האם
ג'ו ביידן מוביל בין הדמוקרטים בסקרים לקראת בחירות 2020 משום שהוא בעל "היכולת להיבחר" הגבוהה ביותר בין המועמדים? אדם שאיננו מבין ש"עבדתי עם סנאטורים התומכים בהפרדה גזעית" איננה אמירה מנצחת במאה ה-21?
לדעת מארק טיסן, בעל טור בוושינגטון פוסט, זה מה שמקבלים כאשר הולכים על מועמד שנמצא בוושינגטון כבר 46 שנים. ביידן נבחר לסנאט ב-1972, והיה עליו להסתדר עם בכירי מפלגתו – שכללו תומכי הפרדה כמו ג'יימס איסטלנד והרמן טלמיידג'. 99.9% מהאמריקנים שכחו את שמותיהם או אפילו לא ידעו אותם, עד אשר ביידן החליט להזכיר אותם.
למה, לכל הרוחות? התשובה של טיסן: כי זהו ביידן – מכונה מהלכת של פליטות פה. מה שאמר על אותם סנאטורים אפילו לא היה הגיוני. ביידן ניסה לטעון שהוא יכול לעבוד עם שני צידי הקשת הפוליטית, כולל מי שיש לו חילוקי דעות בסיסיים איתו. אבל איסטלנד וטלמיידג' הרי היו בצד שלו: הם היו דמוקרטים. ועכשיו יריביו הצעירים יותר חובטים בו. הסנאטורית האפרו-אמריקנית קאמלה הריס ציינה, כי אם הדבר היה תלוי באותם תומכי הפרדה – היא לא הייתה חברה בסנאט. הסנאטור קורי בוקר אמר, כי לא זה סוג היחסים שיאפשרו להפוך את ארה"ב לבטוחה יותר. ראש עיריית ניו-יורק, ביל דה-בלאסיו, צייץ: "איסטלנד חשב שמשפחתי הרב-תרבותית צריכה להיות מחוץ לחוק".
טיסן מגיב: בחייכם. איש לא חשב ש-ביידן הגן על תומכי ההפרדה או מזדהה איתם. הוא ניסה להגן – בדרכו הייחודית – על הצורך בפשרה והסכמות. אבל במפלגה הדמוקרטית הנוכחית, הרעיון הזה מעורר מחלוקת לא פחות מאשר ההפרדה הגזעית. תזכורת: בחודש פברואר נאלץ ביידן להתנצל משום – תחזיקו חזק – שאמר שסגן הנשיא,
מייק פנס, הוא "בחור הגון". לאחר מכן היה עליו לסגת מנסיונותיו להגיע להסכמות בנושא שינויי האקלים, אשר יהיו מקובלות הן על פעילי איכות הסביבה ופועלי הצווארון הכחול.
החודש נאלץ ביידן לסגת מתמיכתו בת ארבעת העשורים ב"תיקון הייד" – חקיקה דו-מפלגתית האוסרת מתן מימון ציבורי להפלות. הוא גם נאלץ להתנצל על תמיכתו ב-1994 בחוק הפשע, שהיה דו-מפלגתי גם הוא, ואשר נחתם בידי הנשיא
ביל קלינטון – אך לטענת הדמוקרטים של 2019 הוביל לאפליית האפרו-אמריקנים.
במפלגה הדמוקרטית של היום, "פשרה" ו"קונצנזוס" הן מילים גסות. הבעיה של ביידן איננה שהוא גזען נסתר; הבעיה שלו היא שהוא איננו שונא את הרפובליקנים ואת יתר יריביו הפוליטיים. כפי שאמר בעצמו בשבוע שעבר: "היום אתה מסתכל על הצד השני וזה האויב. לא המתנגדים, אלא האויב. הפסקנו לדבר זה עם זה". זו הנקודה שניסה להציג בדרכו המגושמת, וזה מה שבאמת מרגיז את יריביו במפלגה.
בחודש ינואר אמר ביידן: "קראתי היום בניו-יורק טיימס, שאם אתמודד לנשיאות – אחת הבעיות שלי היא שאני מחבב את הרפובליקנים. טוב, אז ברך אותי, אבי, כי חטאתי". נראה, כי לרבים בשמאל מדובר בחטא בל-יסולח, קובע טיסן.