חוקרת ימית מסוג אחר

אילו ענפי ידע קיימים בבית הספר למדעי הים?

ברמן פרנק: "יש לנו ארבעה חוגים עם 31 חברי סגל בכיר. עוד בטרם הוקם בית הספר, היה קיים כבר החוג לציוויליזציות ימיות, שגם בו לנשים מדעניות היה מקום חשוב וכיום יש בו שתי חוקרות מובילות - הפרופסור רות שחק גרוס והד"ר דבורה צביקל, שעוסקות בנושאי מחקר מרתקים. דבורה צביקל עוסקת למשל בספינות טבועות. חוג נוסף הוא החוג למדעים גיאו-ימיים שעוסק בנושאים של אסדות וקידוחים, נחשולי צונאמי עתיקים והשפעות של תהליכים הקשורים להתפלה על הסביבה החופית ועל המערכת הימית. בחוג זה שלוש חוקרות שכל אחת מומחית בתחומה, ד"ר רויטל בוקמן, ד"ר רגינה כצמן וד"ר בוורלי גודמן צ'רנוב. בחוג לביולוגיה ימית ישנו רוב נשי, כאשר הפרופסור תמי לוטן היא ראש החוג. החוג הרביעי שהוא חוג חדש מרתק וחשוב מאוד, הוא החוג לטכנולוגיות ימיות. אחת החוקרות בחוג זה, הד"ר טלי טרייביץ, מפתחת במעבדה שלה מיקרוסקופיה תת-מימית ואופטיקה תת-מימית ולאחרונה אף הקימה חברת הזנק בתחום ראייה ממוחשבת תת-ימית.

מה המשמעות מבחינתך לרוב נשי בחוגים השונים של מדעי הים?

ברמן פרנק: "חשוב מאוד לדור הצעיר של מדעניות באקדמיה, לראות שאנו יכולות להגיע לתפקידים בכירים ולהוביל מהלכים, במיוחד בתחומים שבהן יש מסורתית פחות נשים בכירות. סטודנטיות צריכות לדעת שאפשר לשלב קריירה ומשפחה גם בתחום כמו מדעי הים, שבו יוצאים לים או לשדה ונמצאים רחוק מהבית. גידלתי ארבע בנות לאורך הקריירה האקדמית שלי, ולא ויתרתי על משפחה בשביל קריירה אלא ניסיתי לשלב. אני גאה לעמוד בראש בית ספר המוכיח את המצוינות של החוקרות ואת יכולתן להוביל בתחומים רבים במדעי הים. רוב החוקרות פה נמצאות ב'שלבים צעירים' בקריירה האקדמית שלהן, ולכן חשוב להן להתקדם במסלול האקדמי מחקרי ובנוסף להציב כעובדה שיש מסה קריטית של חוקרי ים בכל התחומים של מדעי הים שמרוכזים במקום אחד ועם שיעור גבוה של חוקרות. כעת אנו נמצאים בפתח העשור השני של פיתוח בית הספר למדעי הים עם אתגרים חדשים ופה אני נכנסת לתמונה".

כיצד הגעת לתחום של מדעי הים?

ברמן פרנק: "נולדתי בארה"ב וגדלתי בקיבוץ עמיעד, וכיום אני גרה בקיבוץ כפר הנשיא. אבי היה ממייסדי המעבדה לחקר הכנרת באתר ספיר ב-1968 והמנהל הראשון שלה. נחשפתי למדע מגיל צעיר מאוד. הסתובבתי במעבדה והכרתי את אווירת המחקר, שיחקתי במבחנות, הייתי קרובה למים ויצאתי הרבה לכנרת. מאז היותי ילדה נסענו כל המשפחה למספר שבתונים בחו"ל במכוני ים מהידועים בעולם. יש תמונה במשרדי עם אבא כשאני יושבת בתוך הנעליים שלו. אולי זאת מטאפורה לעתיד כי באופן מסוים באמת בסוף נכנסתי לנעליו".

בתיכון רצתה ברמן פרנק ללמוד אקולוגיה, וחלומה היה להיות חוקרת קופים כמו המדענית המפורסמת ג'יין גודול. לאחר השירות הצבאי החליטה ללמוד אקולוגיה, אך באקדמיה בארץ עדיין לא היה אז תחום מוגדר כזה. כבעלת אזרחות אמריקנית עם שפת-אם אנגלית, החליטה לנסוע ללמוד בארה"ב, למדה באוניברסיטת קליפורניה תואר ראשון משולב באקולוגיה כמקצוע ראשי, למדה גם היסטוריה ואף רקדה בלט. כשחזרה ארצה לקיבוץ, כבר הייתה נשואה לבן זוגה רפי ובהריון.

ברמן פרנק: "רציתי להמשיך לדוקטורט. לא ידעתי אומנם באיזה תחום בדיוק, אבל היה לי ברור שעם תינוק לא אוכל להיות חוקרת קופים באפריקה כפי שחלמתי. בנוסף, גרנו בגליל העליון, שאין בו אוניברסיטה קרובה והיה עלי למצוא מכון מחקר בגליל".

מה הרקע למחקר שלך בדוקטורט?

ברמן פרנק: "כיתתי רגלי באוטובוסים בסוף חודש תשיעי למכון מחקר מיגל בגליל העליון, שעוסק במחקרים מעניינים הקשורים לחקלאות ולביוטכנולוגיה. נפגשתי עם חוקרת חדשה לחקר ימים ואגמים בכנרת ששבה מדרום אפריקה - הד"ר תמר זהרי. פגשתי אותה והתלהבתי מאוד ממה שהיא עושה. הייתי צריכה אוניברסיטה תומכת, ומצאתי גם מנחה נוסף מאוניברסיטת בר-אילן.

"נרשמתי לדוקטורט בבר-אילן בתחום מחקר של השפעה של דו תחמוצת הפחמן על פריחה וקריסה של אצה שהייתה אצה דומיננטית בכנרת (אצות הן הבסיס של מארג המזון והן אלו שמייצרות את החמצן שאנו נושמים). עשיתי את הדוקטורט עם הד"ר זהרי והפרופסור צבי דובינסקי מבר-אילן יחד עם הפרופסור יונתן ארז מהאוניברסיטה העברית. כשהתחלתי את הדוקטורט, הייתי כבר אם לבת והיום אני אם לארבע בנות: שקד (29), ירדן (26), ענבל (21) ועדי (14)".

ברמן פרנק יצאה לפוסט דוקטורט למשך ארבע שנים (2002-1998) באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי אצל אחד החוקרים המובילים בעולם באוקיינוגרפיה ביולוגית, תחום בו היא עוסקת עד היום. היא חזרה ארצה לבר-אילן כמרצה בכירה והקימה שם מעבדה באוקיינוגרפיה ביולוגית ואקולוגיה מיקרוביאלית בפקולטה למדעי החיים. העבודה בבר-אילן הייתה מאתגרת מאוד מבחינה גאוגרפית, לדבריה, כך שלא הגיעה לאוניברסיטה מדי יום, אבל מספיק כדי לפתח מעבדת מחקר פעילה עם קבוצה נהדרת. ברמן פרנק הצליחה להתקדם במסלול האקדמי עם מחקריה השונים, לגייס תקציבי מחקר ולשתף פעולה עם חוקרים מכל העולם.

מחקר מקבעי חנקן

במה מתמקד המחקר שלך?

ברמן פרנק: "היצורים שאני חוקרת, מקבעי חנקן, הם בין היצורים העתיקים בעולם שחיים נושמים ותורמים למערכת הביולוגית העולמית. אנו מכירים אותם מהיבשה, מקטניות – שבשורשי המערכת שבה הן גדלות יש חיידקים שעוזרים להן לקלוט חנקן, שהוא אחד מהיסודות הנדרשים לחומצות אמינו ולחלבונים, מאבני הבניין ההכרחיים של הגוף עבור כולנו בטבע, מצמחים ומבעלי חיים. רובנו צריכים לקלוט את החנקן בצורה מסוימת. בצמח קולטים את החנקן בצורה אנאורגנית, ובעל חיים קולט את החנקן על-ידי אכילת צמחים או יצורים אחרים.

"חנקן N2 הוא היסוד השכיח ביותר באטמוספירה (כ-70%), אולם לרובנו חנקן זה אינו בר-השגה. ישנם יצורים שעשו קיצורי דרך ומצליחים לקחת חנקן מהאטמוספירה. אחת הבעיות הגדולות בים ובקרקע היא חוסר בחנקן, וכדי לפתור זאת, אנחנו מדשנים את הקרקע בחנקן מלאכותי. מקור החנקן המלאכותי הוא בתהליך שבו בני האדם פענחו את הריאקציה שבעלי החיים העתיקים עושים כבר מיליוני שנים כשהם קולטים חנקן אטמוספירי והופכים אותו לאמוניה. על היצורים הללו אני עובדת במחקר שלי ובעיקר על מקבעי החנקן הימיים".

מהן הדרכים לקיבוע חנקן?

ברמן פרנק: "היום יש לנו תהליך תעשייתי שמחקה את הטבע ומייצר לנו כמויות גדולות של דשן חנקתי לטובת דישון השדות ואספקת מזון חקלאי לאוכלוסיות הגדלות. חלק מהיצורים בים יודעים להשיג לעצמם חנקן על-ידי קיבוע חנקן, אבל בשל העובדה שזהו תהליך מורכב, לא כל מולקולה שהם מקבעים נכנסת לבניית הגוף שלהם. חלק מתבזבז והופך במים לחנקן שהוא זמין ליצורים אחרים. כלומר, למעשה אותם יצורים ימיים מוסיפים לנו חנקן חדש לאטמוספירה. בין אותם יצורים נמצאות הכחוליות (ציאנובקטריה), שהן חיידקים פוטו-סינטטיים, אבות אבותיהם של הצמחים העילאיים, כמו גם קבוצות שונות של אצות שהן המקור להתפתחות של כל צמחי המים. קבוצת חיידקים אלו יצרה את החמצן שאנו מסוגלים לנשום ובעצם אפשרה לנו לחיות על הכדור, שכן לפני מיליארדי שנה לא היה חמצן באטמוספירת כדור-הארץ וגם האוקיאנוס היה כמעט ללא חמצן".

מדוע קיבוע חנקן הוא כה חיוני?

ברמן פרנק: "קיבוע חנקן אטמוספירי על-ידי חיידקים הוא תהליך אנזימטי המשתמש במולקולת חנקן (N2) והופך אותה לאמוניה, שהיא צורה זמינה יותר של חנקן לרוב הצמחים או הצמחים הימיים (אצות). לא כל מולקולת אמוניה מנוצלת על-ידי אותו החיידק לגידול וחלק ממה שמקובע, מופרש לסביבה ואז יצורים אחרים יכולים לקלוט את החנקן ולהשתמש בו.

"בתהליך הפוטוסינתזה חיידקים פוטו-סינטטיים כחוליות וצמחים מקבעים דו תחמוצת הפחמן ופולטים לאוויר חמצן, תהליך שנמשך לאורך מיליוני שנה בכדור-הארץ. כמות החמצן שהם פולטים בים, ששטחו מעל 70% מכדור-הארץ, היא זו שאפשרה למעשה את המשך החיים. רוב האורגניזמים האחרים שאינם צמחים, רק צורכים חמצן, כך שתהליך זה היה חיוני לאורך ההיסטוריה וגם חיוני עכשיו כיוון שהצמחים הימיים כמו גם הציאנובקטריה, הן בסיס מארג המזון הימי. הם מווסתים את האקלים על-ידי ספיחה של דו-תחמוצת הפחמן, שאותו אנו פולטים בכמויות עצומות כיום לאטמוספירה, כתוצאה מהשימוש היומיומי שלנו באנרגיה מבוססת דלקים ופולטים לים ולאטמוספירה חמצן".

ספרי על מחקר מקבעי החנקן הימיים

ברמן פרנק: "בפוסט דוקטורט התחלתי לעבוד על תעלומה בציאנובקרטיה חשובה באוקיינוסים כדי להבין כיצד היא מבצעת פוטוסינתזה (ומייצרת חמצן כחלק מהתהליך) ומקבעת חנקן, בו-זמנית, שהוא תהליך הניזוק מחמצן.

"ארבעים שנה לא ידעו כיצד זה נעשה ביצור הזה. אני חקרתי את המנגנון ואת האסטרטגיה של היצור הזה, כיצד הוא עושה זאת. כשחזרתי לארץ התחלתי לבדוק מה התרומה של היצורים מקבעי החנקן בים התיכון ובים סוף. אני עדיין עובדת עליהם בתחומים שונים. למשל, כיצד הם מייצרים מושבות ומה המנגנון של מושבות אלו. היצורים הללו הם בעצם חיידקים שיכולים לחיות כחוט בודד המורכב מהרבה תאים ויכולים גם ליצור מושבות שהן צבר של חוטים הפועלים ביחד ומתקשרים ביניהן כיצור אחד. אנחנו בודקים גם את התחזיות העתידיות למה שיקרה באוקיאנוס".

מהי מטרת המחקר?

ברמן פרנק: "מבחינה אקולוגית יש ליצורים האלו תרומה מסוימת היום, ואנחנו יודעים שהאוקיינוסים מתחממים ומוחמצים, ויש אזורים שבהם יש תוספת חנקן אדירה דרך החקלאות למקורות המים. אני מסתכלת גם על מקבעי החנקן וגם על ההשפעה של כל השינויים העולמיים האלה על בסיס מארג המזון, על האצות. האם זה ישפיע לטובה מבחינתם? האם זה יגרום לפריחות רעילות מבחינת בני האדם? חלק מהיצורים האלה מפרישים רעלים העלולים לגרום למוות, ובארץ אין כל כך מודעות לכך, כי אנחנו לא סובלים מהתופעה הזאת. אבל יש מקומות בעולם שהפריחות הרעילות מובילות לאיסור רחצה בחופים ולאיסור אכילה של מיני דגים, אצות, צדפים וכל הגידול הימי.

"בכל הקשור לחקלאות ימית בעולם, יש מערכות שמנטרות ויכולות להתריע באמצעות הטלפון אם יש עלייה במספר הפרטים הרעילים, וכך ניתן למנוע או להתריע לחקלאות הימית באזור הימי הרעיל, או להיפטר מהשלל הימי המורעל. בארץ, אנו צריכים למנוע מצבים שבהם הפריחות הרעילות האלה יתרחשו".

הדואליות של ההתפלה

מה בדקת במחקרך על תהליך התפלת המים בישראל?

ברמן פרנק: "70% ממי השתייה שלנו, מקורם במי ים מותפלים, תהליך מופלא הפותר בישראל את בעיית המים. אולם בסוף תהליך ההתפלה מוזרמת התמלחת וכימיקלים אחרים לים. קיבלתי לפני כארבע שנים להוביל מחקר גדול בנושא הזה (עם שותפים מאוניברסיטת בר-אילן וחקר ימים ואגמים לישראל) הבודק מה ההשפעות של הזמרת התמלחת לים. זהו מחקר ממומן על-ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד המדע ומשרד התשתיות. מטרת המחקר היא להבין האם יש נזק סביבתי מהזרמת התמלחת והכימיקלים השונים חזרה לים על-ידי בחינת יצורים מיקרוביאלים (אצות וחיידקים).

"חלק מממצאי המחקר כבר התפרסמו. חשוב להרחיק את הזרמת התמלחת והכימיקלים מחוף ולדאוג למיהול מהיר וגם למהול את החומרים כי למים בעלי שיעור מליחות גבוה יש תכונות שונות ממי הים שהם ממילא מלוחים. חשוב גם שחברות ההתפלה תפחתנה את השימוש בחומרים לניקוי המסננים או המים, שכן אלו כימיקלים שכאשר הם מוחזרים לים הם עלולים לגרום לבעיות שונות. אנחנו מסתכלים על ההשפעות של החומרים האלו על האצות ועל החיידקים, כדי להבין כאמור את מידת ההשפעה ולתת המלצות".

המחקרים על נושא ההתפלה הם די חדשים בעולם, וישראל נחשבת לחלוצה בעולם בכל הקשור להתפלה - מעידה ברמן פרנק. בשל העובדה שיש לנו ריכוז של מפעלי התפלה גדולים באזור גאוגרפי קטן, אם יש נזק הוא עלול להיות בשיעור גדול יותר בשל כך, היא מדגישה, ויש חשיבות חיונית למזער את הנזקים הפוטנציאליים.

ספרי על המיזם הימי שאת מובילה כיום

ברמן פרנק: "אני מעורבת במיזם גדול מאוד וראשוני בארץ, שבמסגרתו הקמנו לפני כשנתיים וחצי תחנה ימית 50 ק"מ מערבית לחיפה. מדובר בעצם בכבל שמעוגן לקרקעית הים בעומק של 1.5 ק"מ, ולאורכו יש מכשירים שונים שמודדים את הכימיה, את הביולוגיה ואת הפיסיקה של המים, כשהמטרה לבדוק את שטפי הפחמן שנוצרים מאורגניזמים, כמו אצות וכל חומר חי שמתפרק וצונח לתחתית הים התיכון. הדלק והגז שאנו מוציאים היום מהאדמה הם בעצם שרידים של אוכלוסיות עתיקות של אצות ששקעו לקרקעית האוקיאנוס, ותחת לחץ וטמפרטורות גבוהות הפכו לדלקים.

"שטף החומר הצונח או מסולק לקרקעית האוקיאנוס (או הים) חשוב משני טעמים. אחד הוא הפחמן (חלק מכל חומר ביולוגי המתפרק) המגיע לקרקעית הים, "יוצא מהמשחק" לתקופה ארוכה ולא חוזר לאטמוספירה בטווח של מאות שנים, ובעצם מצטבר כפחמן בשכבה מבודדת מהאטמוספירה. כאשר מדברים על מציאת פתרון לפליטות של דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה, אחת הדרכים המוצעות היא להגביל את קצבי החלוקה וכמות האצות הימיות, כדי שיספחו פחמן וישקעו למעמקים. בטווח של תקופות גאולוגיות הפחמן המצטבר בקרקעית על-ידי תהליך זה, הופך לדלק שאותו אנו מנצלים".

מהי שיטת המחקר?

ברמן פרנק: "אנחנו מקבלים נתונים באופן שוטף ומסתכלים על שינויים לאורך זמן, כאשר בכל חצי שנה אנו יוצאים לים לאסוף נתונים. זה מיזם במימון גופים שונים ובהם מענק מחקר, מהאקדמיה הלאומית למדע שמהם קיבלנו מענק מחקר. כמו מחקרים ימיים רבים, נדרש שיתוף ושילוב של מומחים בתחומים שונים ולכן שותפים בהובלה חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן (פרופ' ישי וינשטיין ורונן אלקלאי) וכן חוקרים מחקר ימים ואגמים לישראל (ד"ר תימור כץ ופרופ' ברק חרות). מרכז ים תיכון עזר אף הוא במימון חלק מהתשתיות למחקר שעלותו יקרה. גייסנו כמוכן למיזם זה חוקרים מאוניברסיטאות שונות מתחומי הפיזיקה, גלים, כימיה, ביולוגיה, גאולוגיה וגיאוכימיה. באופן זה מכפלת הכוח גדלה וההבנה של התמונה הכללית טובה יותר".

בימים אלה מציינים הגופים הירוקים את הקריאה להקמת שמורות טבע ימיות, וכחוקרת ימית מובילה בתחומה, גם לברמן פרנק דעה נחרצת בנושא.

מה החשיבות בהקמת שמורות טבע ימיות?

ברמן פרנק: "האנושות הצליחה לחסל אחוז ניכר מהמגוון הביולוגי הקיים בים, ובמיוחד מינים מסוימים שהפכו למינים מסחריים. עקות שונות על הסביבות הימיות גורמות לירידה במגוון הביולוגי כמו גם דיג יתר הגורם לתמותה ומביא כמעט להכחדה של מיני דגים רבים. שמורות ימיות חיוניות כדי לשמר מגוון מינים, לאפשר רבייה של מינים והגנה על אוכלוסיות שמנוצלות על יד בני האדם כתוצאה מדיג יתר. חשוב שאזורים אלו יהיו גדולים מספיק על-מנת שיהיו יעילים וכן ייצגו אזורי מחיה או סביבה שונים, כדי שהמגוון הביולוגי יהיה גדול".".

אחת מנקודות השיא החשובות בקריירה האקדמית של ברמן פרנק היא, לדבריה, קורס בינלאומי שארגנה ביוני 2011 באיטליה במסגרת התנדבותית בעמותת אקואושן, שאליו הגיעו סטודנטים ממדינות הים תיכון כגון לבנון, יוון, אירן, טורקיה, מלטה, תוניס וכן פלשתינים וישראלים.

כיצד נולד הרעיון למשט המחקרי הזה?

ברמן פרנק: "את הרעיון לקורס הגה דניאל שפר, אז מנכ"ל עמותת אקואושן שהיא עמותה ישראלית לקידום ופיתוח חינוך ומחקר ימי בישראל. פעלתי יחד עם דניאל שפר, ופרופ' סוון בר מאוניברסיטת תל אביב ועם ארגון סביבתי איטלקי Environmental Ocean Team ומכוני מחקר ימיים איטלקים, כדי להפוך חלום למציאות.

"כמי שעובדים בים ובנושאים סביבתיים, היה ברור לנו שבמרבית הסוגיות הסביבתיות, גבולות פוליטיים או מדיניים אינם רלוונטיים. אם אנחנו מזהמים את הסביבה הימית, הזיהום מגיע ללבנון או לטורקיה וכנ"ל מלבנון אלינו. מטרתה העיקרית של הסדנה הייתה קידום שיתוף הפעולה במחקרים ובמנהל ימי וסביבתי, כדי להבין את הסביבות הימיות והחופיות הנתונות בלחץ מתמיד כתוצאה מפעילות אנושית ולהגן עליהן. לשם כך התמקדנו בדור הבא של החוקרים והמנהלים והבאנו סטודנטים לתארים מתקדמים לאיטליה, לשבועיים שבהם הם חיו, למדו ועבדו יחדיו על נושאים שונים במכון המחקר האיטלקי. בשבוע השני הם הצטרפו להפלגת מחקר בים הליגורי (בין איטליה לצרפת) על סיפונן של ספינת מחקר ישראלית לעבודה אוקיאנוגרפית ויאכטה איטלקית העוקבת אחרי יונקים ימיים (דולפינים ולוויתנים)".

מה היו האתגרים במשט ייחודי מסוג זה?

ברמן פרנק: "גולת הכותרת של הקורס מבחינתי הייתה החוויה המשותפת בים. עבודה בים עלולה להיות עבודה קשה, בעיקר כאשר הספינה מתנדנדת וצריך להוריד ציוד למים, לקבל נתונים ולנתחם גם כאשר מחלת הים תוקפת. כחוקרת הראשית בהפלגה, הייתי צריכה להפעיל שיקול דעת על-מנת לרצות את החוקרים השונים שציפו לקבלת תוצאות (האיטלקים והאנגלים שעבדו בספינה על מיזמים שונים) ולהדריך את הסטודנטים בעבודת מחקר ימית טיפוסית עם תפעול של מכשור מתוחכם ויקר, כאשר ביומיים הראשונים שליש מהסטודנטים שוכב למטה וסובל ממחלת ים".

מה הערך המוסף של המשט עם מגוון חוקרים שהחיבור ביניהם אינו מובן מאליו?

ברמן פרנק: "מעבר לעבודה המדעית, ה-MEDEXPLORER הייתה שגרירה מצוינת של מדינת ישראל עם צוות מקצועי ומחבק (קפטן משדות ים, מכונאי מירושלים ששירת בחיל-הים וטבחית מגרעין צבר שנשארה בארץ), שקיבלו את כולם בזרועות פתוחות וסיפקו ארוחות שחיתות בשפע ואפילו יין ישראלי מהגולן בסיום העבודה. הגמישות הישראלית אפשרה לנו לשנות את מסלול ההפלגה המתוכננת ולעשות עבודה מדעית במים שקטים יותר מול חופיה המהממים של שמורת צ'ינקוטרה האגדית. בסיום השבוע רצו כל הסטודנטים לחזור להפליג אתנו.

"מסיבת הסיום של הקורס נערכה בחזרה במרינה בלה ספציה במסגרת פסטיבל ימי גדול שנערך בעיר ובו ספינות ויאכטות מכל העולם כולל ספינות וצוללות הצי האיטלקי. ה-MEDEXPLORER הישראלית, עטורה בדגלי ישראל, עגנה במקום של כבוד בתחילת הרציף ועל סיפונה שלל סטודנטים חוגגים את הצלחת הסדנה ואת היכולת לחצות את הקווים וההגבלים הפוליטיים ולעסוק ביחד בנושאים הסביבתיים החשובים לכולנו כשוכנים לחופי הים התיכון".

הילדה שהפליגה בנעלי אביה, הפכה לרב-חובל בתחום מדעי הים וממשיכה לסמן אופקים מחקריים חדשים במשט האקדמי חובק העולם שלה. בנובמבר 2019 אמורה ברמן פרנק לצאת להפלגה של 35 יום באוקיאנוס השקט על אוניה צרפתית גדולה עם השותפים שלה מצרפת.