|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

עוד שבוע סוער

מלחמת הרשויות

הסערה מפסילת מיכאל בן-ארי מהמתמודדות לבחירות; הצעת חוק לפסקת התגברות; פסילת חוק המסתננים בפעם השלישית; השינוי במערך הכוחות בוועדה למינוי שופטים; הירידה באמון הציבורי האם אנו בפתחו של משבר בין הרשויות בישראל?
15/06/2019  |   יעל יפה   |   כתבות   |   אקטיביזם שיפוטי   |   תגובות
מי השולט [צילום: פלאש 90]

שופט ביהמ"ש העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר: "אני מודאג מאוד. אני כל הזמן פוגש פנים נפולות. כל מי שאני מכיר תופס את הראש ואומר שזה איום ונורא מה שקורה פה. אנחנו על פרשת דרכים". שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן: "ישנה סכנה מסוימת שהאקטיביזם, או לקיחת הסמכויות של ביהמ"ש מיתר הרשויות האחרות, יצרה כלפיו אנטגוניזם חריף. זה אחד המחירים של המהפכה המשפטית".

יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא: "הם מרסקים את כל האיזונים והבלמים בישראל. יש להם אלת שקר חדשה שנקראת 'משילות', ואני אומר לך שמעולם הרשות המבצעת לא הייתה חזקה כמו שהיא היום". מייסד התנועה למשילות ולדמוקרטיה, עו"ד שמחה רוטמן: "לפי המסלול שביהמ"ש שם את עצמו בו, הפיצוץ הולך וקרב. אנחנו קמנו כדי למנוע זאת, כדי שביהמ"ש יתפרק מהסמכויות שהוא לקח לעצמו, ויפרק את הפצצה שמאיימת לפוצץ את כולנו".

אין ספק: המתח בין הרשויות בישראל בשיאו. בכירים במערכת המשפט ובעמותות ציבוריות התראיינו לכתבה זו כדי לברר את הסוגיה לעומקה: האם בכנסת האחרונה ביהמ"ש העליון הכריע בסוגיות שלא מעניינו? האם הח"כים מעלים יוזמות חסרות מעצורים להצרת כוחה של הרשות השופטת? ומעל לכל - האם למאבק יש פתרון שישמור על הדמוקרטיה שלנו?

ביטולי חוקים בכנסת ה-20
"ביטול המתווה חיזק את הכנסת" [צילום: פלאש 90]

ביהמ"ש העליון פסל הוראות חוק רבות יחסית בעת כהונתה של הכנסת ה-20, מה שגרם לרבים לטעון שהוא הפך לשחקן פוליטי. כך נפסלו: סעיף בחוק החרם, פסקת היציבות במתווה הגז, חוק מס דירה שלישית, חוק המסתננים, החוק לפטור מגיוס; ואליהן נוספה התראת הבטלות שהוציא, האוסרת על הממשלה והכנסת לכונן תקציב דו-שנתי בהוראת שעה.

לדעת זמיר, הכרעות השופטים בקדנציה האחרונה דווקא חיזקו את הממשלה והכנסת: "במתווה הגז למשל, התערבות בג"ץ הייתה מאוד מצומצמת ונגעה לנושא משפטי מובהק: הגנה על סמכויות הכנסת, שהיא הגנה על המשטר הדמוקרטי. איך ייתכן שממשלה במשטר דמוקרטי תכבול את ידיה של הממשלה והכנסת הבאות למשך עשר שנים?".

כך הוא מציין חוקים נוספים שנפסלו: "חוק מס דירה שלישית הוא דוגמה לאיך הממשלה עשתה צחוק מהכנסת בהליך החקיקה, וביהמ"ש דרש מהממשלה לכבד את סמכויות הכנסת לקיים דיון כדי שהציבור יבין מה קורה. גם חוק המסתננים שכל כך כעסו עליו - הכנסת חוקקה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואמרה: אסור לפגוע בחירותו של אדם. היא לא כתבה של 'אזרח' ולא של 'תושב'. כשלוקחים אנשים שלא עברו עבירה פלילית ולא עמדו למשפט, ומכניסים אותם למין מאסר ללא הגבלת זמן, השופטים אמרו בצדק שזה נוגד את חוק היסוד שאתם עשיתם. אז איך ניתן לומר שביהמ"ש נכנס כאן לעניין פוליטי?".

ביטול חוק מס דירה שלישית, בשל פגמים בהליך החקיקה, גרר ביקורת לא רק מצד ח"כים, אלא גם מצד שופט ביהמ"ש העליון, מני מזוז. בדעת מיעוט בפסק הדין טען מזוז שביקורת על איכות דיוני הכנסת בעייתית מבחינת עקרון הפרדת הרשויות. פרידמן מחזיק בעמדה דומה: "הדיון חייב את ביהמ"ש להיכנס לתחומי הכנסת ולבחון האם היה לח"כים מספיק זמן לקרוא את החוק. האם זה מתקבל על הדעת שהכנסת תבטל פסק דין, כי עו"ד רצה לטעון שעה וחצי בפני השופט וניתנה לו רק רבע שעה?".

מי יתמודד ומי לא
פסילה מעוררת סערה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

הקרע בין הרשויות לא פסח על מערכת הבחירות האחרונה, כשבג"ץ החליט לפסול את מיכאל בן-ארי מהתמודדות לכנסת ואישר את עופר כסיף ומפלגת רע"מ-בל"ד. שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, אמרה בתגובה להחלטה ש"שופטי בג"ץ הפכו לגורם פוליטי", והיא לא הייתה לבד. העיתונאי קלמן ליבסקינד, במאמר שהפך לוויראלי, טען ששופטי העליון סייעו לו להחליט למי להצביע בבחירות וכתב ש"כשביהמ"ש פוסל את בן-ארי, ובמקביל מעניק הכשר מהודר לח"כים שתומכים בטרוריסטים ופועלים לביטולה של ישראל כמדינה יהודית, מובן שמשהו פה דפוק מהיסוד".

בהקשר זה, לא פעם עולה שמו של ח"כ עזמי בשארה, שבשנת 2003 בג"ץ דחה את העתירות נגד התמודדותו לכנסת. העתירות הוגשו, בין היתר, בשל נאום שבשארה נשא בסוריה, בו ביטא תמיכה בפעולות התנגדות לישראל, כשבקהל נכחו ראשי ארגון טרור. בדיעבד, כעבור שנים אחדות, הוא נחשד בסיוע בריגול לחיזבאללה, ונמלט מישראל.

"ביהמ"ש פסל מועמדים בעילה של הסתה לגזענות רק כשהם היו באופן חד-משמעי וקיצוני גזעניים", אומר זמיר. "לכן ביהמ"ש פסל את מאיר כהנא שהייתה לו את התורה הכי גזענית שישנה, ועכשיו גם את בן-ארי. הכנסת יכולה למחוק את הסעיף הזה בחוק ולומר שאין לה בעיה שיהיו גזענים בכנסת".

אבל אולי ביהמ"ש פוסל כשמדובר בהסתה לגזענות אבל לא ממהר לפסול כשמדובר למשל בתמיכה בארגון טרור?

"זה לא הוכח לגבי המועמדים האלה. אף אחד מהם, אפילו לא חנין זועבי, לא נתפס כשהוא אומר שהוא מעודד או תומך בטרור. לא אוהבים אותם, הם כנראה גם לא אוהבים אותנו, הם לא ציונים, אבל לא הייתה שום הוכחה שהם תמכו בטרור".

האם "הכל שפיט"
"אקטיביזם עם יוהרה" [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

בתפקידו כשר המשפטים, ביקש פרידמן להסדיר את מעורבות ביהמ"ש העליון בנושאים שאינם שפיטים. לטענתו, מאז המהפכה המשפטית, אותה הוא מסמן עם מינוי אהרן ברק לנשיא ביהמ"ש העליון, ביהמ"ש באופן תדיר עוסק בענייני מדיניות, עניינים פוליטיים ומדיניים שבתחומי הרשות המחוקקת והמבצעת.

"בעבר היו מקרים שהיה מובן לכל שהם אינם שפיטים והציבור לא העלה בדעתו לפנות בעניינם לביהמ"ש, אבל היום פונים אליו בכל דבר", אומר פרידמן. "נוצרה אווירה שהכל פתוח ואין כללים. אפילו עכשיו הוגשה עתירה נגד החלטת הנשיא להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, למרות הוראה השוללת זאת בחוק יסוד: הנשיא, ולמרות פסיקה שקבעה שהנושא אינו שפיט. ביהמ"ש אומנם דחה אותה, אבל נמנע מלקבוע במפורש שהנושא איננו שפיט, והשאיר פתח לעתירות כאלו בעתיד. כנראה שמתקופת נשיאותו של ברק, נותר בעליון פחד משימוש במילים 'לא שפיט', גם כשהעניין זועק לכך".

האם שופטים נוקטים בגישת "הכל שפיט"? השופט בדימוס זמיר: "זה לא נכון שביהמ"ש, או הנשיא ברק, אמר שהכל שפיט, אלא להפך, הוא קבע במפורש שלא הכל שפיט. הכלל הבסיסי במשפט הציבורי הוא שכל מה שהמשפט לא אוסר או מגביל – מותר, ולכן כל התחום הזה ביחסים בינאישיים איננו שפיט. במישור המדיני יש נושאים שאינם שפיטים, וביהמ"ש לרוב לא ידון בהחלטות בענייני חוץ וביטחון או בהחלטות הפרלמנט, אלא רק במקרים קיצוניים של סטייה מן הדין".

פרידמן טוען שהמאבק בין הרשויות הוא תולדה של "אקטיביזם עם יוהרה": "גם לפני המהפכה המשפטית היה לנו ביהמ"ש שאפשר לומר שהיה אקטיביסטי, כי הוא פיתח את פס"ד קול העם וקבע הלכות חדשות שהגנו על הפרט מהשלטון. אני לא חושב שהיינו פחות דמוקרטים אז. לב עוצמתו של ביהמ"ש היה ריסונו העצמי, והוא לא כפר בעליונות הכנסת ולא חלק על כוחה לבטל את פסיקותיו. היום האקטיביזם הוא עם יוהרה. לא רק שהוא טוען שהכל שפיט, אלא אומר שכשהוא פוסק הלכה מסוימת, אסור לכנסת לבטל. התוצאה היא כניסה למאבק בין הרשויות שביהמ"ש הוא צד בו".

ואכן, באחרונה ח"כים משמיעים את הטענה שלא היינו פחות דמוקרטים בטרם המהפכה החוקתית. האם הפרזנו בחשיבותה? "ביהמ"ש היה יכול בעבר להגן על זכויות במסגרת פרשנות", אומר זמיר. "אם מחר הכנסת מחוקקת חוק שכל ידיעה שנוגעת לפוליטיקה מצריכה אישור מדוברות ראש הממשלה, מה ביהמ"ש יוכל לעשות? אז ב'קול העם' הגנו על הזכות מכוח הפרשנות. אבל לא ניתן לבטל חוק שיוצא באופן ברור נגד הזכויות וחופש הביטוי ללא הביקורת השיפוטית".

עמותות מנוגדות
"הלא-נבחרים שולטים" [צילום: יוטיוב]

עיסוקו של ביהמ"ש העליון בעניינים הנוגעים לציבור הרחב, גם אם מזווית משפטית גרידא, הפך לזירה מרכזית בפעילות שתי עמותות ציבוריות שמטרותיהן שונות בתכלית: התנועה לאיכות השלטון מבקשת לפקח על השלטון בין היתר באמצעות עתירות לביהמ"ש, בעוד שהתנועה למשילות ולדמוקרטיה פועלת לחיזוק השלטון ולכך שאינטרסים ציבוריים יידונו ע"י מי שניתן להחליפו בקלפי.

"התנועה הוקמה, כי במשך שנים רבות הקשר בין רצון הבוחר לבין התוצאה בפועל הוא מקרי לחלוטין", אומר רוטמן, ממייסדי התנועה למשילות ולדמוקרטיה, "כשמי שבאמת מוביל את המהלכים והמדיניות בישראל אלו האנשים הלא-הנבחרים, כמו השופטים והיועצים המשפטיים".

כדוגמה לכך הוא מציין את חוק האזרחות בהוראת שעה, האוסר על איחוד משפחות בישראל של פלשתינים עם בני זוגם שהם אזרחי ישראל. על חודו של קול, ברוב של שישה מול חמישה, החליטו שופטי העליון בשנת 2012 לדחות בפעם השנייה עתירות שהוגשו כנגד החוק. "אני חושב שכל אדם שמאמין בדמוקרטיה אמור להיות מזועזע מכך שהשאלה האם מדינת ישראל תממש את זכות השיבה או לא תוכרע ע"י ביהמ"ש, אם יש רוב של שישה לפה או ההפך".

אבל ביהמ"ש מסכים שענייני מדיניות הם לתחום הכנסת והממשלה. הוא רק מוודא שהן נוהגות בסבירות או בהתאם לסטנדרטים חוקתיים.

"זו אמירה נפוצה, אך שגויה. אז מה ממשלה יכולה להגיד, אם לא שהיא מציבה שיקולי ביטחון ומסרבת לאפשר, למעשה, זכות שיבה לישראל? אם היא לא יכולה להגיד שברצונה להרחיק מסתננים שנכנסו שלא כחוק? זה אפילו לא ברמה שביהמ"ש אומר לה לחשוב מחדש, אלא מחליט עבורה מה היא תעשה - אפילו בענייני מיסוי! הרי מי שהטיל את המס בפועל על טבק לגלגול, היה ביהמ"ש".

באחרונה עולות יוזמות להשבת דרישת זכות העמידה. המשמעות היא שעותרות ציבוריות כדוגמת התנועה לאיכות השלטון הן הראשונות להיפגע. "הקביעה שלציבור יש זכות עמידה חשובה כי יש עותרים שמגנים על זכויות הכלל, ולא רק על הנפגע האישי מההחלטה", אומר שרגא. "לא מדובר רק בנושאי איכות שלטון, אלא למשל נשים מוכות, שאין להן את היכולת הכלכלית לעמוד על זכויותיהן, או הטבע - מי ידבר בשמו אם לא ארגון כמו אדם טבע ודין?".

"ביטול הדרישה לזכות העמידה הוא הכלי שהפך את בית המשפט לשחקן בניהול ענייני המדינה", אומר מנגד פרידמן. "התוצאה היא שביהמ"ש בישראל עוסק בעניינים שאינם בתחומו, וזה משבש לגמרי את תפקודו בעניינים של מי שכן זקוק לעזרתו – גם בשל העומס הרב שנוצר בו, וגם אולי כי הרבה יותר מעניין להתעסק בעניינים מדיניים או פוליטיים התופסים כותרות ראשיות".

פסקת ההתגברות
"שתי רשויות, לא שלוש" [צילום: איציק וולף]

כך או אחרת, אין ספק שאנו מצויים בתקופה מתוחה במיוחד בין הרשויות, שעשויה לשנות את כללי המשחק. לדעת שרגא, הרוב השפוי לא רוצה לפגוע בביהמ"ש העליון, ומשווה את הדמוקרטיה למשחק כדורגל: "אם לא יהיה שופט במגרש, תוך שנייה יתפוצץ המשחק. ככה גם בדמוקרטיה. כדי לשמור עליה, לא הורגים את השופט". מנגד, רוטמן טוען שצריך לשאול אלו סמכויות אנו מעוניינים שיהיו לשופטים, בהנחה שהרכבם עשוי להשתנות: "נגיד שבמינוי הדרגתי בג"ץ הופך להיות זהה להרכב מועצת גדולי התורה של ש"ס, את עדיין רוצה שיהיו לו את כל הסמכויות שיש לו כיום?"

המשחק התחיל מזמן, ונבחרי הציבור יוצאים בתגובת נגד חריפה במיוחד: הצעות חוק לפסקת התגברות, לשינוי שיטת מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, ושינויים בשיטה למינוי שופטים.


הצעת פסקת התגברות מעלה את השאלה איזו רשות זקוקה לריסון. למשל, בכנסת האחרונה: האם ביהמ"ש חצה את גבול הטעם הטוב של האקטיביזם השיפוטי, או שהח"כים והממשלה – הם אלו שיצאו בפרץ חקיקה שלוח רסן?


"אם תרצי, יש שתי רשויות בישראל, לא שלוש", אומר זמיר. "הממשלה בישראל ב-95% מהמקרים עושה מה שהיא רוצה. יש לה שליטה מוחלטת בכנסת באמצעות הרוב הקואליציוני, וסמכויות קיצוניות שהיא ירשה מהממשלה הבריטית המנדטורית. נכון, הממשלה היא הקובעת את האינטרס הציבורי, אבל ביהמ"ש אומר שכמו שאין זכויות מוחלטות, אין כוחות מוחלטים. יש איזשהו גבול, כמו בכל המדינות הנאורות בעולם שאנו רוצים להידמות אליהן, שאין לעבור אותו".

לטענת שרגא, הכנסת בישראל היא "אסקופה נדרסת" של הממשלה. הוא סבור שהציבור אינו מבין את משמעות תיקוני החקיקה בשנות ה-90, כאשר שינו בחזרה את שיטת הבחירות מהצבעה ישירה לרשימתית, ואת הצבעת האי-אמון בממשלה לקונסטרוקטיבית: "זה שמט את הנשק האטומי שהיה בידי הרשות המחוקקת, ולכן כנסת ישראל סובלת מחולשה קשה מאוד ב-28 שנים האחרונות, ולא ניתן להעביר הצעת חוק פרטית מבלי שהיא עוברת את ועדת השרים לחקיקה. לכן בתווך, המקום היחיד שיכול לשמור על זכויות, והמחסום האחרון בפני הפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה, למונרכיה, או לתיאוקרטיה – כל אחד שייקח את זה לאן שהוא רוצה – הוא ביהמ"ש העליון".


"אחד מהשקרים הנפוצים הוא שהממשלה מעבירה איזה חוק שבא לה", מגיב רוטמן. "כמה חוקים שעוררו את הרעש הציבורי בקואליציה האחרונה עברו? סעיפים בחוק הלאום שצעקו עליהם מרה, בכלל לא נכנסו לחוק. הדוגמה הכי חשובה – פסקת ההתגברות עברה בוועדת שרים לענייני חקיקה, והיא נפלה! ככה שהמגבלות הקואליציוניות מגבילות את הממשלה. לעומת זאת, יש גוף אחד שאין לו שום מגבלה. הוא מקבל עתירה – ומקבל החלטה שמזיזה מיליארדים משמאל לימין, מימין לשמאל, מטיל מס או לא, אומר נגד מי להגיש כתבי אישום ואח"כ גם שופט אותם. יש גוף אחד כזה, והוא הגוף החזק במדינת ישראל שממנו צריך להישמר ולהיזהר".


הסמכה לפסילת חוקים
פסק דין שהוביל למלחמת האזרחים [צילום: AP]

האם הרשות השופטת היא החזקה ביותר מבין הרשויות בישראל? לטענת זמיר, מי שטוען זאת למעשה מפיץ פייק ניוז: "הרשות השופטת היא הרשות החלשה ביותר, בייחוד בישראל. היא מקבלת את תקציביה ממשרד האוצר, מהממשלה, ובישראל הכנסת היא עושה דברו של הממשלה. אם הממשלה לא מצייתת לפסיקות ביהמ"ש, לשופטים אין מה לעשות. בישראל, בניגוד למדינות אחרות, אין חוקה שמגנה על מעמד הרשות השופטת. הרוב הכי רגיל בכנסת, שלושה נגד שניים, בהצבעה אקראית יכול לבטל את בג"ץ לגמרי.

"הוכחה לכך ניתן לראות בימים הטרופים האלה, כשאנחנו שומעים את המועמדים לתפקיד שר המשפטים, שאומרים שיגבילו את סמכויות בג"ץ, את זכות העמידה, שיצמצמו עילות מסוימות– ובעצם אומרים שיעשו מה שהם רוצים עם בג"ץ. הם אומרים זאת, כי זה ממש בידיהם. בג"ץ במובן הזה חסר אונים".

כשר משפטים, פרידמן ביקש לקדם חקיקת פסקת התגברות שדומה יחסית להצעה ששקד העלתה בכנסת הקודמת, באופן שיאפשר לרוב של 61 ח"כים להתגבר על פסיקת ביהמ"ש העליון: "זה פתרון לגיטימי בהתחשב בתיאוריה הבעייתית שהכנסת בישראל היא גם אסיפה מכוננת. כיצד הכנסת יכולה לכבול את עצמה - הכנסת העתידית, שהיא עצמה אסיפה מכוננת? זה בדיוק הפרדוקס המפורסם, האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים".

המצדדים בחקיקת פסקת התגברות טוענים שזהו אינטרס ראשון במעלה דווקא עבור ביהמ"ש, בכך שתהיה הכרה מפורשת בסמכותו לפסול חוקים, שעדיין שנויה במחלוקת בעיני חלק מהח"כים ומהציבור. "פסקת התגברות תעצור את המאבק בין הרשויות, תשמור על מעמד ביהמ"ש ותחזק את אמון הציבור בו", אומר פרידמן.

לטענת זמיר, הסמכה מפורשת לביהמ"ש לפסול חוקים אינה הכרחית: "אם היה כתוב בחוקה שביהמ"ש מוסמך לפסול חוקים שנוגדים אותה, זה היה טוב מאוד, אך זה לא נדרש. הדוגמה הקלאסית הראשונה בעולם לביהמ"ש שפוסל חוקים היא ארה"ב, וזה לא כתוב בחוקה שלהם. ביהמ"ש הסיק את סמכותו לעשות זאת, מתוקף כך שלחוקה יש מדרג נורמטיבי מעל לחוק רגיל, בדיוק כמו שביהמ"ש עשה בארץ".

לטענתו, לא בכדי הפוליטיקאים מבקשים לחוקק פסקת התגברות, ולא משנים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "זו רמאות. הם מנסים לשמר חזות מסוימת ולא מעזים לשנות את חוק היסוד הזה, משום שכל העולם יבוא ויגיד: אתם לא דמוקרטיה. לכן הם הולכים בדרך עקומה - יש להם תקדים אחד בעולם בקנדה, ששם הוא על-רקע מאוד מוגבל. פסקת ההתגברות כמו שהם רוצים למעשה אומרת: כל פסק דין שתוציאו שאנחנו לא נאהב, אנחנו יכולים לבטל אותו ברוב של 61 ח"כים, שזה רוב שיש להם כמעט אוטומטית".

פרידמן סבור שדרישה לגיוס 70 ח"כים כדי להתגבר על פסיקת ביהמ"ש היא מוגזמת: "אני לא מייחס כזו קדושה לפסיקה. אני חושב שהפסיקה, בוודאי חקיקתית, יכולה להיות שגויה לא פחות ואולי יותר מחקיקה של הכנסת, וכשהיא כזו, אני לא חושב שצריך להעמיד מכשולים גבוהים מדי לתיקונה. הרי ההיסטוריה המשפטית שלנו ושל מדינות אחרות, מראה שבתי משפט יכולים לטעות ושגיאותיהם יכולות להיות קשות מאוד. פס"ד דרד נגד סנדפורד למשל, תרם רבות למלחמת האזרחים, המלחמה הנוראה ביותר בתולדות ארה"ב".


בחירת השופטים
"הברית השחיתה את המערכת" [צילום: פלאש 90]

לשכתה של שקד אומרת בתגובה: "הטענות כלפי השרה שקד מלמדות יותר מכל על מהפכה אמיתית, שמרנית, שהשרה ביצעה בארבע השנים האחרונות. אנו תקווה שהשר הבא אחריה ימשיך את המהפכה".
דוברות לשכת עו"ד: "לשכת עו"ד פועלת לטובת ציבור עורכי הדין, דואגת להעשרתם המקצועית ולרווחתם. מעבר לכך, אין בכוונתנו להתייחס לאמירות כאלו ואחרות אלא להמשיך ולהתמקד בעשייה".

"הברית בין ראש לשכת עו"ד לבין שרת המשפטים לדעתי משחיתה את המערכת", אומר זמיר על שיתוף הפעולה בין איילת שקד לאפי נוה בוועדה לבחירת שופטים. "השיטה שעשינו היא נהדרת: בוועדה יש ייצוג לכנסת, לממשלה, לביהמ"ש וללשכת עו"ד. אבל מתוך תשעת חברי הוועדה, חמישה הם אנשי מקצוע, כדי שהשיקול המכריע לא יהיה פוליטי, אלא מקצועי. לשכת עו"ד, שהבינה את תפקידה בנושא הזה, שיתפה פעולה עם ביהמ"ש. תמיד היה צריך להתפשר עם הפוליטיקאים. אבל בעבר, כולם הבינו שהשיקול המרכזי הוא מקצועי, ובקדנציה האחרונה זה השתנה".

בעבר היה יתרון למינויים שהשופטים ביקשו לקדם, ויש שיגידו – בשיטת חבר מביא חבר. היום הצליחו מתוך הוועדה להטות את הכף לכיוון אחר. למה זה בעייתי?

"'חבר מביא חבר' זה כ"כ לא נכון. נכון שכשעובדים ביחד נוצרות חברויות, אבל ברור שלא כולם חברים. הרכב ביהמ"ש בתקופתי היה מכל קצוות תבל, אנשים שלא הכירו זה את זה. תקופה מסוימת הייתה קצת יותר היכרות, משום שכל המשפטנים בארץ צמחו מהפקולטה למשפטים בירושלים והיא הייתה המאגר הטבעי. אני הייתי חבר בוועדה הזו והבחירה הייתה לפי הרמה המקצועית בלבד".

האם השינוי ביחסי הכוחות בוועדה הוא סוף פסוק מבחינת הפוליטיקאים? במרץ האחרון הציעה שקד הציעה לבטל את הוועדה כך שהשופטים ייבחרו ע"י הכנסת תוך שימוע ציבורי. יריב לוין ביקש להוציא את השופטים מהוועדה או לצמצם את השפעתם.

"אני לא בעד שהכנסת תבחר את השופטים ויכול להיות שההצעה הזו היא צעד חריף מדי, אבל אני כן בעד לשנות את הרכב הוועדה", אומר פרידמן, שכשר משפטים הציע לחזק את כוח הממשלה בוועדה. "אני לא רציתי ללכת לקיצוניות אחרת. העובדה שביהמ"ש הגדיל את כוחו בצורה חדה על חשבון הרשויות האחרות, יצרה אנטגוניזם גדול בגופים האלה. הרי ביהמ"ש לא עשה זאת מתוך איזשהו דיון. נוצר מצב שביהמ"ש בונה חוקה לישראל, שעם כל הכבוד לו, הוא לא מוסמך לעשות זאת, ומגדיל באמצעותה את כוחו ומצמצם את כוחן של הרשויות האחרות, ואז יש סכנה שתגובת הנגד תהיה חריפה מדי".

תהום עמוקה
במשרת אמון [צילום: נועם רבקין-פנטון, פלאש 90]

בכנסת האחרונה הועלו שתי הצעות חוק שביקשו לחזק את כוחו של השר בבחירת היועץ המשפטי למשרדו, במקום המכרז שכיום לשר אין נגיעה אליו. לפי ההצעה הממשלתית, היועץ המשפטי ייבחר בוועדת איתור שמרבית חבריה הם אנשי אמונו של השר. לפי ההצעה הפרטית, שהוגשה ע"י ח"כ אמיר אוחנה בסיוע התנועה למשילות ולדמוקרטיה, היועץ המשפטי ימונה ע"י השר במשרת אמון. בכך ההצעות מבקשות לחזק את הפן הייעוצי בתפקיד היועץ המשפטי, מה שעשוי לפגוע בתפקודו כשומר סף על פעילות המשרד, שמוודא שהיא נעשית בהתאם לכללי מנהל תקין.

"הבעיה בהצעה הממשלתית היא שוועדת האיתור תורכב כך, שמי שהשר רוצה הוא זה שיתמנה, גם אם במקרה קיצוני הסיבה למינוי היא משום שלמועמד יש קולות רבים שהשר צריך ולא בשל כישוריו המשפטיים", טוען זמיר. "זו פוליטיזציה לשירות המשפטי שהוא שירות מקצועי. במאבק על שלטון החוק ועל תקינות המנהל, היועמ"ש במשרד הממשלתי הוא קו ההגנה הראשון. אם הוא לא עומד על המשמר, תיפגע קשות ההגנה על מנהל תקין וטוהר המידות".

"'אני חושב שליועץ משפטי יש תפקיד אחד: לסייע לשר בקידום מדיניותו", אומר מנגד רוטמן. "אם מדובר על הפרת חוק, אז על כל עובד מדינה כמובן חלה חובת דיווח. כל החלטה של משרד ממשלתי ששווה משהו פוגעת בזכויות, והתפקיד של נבחרי הציבור הוא להחליט מתי זה מוצדק. לכן המונח 'שומר סף' הוא שם קוד לקביעת מדיניות, כי באמצעותו מבקשים לבחון האם המדיניות סבירה או מידתית. בכך מעבירים את שיקול הדעת מהמוסד שקיבל אותו על-פי חוק, לאדם שמעולם לא נבחר לכך".

תהום עמוקה מפרידה בין הפתרונות שמציעים המרואיינים לכתבה למאבק בין הרשויות: שביהמ"ש יחזור למערכת כללים, למילים "לא שפיט" ולדרישת זכות העמידה (פרידמן); שביהמ"ש ייתן סעד הצהרתי ללא סמכות לפסול חוקים (רוטמן); חזרה לשיח מבלי לשבור את כללי המשחק (שרגא) או שמירה על ה"חוקה" שיש לנו עכשיו (זמיר). למרות זאת, ניכר שהמשותף לכל המרואיינים הוא שהמאבק בין הרשויות מדיר שינה מעיניהם. האם המאבק הזה מדיר שינה מעיני הציבור?

חשוב לציין: הכתבה נערכה בטרם ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, וייתכן שטוב שכך. להצעות המונחות על השולחן יש השלכות משמעותיות על מערך האיזונים והבלמים בישראל, ולכן מהות הדיון אינה האינטרסים האישיים של אדם מסוים, אלא האופן שבו תראה הדמוקרטיה שלנו. כדי שהציבור הישראלי יוכל להחליט באיזו מערכת משפטית הוא מעוניין לחיות, עליו לשמוע את הטענות המהותיות לעומקן. היתרון במספר הבלתי פרופורציונלי של עורכי הדין והסטודנטים למשפטים בישראל, הוא בדיוק זה: יש לנו כוח להשפיע.

פורסם במקור: "הבוכמניסט" - עיתון הסטודנטים של מועצת הסטודנטים למשפטים באוניברסיטת ת"א
תאריך:  15/06/2019   |   עודכן:  15/06/2019
יעל יפה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מלחמת הרשויות
תגובות  [ 10 ] מוצגות   [ 10 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
המעיר
15/06/19 13:17
2
גרמני נאור
15/06/19 13:36
3
מפוכח
15/06/19 16:02
 
בני בנקר
15/06/19 21:16
 
שפרירית
24/08/19 06:37
 
שפרירית
24/08/19 07:04
4
אוליבר וונדל
15/06/19 19:50
 
כל מילה בסלע !
15/06/19 21:54
5
בני בנקר
15/06/19 21:10
 
לידיעת המחברת
16/06/19 05:43
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  אקטיביזם שיפוטי
אינני יודע כיצד לומר זאת בדרך עדינה: נשיאת בית המשפט העליון כשלה בלשונה - ובהתנהגותה. היא לא הייתה צריכה להתנפל בפומבי על שר המשפטים; דעתם של השופטים צריכה למצוא את ביטוייה רק בפסקי הדין שלהם. כך זה היה מאז ומעולם במקומותינו – וכך זה צריך להיות גם בעת הזאת. שופטים אף פעם לא ירדו לזירה הפוליטית. הם בוודאי שלא אמורים להתעמת עם דברים שאומרים נבחרי ציבור. זה לא חלק מתפקידם. עקרון הפרדת הרשויות אמור להכתיב את הכלל הזה – ובמובן זה חטאה אסתר חיות לעצם מעמדה.
"שומה עלינו לדבוק בכלל הנועל את שערי בג"ץ בפני עותר ציבורי אם עתירתו מעמידה לדיון אינטרסים אישיים של אנשים אחרים ואלו יכולים לעתור לבג"ץ בעצמם". כך אומר (יום ג', 11.6.19) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין.
11/06/2019  |  איתמר לוין  |   חדשות
1. פרויקט השער של "דיוקן", מוסף סוף השבוע של מקור ראשון (30.5.19), היה סקירה ארוכה של חוקים שלדברי העיתון הפכו את בג"ץ לגורם המתערב בכל דבר ובכל עניין, גם אם אין לו הסמכה לכך בחוק. האיש הרע המרכזי בעמודים אלו היו כמובן אהרן ברק, ואליו הצטרפו כמעט כל השופטים מאז 1992.
02/06/2019  |  איתמר לוין  |   כתבות
בשעות שקדמו לישיבת הוועדה לבחירת שופטי בית המשפט העליון בפעם הראשונה, ביקשתי מהצוות שלי בקשה חריגה. ביקשתי להשאיר אותי לבדי בחדר. אחרי כל הרעש, בין הישיבות הארוכות, ביקשתי לחוש את הרגע בשקט ובאין מפריע.
27/05/2019  |  איילת שקד  |   נאומים
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יוצא נגד ההצעות למנוע מבית המשפט העליון לפסוק על-פי עילת הסבירות. הוא גם יצא נגד הנימוקים המוצגים לשינוי חוק החסינות, אם כי לא במישרין נגד ההצעה עצמה.
27/05/2019  |  איתמר לוין  |   חדשות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il