בישראל כועסים ומאוכזבים, ובצדק רב, מהתנגדותה של פולין להחזיר רכוש יהודי שנבזז בשואה ומיד לאחריה. ראיתי כותרת נאה למדי ב
עיתון: "הגרמנים רצחו והפולנים בזזו". אכן כך היה במרבית המקרים, אך היו פולנים לא מעטים שגם ממש רצחו יהודים וגם בזזו את רכושם, לרבות אחרי השואה, מששבו האומללים מהמחנות והיערות ובקשו את השבת בתיהם.
נושא השוד בפולין עלה לכותרות ברחבי עולם, ובעיקר שם ופה, אבל מדינות אחרות נקטו אותה מדיניות מבלי שהנושא יידון בפומבי, לרבות בארץ הולדתי ליטא, שם הפליא העם הליטאי ברצח שכניו היהודים. שם מתנגדים אפילו להשיב את האזרחות לשרידי הטבח שעודם מעוניינים באזרחות זו.
ומה אצלנו? מי השתלט על האדמות בא"י שרכשו הנספים בשואה? האם הוחזרו האדמות ליורשיהם? האם מינהל מקרקעי ישראל בשיב את האדמות או את ערכן כיום ליורשים? ומה עשה בנק
לאומי לישראל, שבגלגולו הקודם, עד 1951 כבנק אנגלו-פלשתינה קיבל והחזיק בסכומים אדירים שהופקדו בו טרם השואה בידי יהודים תושבי-אירופה?
לא עסקתי בכך עד שעיני קלטה כתבה של תומר זרחין מעיתון
הארץ מיום 18.11.2008 שם כתב, אגב הדיונים בישום החלטת ועדת החקירה הפרלמנטרית, ש
בנק לאומי ביקש דוח משפטי משופט ביהמ"ש העליון, לשעבר
תאודור אור, שכתב, לפי האמור באותו עיתון, שמסקנות הוועדה אינן מחייבות ואין צורך להשיב ליורשים רבע מיליארד השקלים כערכם לאחר שיערוך ריבית והצמדה.
איני יודע כיצד הסתיים הענין, כמה כסף שולם למעט היורשים שנתגלו ואחרי אלו מאמצים והתדיינויות ואיזה סכום הועבר לאפוטרופוס הכללי. אולם אז הזדעזעתי מהכתוב ומתוכן הדברים שיוחסו לשופט כה בכיר ושמרתי את אותה כתבה, ועתה נזכרתי בה ואיתרתי אותה. לפי אותה כתבה סירב השופט להתראיין באותו ענין.
כיצד אמרו חז"ל: "צדקה תתחיל מבית" וגם: "קשוט עצמך תחילה". ובקצרה: האם אומנם אנו פעלנו כפי שאנו דורשים מהפולנים וממשלתם? תמהני.
