התורה" ושל ש"ס.
