סיפור האסון
ביום 6 ביוני 1967, יומה השני של מלחמת ששת-הימים, סמוך לשעה 6 בבוקר החלו הסורים להפגיז את יישובי הצפון ובהם ראש פינה, יסוד המעלה הקיבוצים גדות, שמיר, ועוד. מטר של מאות פגזים נחתו על הישובים הישראלים, פגעו במבנים, וגרמו לשריפת שדות, אחד הישובים שנפגע קשה ביותר היה ראש פינה. על-פי הערכה, נורו על המושבה הגלילית באותו יום כ-1,000 פגזים.
כתוצאה מההפגזה המסיבית על הישובים, נגרמו למבנים ולמשקים נזק רב, אולם למרבה המזל, ככל הידוע, לא היו הרוגים מקרב האזרחים בהפגזה קשה זו. אחד מיעדי הירי המועדפים של הסורים, היה כנראה בניין משטרת ראש פינה שנבנה עוד בתקופת הבריטים והיה בולט לעין וקל לזיהוי ובו שכנו משרדי מטה חטמ"ר 3 - חטיבת אלכסנדרוני שהייתה אחראית באותן שנים עם יחידות נוספות על הגבול הצפוני והגנת האזור. המח"ט היה אז אל"ם מנו שקד לימים ישמש קצין חי"ר צנחנים ראשי.
ערב מלחמת ששת הימים נחפרו במטע זיתים סמוך לבניין המשטרה, שכאמור שימש כמטה חטמ"ר 3 שוחות - תעלות מחסה, לשמש מעין מקלט מאולתר ותעלות מחסה והגנה מפני ההפגזות. בעת ההפגזה הקשה של בוקר יום 6.6.67 על יישובי הצפון, מיהרו חלק מחיילים שהיו בבניין החטמ"ר (בניין משטרת ראש פינה) ורצו לעבר השוחות הללו כדי למצא מחסה והגנה ממטר הפגזים שנחתו באזור.
לרוע מזלם של שמונה חיילים שמצאו מחסה באחת השוחות פגז (יתכן שיותר מפגז אחד) שנורה על-ידי הצבא הסורי נחת הישר לתוך השוחה בה שהו, ולשמונה החיילים לא היה כל סיכוי בשל הפגיעה הישירה וההדף שנוצר בתוך השוחה והם נהרגו במקום. המראות היו קשים. ההרוגים הובאו לקבורה זמנית בחיפה ולאחר זמן מה הועברו חלק מההרוגים לקבורה בבית העלמין ביישובם.
ואלה שמות שמונה ההרוגים: טוראי בנימין אלכסנדרוביץ', בן 22 מקרית ביאליק. טוראי עזרא גבאי, בן 31 מחיפה. רב"ט יוסף גרינבלט, בן 24 מקיבוץ שמיר. טוראי ליאון (נאשי) טבקרו בן 20 מחיפה, טוראי
יעקב כהן, בן 22 מטבריה, טוראי
יעקב לוי בן 34 מחיפה. טוראי דוד עובדיה בן 25 מעפולה טוראי מאיר פייגלסון בן 52 מקיבוץ דפנה. פרטים נוספים על שמונת ההרוגים מופיעים באתר יזכור של משרד הביטחון ולצד זה תמונותיהם.
סיפור האסון הוצנע-הוסתר במשך עשרות שנים
במשך עשרות שנים מסיבות לא ברורות, סיפור ונסיבות אירוע נפילתם של שמונה ההרוגים לא פורסם בתקשורת, כלא היה. רק בשנת 2016 חשף העיתונאי והחוקר שלמה מן, את הפרשה באתר בשם "נעמוש" שהקים ושעוסק באירועי מלחמת ששת הימים בגזרה הצפונית, מן ערך תחקיר מקיף על הפרשה, שוחח עם קצינים וחיילים, בני משפחה תושבים בראש פינה, אולם גם ממחקרו לא ברור מדוע הועלם והושתק במשך שנים כה רבות, דבר ונסיבות מותם של שמונת החילים.
בעקבות חשיפתו של שלמה מן פנו בני משפחה וגורמים שונים למועצה המקומית ראש פינה וביקשו להקים אנדרטה לזכר השמונה במקום בו נהרגו. ב-28 במרס 2018 51 שנים לאחר שמצאו את מותם בהפגזה הסורית, הוקם גל-עד לזכרם במקום בו נהרגו השמונה. בטקס השתתפו בני משפחות ההרוגים. הגלעד ממוקם בכניסה לראש פינה לצד כביש מעלה גיא אוני כ-300 מטרים מערבית דרומית לבניין משטרת ראש פינה. על הגל-עד העשוי אבן בזלת שחורה ונכתב עליה בזו הלשון: "במלחמת ששת הימים נפלו במקום זה בעת ההפגזה של הצבא הסורי שמונה מלוחמי חטיבה 3 (אלכסנדרוני). שלושה ימים לאחר-מכן השתתפה החטיבה בכיבוש רמת הגולן מהכנרת בדרום ועד שאר ישוב בצפון. גלעד זה לזכר הלוחמים." על הגל-עד חקוקים שמות שמונת ההרוגים.
מאיר פיגלסון - התעקש להתנדב ולהשתתף במלחמה
איתרתי את אריק פייגלסון חבר קיבוץ דפנה בנו של אחד הנופלים באסון והוא סיפר לי על השתלשלות האירועים כפי שהוא יודע וכן שלח אליי מסמכים וצילומים, אריק פייגלסון, היה במלחמת ששת הימים חייל מילואים בן 27 ולחם באזור שכם וג'נין. על הבשורה המרה על מות אביו בישר לו מפקד הגדוד שלו. הוא שוחרר. גיפ הביאו לעפולה ומשם נסע לקיבוץ דפנה שאביו היה בין ראשניו
על אביו מאיר פיגלסון מספר אריק: "אבי מאיר פיגלסון. היה נהג משאית ב"קואופרטיב הגליל העליון הצבא גייס את משאית הליילנד שלו ולמרות שהיה פטור משירות, הוא התעקש להתנדב ולתרום".
בטקס חנוכת הגל-עד בראש פינה במרס 2018, נשא אריק פיגלסון דברים בשם המשפחות, ובין השאר אמר: "אבא שלי מאיר פיגלסון היה בן 52 והתנדב למלחמה מרצונו כפי שתמיד תרם ועזר לכולם, אך איתרע מזלו ומזלנו ובמקום זה שאנו עומדים הוא נפגע ולא שב עוד. אני גאה לעמוד פה במקום חשוב זה ולחלוק לו ולחבריו לקרב את הכבוד הראוי להם".
