אני מכיר ילד אחד, תינוק, מה זה חמוד, חמוד לאללה, הוא התחיל לקרוא ולומר משפטים לפני שלמד מילים, כל סיפור שהקראת לו יותר מפעם אחת, הוא זכר בעל פה, ואחרי כן היה מקריא לך את הסיפור מתחילתו ועד סופו תוך שהוא משבש 50% מהמילים. אך הוא עקב אחרי השורות והדפים ממש כפי שהקראנו לו.
נראה לי הזוי הדבר הזה, אז בדקתי באינטרנט וראיתי שהתופעה ידועה ומקובלת. מדובר בזיכרון חזותי לטווח קצר אשר נמוג לאחר תקופה קצרה, ואכן ככל שחולף הזמן והמילים מתגבשות למשפטים והמשפטים מובנים יותר, נעלם אותו זיכרון חזותי המוטבע בזיכרון של הילד, ומוחלף בחוויה רב חושית בעלת מובן ומשמעות.
זה היה מקסים ומצחיק עד דמעות לראות תינוק בן פחות משנתיים, יושב עם ספר ומקריא אותו לסבא הנרדם.
אבל בהנהגה, הסיפור הוא שונה. בהנהגה לא מטילים אחריות על משפטים למי שלא למד עדיין לומר מילים. במשפטים של בוגרים 50% שיבוש אסור ואפילו 1% שיבוש אסור. ודאי שאסור להטיל אחריות על משפטים למי שעוד לא למד לקרוא ולכתוב מלים.
והרי יש לנו דוגמה איך משפיעים בעולם המשפטים - ה"מאסטרו"
אהרן ברק, בשקט, בלי הצהרות, בלי רעש. לאט-לאט מחממים לצפרדע את המים, וכאשר המים רותחים לצפרדע אין כבר כוח לקפוץ החוצה, וסמוטריץ' זורק את הציבור הימני החילוני למים הרותחים. אז יש ספק שהציבור יקפוץ החוצה?
מדינת ישראל לא הייתה ולא תהיה מדינת הלכה, אם כי להלכה עלול/עשוי להיות משקל רב יותר/פחות בחשיבה ובחקיקה לפי המבנה הפוליטי, ככל שהמבנה הפוליטי יכיל יותר כוחות שומרי מצוות, יש להניח שתורת עולמם תביא יותר מקורות מסורתיים לחיינו מאשר אם המבנה הפוליטי יכיל יותר כוחות ליברלים/חילוניים. זוהי דמוקרטיה, זהו בדיוק הסיפור של הדמוקרטיה.
איזה מזל שבשמאל לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות, והפוסט של אפרים שמיר מוכיח שכמה שלא יתאמצו בימין בלהבריח מצביעים, תמיד יבואו "כוכבים" מן השמאל על-מנת לתקן את הנזקים.
