שר המשפטים החדש,
אמיר אוחנה, טען שישנם מקרים שאסור לקיים החלטות בג"ץ, משמע יש להמרות את פיו בית המשפט. יש בקריאה הזו קריאה להמרדה נגד בית המשפט, נגד החלטותיו, בעצם פוטש שלטוני נגד מערכת המשפט. לפי מיטב ידיעתי, מעולם שר בישראל, וודאי לא שר משפטים, עשה מעשה כה מרחיק לכת עד כדי סכנה ממשית לעצם קיום המשטר. אין בדברי השר משום ביקורת לגיטימית על בג"ץ, אין בהם אפילו רמיזה שיש לשנות חוקים מסוימים המאפשרים לבג"ץ לפעול, אלא יש לסרב לקיים החלטות מסוימות של בג"ץ הקשורות לחיי אדם.
הרמיזה כאן שבג"ץ מתעלם מקדושת חיי האדם גם היא חמורה ביותר, על גבול המרדה נגד המוסד המשפטי. אוחנה אינו מבהיר מפורשות מי אלה שאמורים לא לקיים את החלטות בג"ץ אלא שקל להבין: השלטון. אלא שכל אדם באשר הוא יכול לקבוע, על-פי מיטב הבנתו, אם החלטת בג"ץ מסכנת חיי אדם או לא. אין בעולם מקום בו שלטון מסרב לקיים החלטות בית המשפט העליון של המדינה. אין מקום בעולם בו האזרחים חופשיים להחליט אם החלטת בג"ץ נכונה או לא. זו האנרכיה עליה כתבתי בטור אחר. זהו חלומו הרטוב של השלטון הנוכחי, של אלה המבקשים לחסל את שלטון החוק ולהשליט כאן שלטון פשיסטי. קריאתו של אוחנה בהחלט נכנסת לתוך הקטגוריה הזו. כך
איתמר לוין בטורו: "אם כן, זו תהיה שבירה של הפרדת הרשויות: כאשר ה
ממשלה תפסיד בבית המשפט, היא פשוט תתעלם ממנו. ואל תאמרו ש"בג"ץ התחיל"; במדינת חוק, בית המשפט יכול לבטל החלטות ממשלה - במכרזים, בתקציבים, בביטחון - אם הן בלתי חוקיות. בלא יכולת כזו, מדובר בדיקטטורה". אוחנה רוצה זאת. רוצים זאת שולחיו ורוצים זאת ממוניו.
אוחנה "מתדלק" היטב על-ידי ראש הממשלה וסביבתו, על-ידי יועצים כאלה ואחרים, וודאי על-ידי אלה המבקשים את נשמתה של מערכת המשפט, נשמת הדמוקרטיה. ציבור גדול למדי במדינה תומך באוחנה וחבריו. אותו ציבור מייחל לחיסול מערכת המשפט, לחיסול יכולתו של בג"ץ לפקח על רשויות השלטון. מבחינת אותו ציבור, אם השלטון נבחר, יכול הוא לעשות ככל העולה על דעתו, ללא בלמים ואיזונים, ללא מגבלות. הכל. שלטון החוק מפריע מאוד לאותו הציבור גדול ורב. זהו חזון התעתועים שנתניהו חולם עליו: הוא יהיה השליט היחידי, הוא יהיה החוק, הוא יהיה מעליו יחד עם כל מי שהוא יחפוץ לגונן עליו. זו
קוריאה הצפונית בגרסה עברית.
נשיאת בית המשפט העליון לא חששה ואמרה על דברי אוחנה: "בעקבות ראיון ששודר אתמול עם שר המשפטים, חשוב לי לומר לכם, כי בעיני יש לראות בחומרה את העובדה ששר משפטים במדינת ישראל, ביום השבעתו לתפקיד, בוחר לשתף אותנו בהשקפת עולם משפטית חסרת תקדים וחסרת אחריות, שלפיה לא את כל פסקי הדין הניתנים על-ידי בית משפט חייבים לכבד.
במילים אחרות: כל בעל דין יוכל מעתה בברכת שר המשפטים לבחור איזה פסק דין צריך לקיים ואיזה לא. ואני רוצה לומר על כך רק דבר אחד: בין תפיסת העולם הזו ובין אנרכיה של 'איש הישר בעיניו יעשה' - הדרך קצרה." הדברים ברורים, נהירים, מדויקים. נכון, הציבור הרב שהזכרתי לעיל סולד מדברי הנשיאה, אינו רוצה הקיום הסדרים כאלה, הוא רוצה דיקטטורה של הפוליטיקאים, אולי של פוליטיקאי אחד.
כל החלטת בג"ץ או בית המשפט יכולה להיחשב כעוסקת בחיי אדם. כל מי שמכיר את עולם הרפואה יודע שללא פיקוח ובקרה חוקיים, תאורטית אפשר לבצע מעשים איומים, מ
סחר באיברים ועד המתת חסד. אז לפי שר המשפטים אוחנה, הוא או חבריו לממשלה, או סתם אדם מן היישוב הם אלה שיחליטו אם מעשה זה או אחר חוקי, אם מקיימים את הוראות בית המשפט או לא. יש דברים יותר הזויים מאלה? לא. עוד נחזור לסוגיה הזו.
אישיות פוליטית אחרת המככבת בכלי התקשורת השונים,
מיקי זוהר מהליכוד, איש מוכר בדעותיו המאוד ברורות לגבי מערכת המשפט, טוען: "אם אזרחי ישראל יבואו לקלפי בעוד כמה חודשים ויגידו שוב, גם ליועמ"ש וגם למערכת האכיפה, שהם רוצים את נתניהו כראש הממשלה שלהם - אז הוא יישאר בתפקיד...גם היועץ המשפטי לממשלה וגם מערכת המשפט יהיו חייבים להתחשב בתוצאות הבחירות, כי הציבור הוא הריבון". ואני שואל כל אחד, כל אדם סביר, האם הוא מכיר שיטת משפט כזו בעולם? האם "העם" יכול לקבוע אם אדם אשם או זכאי? אישית, איני מכיר. מה שמיקי זוהר מציע זה "לשפוט אנשים בכיכר העיר" במובן זה שכל אזרח ההולך לבחור בעצם הוא גם סוג של תובע וגם שופט. זה הרי הזוי בצורה שאין לתארה. המשמעות היא שלא מערכת אכיפת החוק תחקור ותתבע, לא מערכת המשפט תשפוט, אלא האזרחים. חייבים להודות שמיקי זוהר מציג עמדה משפטית חדשנית.
אין כל קשר בין מערכת אכיפת החוק מערכת המשפט לבין בחירות. כלום. כולם מבינים זאת אלא שמיקי זוהר מקווה לפטור את נתניהו מהעמדה לדין, אם היועמ"ש יחליט על כך לאחר השימוע. מיקי זוהר רוצה לקעקע את מערכת המשפט לטובתו האישית של נתניהו וחבריו. על-פי הצעתו של זוהר, אין כל משמעות למערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט לגבי הפוליטיקאים. הם יכולים לפשוע, יכולים לעשות מה שהם רוצים, והמערכות הללו לא תיגענה בהם. רק הציבור. מאידך-גיסא, השוויון בפני החוק אינו חשוב כ"כ בעיני זוהר. כל אזרח שאינו פוליטיקאי כן ייחקר, ייתבע ויישפט. רק פוליטיקאים לא. אלה אשר טוענים שהפוליטיקאים חשופים לתביעות הרבה יותר מאשר אזרח מן השורה. זה נכון, לכן החסינות עומדת להם. תקראו את חוק יסוד: הממשלה וחוק יסוד: הכנסת ותיווכחו שלפוליטיקאים מספיק הגנות בחוק כדי שלא ייתבעו למשפט באופן שרירותי. רק פוליטיקאים המרגישים שהכובע בוער על ראשם יכולים לדרוש תיקון חוק החסינות וביטול פסקת ההתגברות כדי למלט את נתניהו ועוד ארבעה חשודים נוספים בפלילים המכהנים כשרים או ח"כים.
בגלל כל אלה ועוד רבים אחרים, על היועמ"ש להשמיע את קולו (אני יודע שהוא הגיב על דברי שר המשפטים!) בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אין כל קשר בין בחירות למערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט. שנית, אני סבור שיש בדבריהם של שני האישים שהוזכרו לעיל קריאה ברורה לחיסול מערכת המשפט בישראל. כתבתי בטור אחר שאנו נמצאים בעיצומה של אנרכיה שלטונית ממנה נהנה נתניהו. אני מקווה שכל גורמי אכיפת החוק ומערכת המשפט, ובראש ובראשונה הציבור הרחב, לא יתנו את ידם למעשה ההזוי הזה.
