יואב יצחק חשף ראשון, עוד בשנת 2015, את מנהרת פרשת
יוחנן דנינו, המכתבים האנונימיים, והכאוס המוחלט המתחולל בחטיבת המודיעין החשובה כל כך, של המשטרה אז, ב"ראשות", תת-ניצב גיא ניר ועוזרתו, הקצינה צ'.
יואב יצחק אף טרח לפרסם את שמה המלא של צ' [שם פרטי ושם משפחה], ולימים, לאחר התדיינויות בבתי משפט, בהתערבות מח"ש (!!!) הושמט שמה, בהוראת צו בית המשפט המחוזי בירושלים, ולו מן הטעם הפשוט, שהקורא, לא יוכל לזהות את השם ו"לקשור" את השם החסוי בפרשת נפרדת - היא פרשת ניצב
רוני ריטמן עם שמה.
בשלהי שנת 2015, בא
אריה אבנרי ז"ל, יו"ר תנועת אומ"ץ, והביא את הפרשה במלואה, במסמך סדור ומפורט, לפתחה ולשולחנה של השופטת
הילה גרסטל, בשבתה אז, כנציבה, ואשר לימים בא בנעליה הנציב הנוכחי, השופט (בדימ.)
דוד רוזן, שבחן לעומקה, מהלך כשנה ומחצה, את התלונה שהגיש הניצב (בדימ.) עו"ד
יעקב בורובסקי, כאזרח מן השורה.
"בעצם חצי משטרה יודעת את כל הסיפורים. כולם שותקים בגלל הקרבה למפכ"ל", נכתב באחד משורת המכתבים האנונימיים המצמררים - כמסכת שלמה. והנה, בנסיעה הארוכה בתוך אותה מנהרה אפלולית וחשוכה, בא והבליח שלשום, זיק האור, אור נגוהות, בקצה סופה, במלל הדוח הנוקב, האמיץ והמצמרר שהוציא תחת ידיו השופט דוד רוזן. את הדוח חשף העיתונאי יואב יצחק ב"
מחלקה ראשונה" והנה, שוב מתברר: "הכתובת הייתה על הקיר ואנחנו אמרנו לכם.
יואב יצחק זעק. אריה אבנרי ז"ל זעק. "זעקי ארץ אהובה". "מערכת יחסים מיוחדת", בין הקצינה צ' למפכ"ל יוחנן דנינו, טויחה לה בשפכטל ונחסמה, כך נדמה, בחומה אטומה ובצורה, על-ידי מח"ש והעומד בראשה, דאז, באמצעות ההחלטה השגויה, הסלחנית, אף ההזויה, להביא את הפרשה החמורה, לכדי "קבורת חמור", בעצם מינויו של ניצב
דוד ביתן כקצין בודק [קבו"ד], והבאתה לאפיק ולמישור הפנים - משמעתי בלבד, רק כנגד השניים, תנ"ץ גיא ניר והקצינה צ', זאת, תוך חילוצו של יוחנן דנינו ממעגל הנחקרים/הנבדקים של הפרשה החמורה.
הנה כי כן, איש לא רצה ואיש לא טרח לחקור את אותה מערכת "היחסים המיוחדת" שהיו למפכ"ל רנ"צ יוחנן דנינו, רם הדרגה, עם הקצינה צ', סדרת המפגשים, סדרת שיחות הטלפון וסדרת ההתכתבויות הרבות ביניהם, בקשר ההדוק, אולי ההדוק מידי, לרבות עניין ושיקולי מינויו, אז, של ניצב רוני ריטמן, לתפקיד ראש להב 433. הכל, כמובן, תחת יחסי מרות וכפיפות, בפערי הגיל והדרגות, שנותרו כאניגמה - חידה עלומה ובלתי פתורה, כי כך רצה, מי שרצה.
"ההחלטה לא לחקור את יחסי דנינו והקצינה צ' - בלתי קבילה" קובע השופט רוזן. לא רק ניצב גילה גזיאל, ראש אמ"ש, ידעה, אלא גם ראש אח"ם דאז (חברו האישי של המפכ"ל יוחנן דנינו) ואחרים, דאז, ידעו, כולם כחלק מאותה "חצי המשטרה" שידעה. רבים - חששו לעורם ופחדו. לא בכדי, באו המכתבים תחת אנונימיות מוחלטת, שהובאו גם לפתחנו, באומץ, הכל רק מתוך חשש, מורא ופחד, פן יבולע. זו מדיניות הפחד במשטרה של "שמור לי ואשמור לך". יד רוחצת יד. זו "הנורמה".
אך בכך לא די. יש ב"נורמה" זו גם "אחד בפה ואחד בלב". למה? כי אותו רב-ניצב יוחנן דנינו, הביט בעיניהם של שורה ארוכה, בהם לא פחות משבעה ניצבים, ובנוסף גם שורת תתי ניצבים, ניצבי משנה וסגני ניצבים, מהלך כל תקופת כהונתו, והטיסם הביתה, בטיל בליסטי, בבושת פנים, חלקם בפיטורין, חלקם עם כתבי אישום, לימים גם, מורשעים בדין פלילי, בגין פרשיות "נושקות" (תרתי משמע). בעצם, זה אשר הצהיר, הבטיח והתחייב "לנקות את האורוות", "בחיטוי השורות", בבחינת "פרשיות כאלו לא בבית ספרנו", נותר יושב איתן על כסאו, כ"מנהל בית הספר", אולי אף "שר החינוך", בראש הפירמידה, כשהוא עצמו, אמור להיחקר במח"ש, בפרשה חמורה אשר זו, כפי שהשופט דוד רוזן מעלה על 17 עמודים כתובים "שחור על גבי לבן", הימנה נחלץ, לעת עתה, בעור שיניו. לאמור; חקירה מקצועית, מתבקשת, לבדיקת אילו מן "יחסים" אלו? יחסים אסורים? יחסים בהסכמה? יחסים תחת מרות / כפיפות? במבנה ההיררכי, הארגוני, פנימה, ומעל לכל - בבחינת "איך, מה, כמה ולמה" מתנהלת כך, חטיבת המודיעין החשובה של משטרת ישראל, תחת פיקודם של ראש אח"ם דאז, הוא גם חברו האישי הקרוב של המפכ"ל דנינו והמפכ"ל יוחנן דנינו עצמו - משהכל, רואים וגם שומעים את הקולות, עוצמים עין ועוברים לסדר היום.
הנה כי כן, "הבוס הגדול", המפכ"ל יוחנן דנינו, ספק איש ה"נאה דורש נאה מקיים", זה אשר הילולת הפרידה ממנו עלתה למשלם המיסים כחצי מיליון שקל, והביאה עלינו עוד דוח חמור, הפעם מאת ומעט
מבקר המדינה דווקא, השופט (בדימ.)
יוסף שפירא, בעניין זה, חולץ במה שאני מכנה: "מבצע מתוחכם ומשולב של ברית כוחות היבשה, האוויר והים", ממלתעות חקירה פלילית, מתבקשת, מתחייבת, מביכה, שהותירה, לאחר מקרא דוח הנציב רוזן, ריחות רעים, רעים מאד.
לו תשמע דעתי, אף זעקתי, אין מנוס הפעם הזו, אלא, מקיומה של חקירה פלילית מתבקשת, מקצועית, יסודית, מקיפה, גם על יסוד ממצאי דוח הקבו"ד (הסוד) של ניצב ביתן, שאגב, הודלף לתקשורת, ולא בכדי הודלף הוא, ואנו גם יודעים, ידוע היטב, למי בדיוק הודלף, מתי הודלף ואיך הודלף, וגם על הפרק החסר שבמסמך שהודלף, יודעים ומודעים אנו, ויפה החקירה שתתנהל - שעה אחת קודם. וכי למה? כי מה שאסור על האחרים אסור באיסור חמור ומוקפד גם על יוחנן דנינו.
חקירה פלילית דרושה גם בעיקר, כי זה רק קצה קצהו של קרחון כפי אשר טען וכפי אשר פירט אריה אבנרי ז"ל, במכתבו אז, בשלהי חודש דצמבר 2015, לנציבה הילה גרסטל תבדל"א. ובלי "עקיצה" הרי אי-אפשר: מתי לעזאזל, היה להם שם, גם זמן לעבוד?