|
|
השמדה מתוכננת היטב [צילום: קזרק סוקולובסקי/AP]
|
|
|
|
|
בית אביה של אמי נוחה עדן עמד בכפר פסטורלי על גדות נהר הטיסה, בהונגריה המזרחית. הבית היה יהודי לעילא, ובידל עצמו מן הכפר שרובו ככולו היה כפר לידתם של הונגרים אדוקים בדתם הקטולית. אחד עשר אחים ואחיות, כולם למודי חומש ורש"י תחת שרביטם של מלמדים שכירים, שלימדום גם כתיבת עברית תמה. על המלמדים צורפו מורים פרטיים ללשון ההונגרית והגרמנית, קרוא וכתוב ואפילו קצת ספרות.
הוינקלרים יכלו להרשות לעצמם. הם היו חוכריה של אדמה שהניבה וחיו חיי גבירים, קיימו קשרי משפחה הדוקים עם קרובים מן הדרגה הראשונה, שדרו בכפרים סמוכים, גם הם רובם ככולם אמידים, שומרי מצוות, גאים במולדתם. ימי עלייתו ונפילתו של בלה קון פגעו פגיעה קשה במשפחה המסועפת, ביטחונה התערער, ילדים שנשמו אוויר פסגות של חופש ושל אחוות עמים פרשו מבית אביהם, הבכור בהם שהעמיד פנים כי הוא לומד בישיבה בבודפסט הצטרף לבריגדה הבינלאומית שלחמה בפשיסטים בספרד ושם נפל ומקום קבורתו לא נודע.
אמי עליה השלום הלכה לחפש את עתידה באנטוורפן, כנראה מתוך אמונה כי משם אפשר להגר לארצות הברית. היא לא היגרה. היא מצאה עצמה בתוך קהילה של אמיגרנטים דוברי הונגרית שהשתלבה בכלכלה של העיר. עם אביה ואימה שירדו מגדולתם ועם כל בני המשפחה הרחוקים והקרובים קיימה קשר מכתבים. היא ידעה על הגזירות שגרה ממשלת הורטי ששיתפה פעולה אקטיבית עם הגרמנים על היהודים, וידעה מה עולל צלב העץ ומה עולל צלב הברזל.
בקיץ 1944 החלה ההשמדה המתוכננת היטב ובשבועות אחדים הוגלו, ונרצחו כשש מאות אלף יהודים במעין בליץ רצחני שמלאכי המוות בארצות הכיבוש הנאצי האחרות לא יכלו לרשום לזכותם. אחרי המלחמה, למדה אמא לדעת כי כמאתיים בני משפחתה, אביה - סבי, ואמה סבתי בהם, אחים, אחיות, בני דודים, וינקדלרים, גולדשטיינים, איזדורפרים, לא שרדו את אשוויץ בירקנאו.
קברניטיה של יהדות הונגריה הקרועה והשסועה קבעו את כ' בסיון כיום אבל של צאצאי ההרוגים . כ' בסיון היה יום אבלן של קהילות יהודיות במזרח אירופה ובצרפת בו ביכו השמדה, שרפה בעקבות עלילות דם. תפילת עלינו לשבח נאמרה בכ' סיון בסופי תפילה כבר בימיו של רבינו תם במאה ה-12 אחרי פרעות ואחרי שיהודים חרפו נפשם למות ביהדותם ולא נכנעו ללחצי המרה ועינויים בנפש.
היום, שבעים וחמש שנה אחרי מסע חיסולה של יהדות הונגריה אני מתייחד עם למעלה ממאתיים קרובי משפחתי שנעקרו מארצות החיים באכזריות חסרת מורא אדם ומורא שמים בפרץ של שנאה מאורגנת, מתוזמרת כאילו מדובר היה באופרציה של הצלת התרבות, ואני רום את כ' בתמוז כיום בו אני זוכר את מתיי.
יש מן הוינקלרים ששרדו ועלו ארצה והקימו כאן בתים ונטעו עצמם באדמת ישראל. יש שריד ויש פליט. ראוי כי יום כ' בסיון ייזכר על ידם.
