בסוף אפריל ובתחילת מאי התקיימו כמה מגעים בין חמישה צדדים: עבר הירדן, מדינות ערב האחרות, היהודים, הבריטים ואנשי או"ם. ב-27 באפריל הודיע מפקד הכוחות הבריטים בארץ ישראל, הגנרל מקמילן, ל
אליעזר קפלן ולחיים הרצוג, על החלטתו להוציא את יחידות הלגיון העבר ירדני מארץ ישראל.
13 ב-28 באפריל שלחו חברי ועדת שביתת הנשק של או"ם, שישבו בירושלים, מכתב ל
מלך עבדאללה: נודע להם שהוא מגייס כוחות לפלישה לארץ ישראל והם דורשים ממנו להימנע מצעדים צבאיים קיצוניים.
14 עבדאללה השיב לחברי הוועדה: "היהודים תוקפים כפרים ערביים. אם היהודים לא יתקפו, נימנע מהתקפה. הערבים מתנגדים לחלוקה. הערבים מתנגדים להקמת מדינה יהודית. אלפי פליטים מציפים את ארצות ערב ועלינו להקים מחנות פליטים. היהודים הקימו אדמיניסטרציה לאומית בחיפה והעמידו את העולם בפני עובדה מוגמרת, בניגוד לתנאי שביתת הנשק. נטישת הרעיון להקים מדינה יהודית תביא שלום לאזור".
15 ב-29 באפריל דיווח שגריר בריטניה בעבר הירדן, אלק קרקברייד: "ראשי ממשלות ערב נפגשו ברבת עמון, וראש ממשלת עבר הירדן ביקש מהליגה הערבית חצי מיליון ליש"ט כדי לצאת מיד למבצעים צבאיים בארץ ישראל.
16 ב-1 במאי הוא דיווח: "מנהיגי מדינות ערב סבורים שהבריטים לא יפריעו ליהודים לכבוש את ירושלים, לכן החליטו לפלוש לארץ ישראל לפני סיום המנדט, והרמטכ"לים הערביים דורשים שהלגיון יפעל מיד בארץ ישראל.
17 באותו יום התלונן
משה שרת לפני נשיא מועצת הביטחון של או"ם, אלכסנדר פרודי הצרפתי, על הלגיון שתקף את קיבוץ גשר.
18 למחרת נפגשנו שני קצינים בכירים של ה"הגנה" (שלמה שמיר ונחום גולן) עם שני קצינים בכירים של הלגיון (קולונל ה. גולדי, מפקד חטיבה 1, ומייג'ור ס. קוקר ראש אג"ם, שניהם בריטים) בבית אברהם דסקל בנהריים.
"אנחנו רוצים לקיים מגעים כדי למנוע התנגשויות" אמר גולדי.
שלמה שמיר השיב: "לא תהיינה התנגשויות אם הלגיון לא יתקוף יהודים ולא יחפה על כוחות אחרים שיתקפו יהודים".
גולדי שאל אם היהודים מתכוננים לכבוש את כל ארץ ישראל.
שמיר: "עניין זה הוא בסמכות המוסדות הפוליטיים, אבל אם יהיה הכרח צבאי נכבוש את כל הארץ, מפני שאיננו יכולים להרשות היערכות של כוחות גדולים מתחת לאף שלנו".
גולדי: "אנו דואגים למצב בירושלים. איך אפשר למנוע התנגשות?"
שמיר: "יהיה הכרח בהתנגשויות, אין לנו ברירה. יופעלו שיקולים צבאיים!"
קוקר: "האם כיבוש יפו הוא סימן להתרחבותכם?"
שמיר: "יפו הטרידה את תל אביב עד שלא היה אפשר לסבול. יפו חולשת על הדרך לירושלים. מפקד הצבא הבריטי הודיע קטגורית שאין הוא מסוגל להבטיח את הדרך לירושלים. אין לנו ברירה אלא להבטיח את עצמנו. האם אתם (הלגיון) מתכוונים להיכנס לארץ ישראל?"
גולדי: "ככל הידוע לי עדיין לא הוחלט. ייתכן שגלאב פחה יודע. אנחנו איננו יודעים".
שמיר: "אבל תכננתם להיכנס לארץ ישראל".
גולדי: "תכננו אלטרנטיבית, אבל לא הוחלט על הדרך".
שמיר: "עוד לפני חודש הייתה היערכות הלגיון הערבי בארץ לפי מחסנים וצרכי התחבורה של הצבא הבריטי. מאז נשתנתה חלוקת הכוח של הלגיון הערבי. מה כוונתכם?"
קוקר: "יש לנו מחסומים בדרכים".
שמיר: "העובדות הן אחרות".
גולדי: "אתה צודק! אני לא יודע מה המגמה. ניצחתם בסיבוב הראשון. מקווים לנצח בסיבוב השני. אין לנו ברירה. נגייס את כל כוחנו הפיסי והטכני להבטיח את עצמנו. הערכנו שהמורל הערבי יתמוטט, אבל לא שערנו שזה יקרה במהירות כזאת. הצצתי למשוריין שלכם וראיתי חומר טוב".
שמיר: "למה אתה מתכוון?"
גולדי: "לאנשים שלכם".
שמיר: "מה כוונת הלגיון בהתקפה על גשר?"
גולדי: "זה היה מקרה לא רצוי, מקרה מקומי. אל תראו בו מגמה. אספר מה קרה: כבשתם תחנת משטרה. ערבים מקומיים ירו עליכם.
19 מפקד הלגיון הערבי
20 בַּמקום טען שהרגתם ארבע אנשי לגיון, ואז על דעת עצמו פתח עליכם ביריות ושלח מברקים שאתם תוקפים את נהריים ועומדים להיכנס לעבר הירדן. מפקדו, ליטננט-קולונל ערבי, פעל על דעת עצמו והביא תוספת כוח למקום כדי לירות בכם. העניין הגיע אל גלאב והוא שלח את הקולונל לאש כדי להפסיק את זה, וזה הופסק מיד. הלגיון הערבי פתח באש. בשבע בערב באתי אל גלאב והוא הראה לי מברקים מהקולונל הערבי ששוב יורים היהודים על הלגיון הערבי. אמרתי 'הייתי שם וזה שקר!' גלאב כעס, ציווה להביא את הקולונל הערבי, איים עליו שיפטר אותו. היה בזבוז תחמושת ללגיון הערבי, אבל אין נזק לקיבוץ גשר".
שמיר: "היה נזק לגשר. ועדה מעריכה את נזק. יהיה עליכם לשלם. לפי סיפורך העניין מקומי, אבל העובדות הן אחרות. מנקודת מבט של המטה כללי של ה"הגנה", העניין הזה יביא תגובות במקומות שונים בארץ.
גולדי: "אני מבין ומצטער".
שמיר: "שבוע לפני כן פוצץ גשר הירמוך שקושר את קיבוץ גשר עם עמק-הירדן. האם זה מקרה?
גולדי: "האמן לי, לא ידענו!"
שמיר: "חבל מאוד!"
שעה ורבע נמשכה הפגישה. שמיר דיווח למטכ"ל: קציני הלגיון ניסו להשיג מידע, מה יעשו היהודים אם הלגיון יגן על השטח הערבי בארץ ישראל. גולדי וקוקר ביקשו לקבוע פגישות נוספות.
21 לפני שחזר לתל אביב, סייר שמיר במטוס מעל גבול סוריה ולא ראה כוחות צבא. כשחזר לתל אביב דיווח על הפגישה לבן גוריון והוסיף: "גשר לא ניזוקה קשה, אם כי רוח אנשי גשר מדוכאת, כי יש להם הרגשת אין אונים... את הנזקים אפשר לתקן במשך שבוע".
22