בפתח הדברים אני מבקשת לנצל את ההזדמנות הזו ולהודות לשרת המשפטים
איילת שקד הנמצאת אתנו כאן, על שיתוף הפעולה הראוי לציון שאפיין את עבודתנו המשותפת. קידמנו יחד נושאים רבים וחשובים ובהם מינוי שופטות ושופטים לכל ערכאות השיפוט וכן נושאים חשובים נוספים.
בחודש הבא תתקיימנה בחירות למוסדותיה של הלשכה. חשוב לי להדגיש בפתח הדברים כי השתתפות השופטים בכנס השנה כמדי שנה, נועדה לשמור על מסורת ארוכת שנים של השתתפות בכנסים, ואין בה כדי ללמד על נקיטת עמדה כלשהי בענייניה הפנימיים של הלשכה.
הכנס השנתי באילת הוא גולת הכותרת של האירועים המקצועיים שמקיימת הלשכה. הוא משמש אכסניה ראויה לשיח מקצועי בינינו השופטים ובין עורכי הדין בתחומים שונים של המשפט וכן בנושאים הנוגעים למערכת המשפט ולחברה הישראלית. ומכאן חשיבותו.
אין לכחד, לאורך השנים ידעה מערכת היחסים שבין לשכת עורכי הדין ובין הרשות השופטת עליות ומורדות. אך אני מאמינה כי גם בתקופה של "מורדות", יש להתמיד בקיום הידברות ודיאלוג מקצועי בין הלשכה לרשות השופטת ו"שבירת כלים" איננה אופציה בעיניי.
מה שאמר ראש הממשלה
ברוח זו אני מבקשת לייחד את דבריי הקצרים היום לחשיבותה של ההידברות ולחשיבות קיומו של דיאלוג לצורך שמירה על הדמוקרטיה בישראל.
ראש הממשלה השני של מדינת ישראל,
משה שרת, ציין כבר בימיה הראשונים של המדינה: "שימו לב חברים, אנו מתפארים, ובצדק, בדמוקרטיה שלנו. והדמוקרטיה מה כוחה? כוחה בזה שהיא ותיקה במדינה. המדינה שלנו הרבה יותר צעירה מהדמוקרטיה שלנו, במידה רבה המדינה היא פרי הדמוקרטיה. לא הדמוקרטיה היא פרי המדינה".
ועוד על דמוקרטיה - בטקס שהתקיים ביום 26 באוקטובר 2017 במשכן נשיאי ישראל, הצהרתי אמונים כנשיאה ה-12 של בית המשפט העליון בישראל וכרָאשָת אחת משלוש הרשויות - הרשות השופטת. ראש הממשלה, חבר הכנסת
בנימין נתניהו, כיבד את הטקס בנוכחותו ובדברים שנשא במהלכו אמר, בין היתר, כי הוויכוחים ביחס לתיחום שבין שלוש הרשויות מלווים וימשיכו ללוות את החיים הדמוקרטיים שלנו. אך הוא הוסיף והדגיש באותו מעמד, כי "דבר אחד שלא משתנה - ואסור שישתנה - זה הצורך בבית משפט חזק, עצמאי, ישר וחסר פניות. זה לא השתנה, זה גם לא ישתנה".
עוד אמר ראש הממשלה, כי "הנקודה המהותית היא לא עצם הוויכוח, שהוא בלתי נמנע - אלא איך יוצרים דו-שיח אפקטיבי בין הרשויות, מתוך גישה מאוזנת ו
כבוד הדדי... אולי מוגזם לצפות שהרשויות השונות תאחזנה זו בידה של זו, אבל אין זה מוגזם כלל וכלל להאמין בהידברות מכובדת". ראש הממשלה סיים את דבריו באומרו "אני דוגל בהידברות: הידברות פתוחה, הידברות סדירה, הידברות כנה. במקום ליצור תהום - נבנה גשרים".
מה השתנה בשנה וחצי האחרונות?
אכן, הדבקות בעקרונות החשובים הללו שעליהם עמד ראש הממשלה בנאומו - השמירה על בית משפט עצמאי ובלתי תלוי, וקיום הידברות פתוחה, סדירה וכנה בין הרשויות המתאפיינת בכבוד הדדי - היא אחת הערובות החשובות לקיומם של חיים דמוקרטיים במדינת ישראל.
מאז אותו הטקס בבית הנשיא חלפה כשנה וחצי, ואני מבקשת לשאול מה נשתנה במהלך תקופה זו?! האם אירע מאז דבר מה המצדיק סטייה מעקרונות חשובים אלה?! לטעמי התשובה לכך שלילית.
אך אני מעלה את השאלות הללו מפני שלצערי רב המרחק בין הידברות מכובדת ובין השיח הבוטה, העולב ומשולח הרסן אשר אפיין את מערכת הבחירות לכנסת ה-21 ואשר ממשיך ללוות גם עתה את המגעים להרכבת הממשלה. בשיח זה בלטו וממשיכות לבלוט בחומרתן התבטאויות מצד גורמים שונים המופנות כלפי הרשות השופטת בכלל וכלפי בית המשפט העליון בפרט. בין התבטאויות כאלה ובין "גישה מאוזנת וכבוד הדדי" והידברות שעליהם דיבר ראש הממשלה בטקס הצהרת האמונים שהזכרתי, אין ולא כלום.
הרשות השופטת אמונה על ניטרליות, עצמאות מחשבתית ואי-תלות פוליטית. על כן, סברתי כי במהלך תקופת הבחירות אין זה מן הראוי להגיב על אותן התבטאויות חמורות שהזכרתי וגזרתי על עצמי שתיקה גם בימים שבהם היו מי שהרחיקו לכת עד כדי הצגת הרשות השופטת והשופטים כ"אויבי העם" ממש.
אני סבורה כי על-מנת לשמור על מעמדה של הרשות השופטת כרשות ניטרלית וא-פוליטית, ראוי לה, ככלל, שלא להיגרר אל השדה הפוליטי גם כשהגורמים הפוליטיים עוסקים לאחר תום מערכת הבחירות במלאכת הרכבת הממשלה.
מתי הרשות השופטת מתבטאת
אך האם על הרשות השופטת להתמיד בשתיקתה גם כאשר מנסים לשנות מן היסוד את מערך היחסים בינה ובין הרשויות האחרות ולפגוע פגיעה משמעותית בסמכויותיה? שאלה זו עמדה בפני מי שעד לפני כשנה וחצי כיהן כנשיא בית המשפט העליון של אנגליה, הלורד נויברגר והוא השיב עליה כך:
"החריג המשמעותי ביותר [לכלל לפיו שופט לא יתבטא בנושאים השנויים במחלוקת ציבורית] הוא יכולתם של ראשי הרשות השופטת להגיב על נושאים המשפיעים על ניהול תקין של הרשות השופטת, כלומר נושאים הפוגעים ברשות השופטת וביכולתם של בתי המשפט למלא את תפקידם החוקתי - לעשות משפט".
אומר מיד - מי שמצפה לשמוע ממני כאן היום התייחסות מפורטת למה שמכונה בשיח הציבורי "הרפורמות המתוכננות במערכת המשפט", נכונה לו אכזבה. אין בכוונתי לעשות כן וזאת מכמה סיבות.
ראשית, כשופטים אנו נזהרים מאוד שלא להביע דעה או עמדה אלא לאחר שכל העובדות נהירות לנו ומוצגות באופן מוסמך ומהימן. עד כה כל אשר שמענו לעניין אותן ה"רפורמות" לא היו אלא ידיעות ואמירות כלליות בתקשורת. לידיעות ואמירות כלליות כאלה - מטרידות ככל שתהיינה - עדיין מוקדם להתייחס.
שנית, אני מאמינה, ואולי יש מי שיאמר במידה לא מבוטלת של תמימות, כי שתי הרשויות האחרות לא ייקחו על עצמן לחולל שינויים מהותיים במערך היחסים שבין שלוש הרשויות במדינת ישראל מבלי לקיים "דו-שיח אפקטיבי" עם הרשות השופטת, כלשונו של ראש הממשלה, ובלא "הידברות פתוחה, סדירה וכנה" ו"מתוך גישה מאוזנת וכבוד הדדי", כדברים שציטטתי מפיו.
חשוב להדגיש - שאלת מעמדה וסמכויותיה של הרשות השופטת בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט - איננה שאלה פוליטית. השינוי ביחסי הכוחות שבין שלוש הרשויות במדינה, נוגע בבסיס התשתית המשטרית שלנו. אכן, בית המשפט איננו כל יכול ואסור שיהיה כל יכול אך גם כל אחת משתי הרשויות האחרות איננה כל יכולה ואסור שתהיה כזו. על-מנת להבטיח עקרונות אלה דרושה מערכת ראויה של איזונים ובלמים והאחריות הציבורית לקיימה מוטלת על כל אחת מרשויות השלטון באופן שווה.
תיאור שגוי של המדיניות השיפוטית
עמד על כך הנשיא שמגר בנאום הפרידה שלו מבית המשפט העליון בשנת 1995, בו שרטט קווים לדמותו של בית המשפט במשטר דמוקרטי, באומרו: "בית המשפט פועל במסגרת מבנה מדיני דמוקרטי. הוא אחת מרשויות השלטון. הוא מופקד על תחום השפיטה. מתפקידו לשקוד על שלטון החוק. למטרה זו הוא מופרד ונפרד מיתר הרשויות. ההפרדה בין הרשויות אין משמעותה יצירת חיץ המונע באופן החלטי כל קשר ומגע בין הרשויות, אלא היפוכו של דבר - ביטויה בעיקר בקיום איזון בין סמכויותיהן של הרשויות הלכה למעשה, המאפשר אי-תלות תוך פיקוח הדדי מוגבר".
השקפת עולם זו הובילה את הנשיא
מאיר שמגר - מי שכיהן כשופט של בית המשפט העליון במשך עשרים שנה (משנת 1975 ועד 1995) מתוכן 12 שנים כנשיא, להכרה בחשיבות הגדולה של קיום ביקורת שיפוטית על פעולות המינהל הציבורי ורשויות השלטון כולן.
ראיתי לנכון להזכיר את דבריו אלה של הנשיא שמגר וזאת משום שביסוד השיח הביקורתי המתנהל כיום כלפי בית המשפט עומד תיאור שגוי של המצב המשפטי ושל המדיניות השיפוטית ששררו כביכול בישראל עד ראשית שנות ה-90, תוך התרפקות בערגה על אותן שנים ורצון להשיב "עטרה ליושנה".
אני מבקשת לומר בהקשר זה, כי הטענה לפיה לא הייתה ביקורת שיפוטית אקטיבית ואפקטיבית על פעולתן של הרשויות האחרות טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד:
חופש העיסוק, חוטאת למציאות המשפטית כהווייתה וכופרת שלא בצדק באבני היסוד של שלטון החוק בישראל ובהישגים של המשפט הישראלי כפי שעוצבו ופותחו כבר מתחילת שנות החמישים באופן מדורג ומדוד על-ידי דורות של שופטים.
תפקידה של לשכת עורכי הדין
תפקיד חשוב בשמירה על שלטון החוק מסור גם ללשכת עורכי הדין, ויש הרואים בכך אפילו חובה המוטלת עליה. כך, למשל, נקבע בכלל 13 להצהרת ז'נבה מטעם הוועד הבינלאומי של המשפטנים (ICJ) משנת 2011 כי: "לאיגודים של עורכי דין יש חובה משפטית ואתית לתמוך ולקדם את שלטון החוק ואת זכויות האדם".
על חובות אלה של הלשכה עמדו עוד בשנת 1987 חמישה
עורכי דין בכירים ברב שיח שהתפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "הפרקליט" לכבוד 25 שנה ללשכת עורכי הדין. בין יתר השאלות שהוצגו לחמישה הם נתבקשו להגיב על הטענה שהלשכה נמנעת מלנקוט עמדה בנושאים העומדים במוקד החיים הציבוריים בארץ. הם נשאלו האם הטענה נכונה ואם כן האם יש הצדקה לכך?
עו"ד אמנון גולדנברג ז"ל, שהיה מגדולי עורכי הדין שקמו לנו בישראל מאז ומעולם ואף כיהן כיו"ר לשכת עורכי הדין, השיב כך: "מאז ומתמיד גרסתי שלשכת עורכי הדין אינה רק גוף מקצועי צר מידות השוקד על האינטרסים של חבריו, אלא גוף ציבורי בעל יעוד מובהק בנושא שלטון החוק. מתפיסה זו נגזרת גם חובתה להשמיע קולה בנושאים ציבוריים בעלי אופי משפטי... הנושאים שבהם הייתי מצפה שהלשכה תדריך את דעת הקהל נוגעים לזכויות האזרח, מעמדו של שלטון החוק, שמירת מעמדה של מערכת המשפט וכיוצא באלה עניינים אשר בהם מוסמכת הלשכה לחוות דעתה, מכוח הכשרתה ונסיונה".
אני מקווה ורוצה להאמין כי תפיסה ערכית וחשובה זו שאותה הביע עו"ד גולדנברג והביעו האבות המייסדים של הלשכה, תוסיף לעמוד לנגד עיני ציבור עורכי הדין וראשי הלשכה ומוסדותיה כמורשת וכמגדלור המאיר את הדרך.
לסיום אני מבקשת לומר, כי אני גאה מאוד לעמוד בראש מערכת בתי המשפט שלנו, המונה מאות שופטות ושופטים, רשמות ורשמים וכן אלפי עובדי מינהל וסגל - יהודים לצד ערבים, דתיים לצד חילוניים, מוסלמים לצד נוצרים ודרוזים - הממלאים כולם את תפקידם במסירות רבה כמשרתי ציבור מתוך תחושת שליחות ובמטרה להגן על ולקדם את ערכי היסוד שעליהם מושתתת החברה הישראלית.
כנשיאת בית המשפט העליון עשיתי ואמשיך לעשות כל שביכולתי על-מנת שהרשות השופטת תמשיך למלא את התפקיד המוטל עליה ללא מורא ותשמור על מעמדה כרשות עצמאית ובלתי תלויה, ניטרלית וא-פוליטית. אני מצפה שהמערכת הפוליטית תקפיד מצדה לשמור את בתי המשפט מחוץ לשיח הפוליטי.
