פשיעה פיננסית באה בכל הצורות ובכל הגדלים – החל מפוליטיקאים החומסים את קופת המדינה ועד לטרוריסטים הזקוקים לכסף לרכישת נשק. מכנה משותף לרבים מן הפשעים הללו הוא שימוש בחברות קש, שותפויות או נאמנויות במטרה להסתיר את זהותם של מי שמעבירים כסף מלוכלך. ישויות כאלו – ההופכות את איתור הבעלים האמיתיים לקשה עד בלתי אפשרי – עמדו במרכז מעילת הענק בקרן 1MBD הפורטוגזית והלבנת מאות המיליארדים בבנק דנסקה הדני. אלו הן "מכוניות המילוט" של הפשיעה הפיננסית.

בשנת 2016 הפכה בריטניה למדינה הראשונה בקבוצת G20 שהקימה מרשם פומבי של בעלויות על חברות. שאר האיחוד האירופי צפוי ללכת בעקבותיה כאשר ייכנס לתוקפו חוק חדש למניעת הלבנות הון. אקונומיסט מציין, שגם אחרי צעדים אלו יישארו חורים משמעותיים, אך שניים מהגדולים שבהם – מקלטי המס בבריטניה ובאמריקה – נעים גם הם לעבר הסרת מסך החשאיות.

בחודש שעבר הודיעו במפתיע שלושת מקלטי המס הבריטיים – ג'רסי, גרסי והאי מאן – שבכוונתם להפעיל מרשם חברות פומבי ב-2023. עד כה הם טענו, כי צעד כזה עלול לגרום משבר חוקתי, אבל הלחץ הגובר לשקיפות הביא אותם להעדיף לפעול מיוזמתם לפני שצעד כזה ייכפה עליהם. אם שלושת מקלטי המס הללו אכן יסיימו את עידן החשאיות, יקשה על אחרים – כולל איי הבתולה הבריטיים ואיי קיימן – להמשיך ולהגן על בעלי החברות.

חברות קש בארה"ב, שם רישום החברות הוא ברמת המדינה ולא ברמה הפדרלית, הן בין הסודיות ביותר בעולם. בכל 50 המדינות צריך למסור יותר מידע כדי לקבל כרטיס קורא בספרייה מאשר לצורך רישום חברה. בכמה מדינות, כמו קנטקי, אפשר לרשום חברה בלי אפילו למסור פרטי התקשרות. בכל מושב של הקונגרס מאז המשבר הפיננסי של 2008, עלתה ונפלה הצעה לכפות רישום חברות שקוף יותר. אבל בחודש שעבר אישרה ועדת השירותים הפיננסיים של בית הנבחרים חוק ברוח זאת – הפעם הראשונה שיוזמת חקיקה בנושא מגיעה לשלב שכזה. חוק דומה הוגש בסנאט. התומכים ביוזמה מקווים, שעד סוף השנה יהיה חוק סופי שיאושר בשני הבתים.

אם זה מה שיקרה, מדגיש אקונומיסט, לא יהיה בארה"ב מרשם חברות פומבי, אך החברות יחויבו למסור את זהות הנהנים האמיתיים מהן לרשת אכיפת הפשיעה הפיננסית – סוכנות פדרלית – ולעדכן אותה בכל שינוי. דלאוור, המדינה המובילה ברישום חברות ובדיני חברות בארה"ב, תומכת במהלך, וכך גם שר האוצר, סטיב מנוחין. הבוס שלו, דונלד טראמפ – שהקבוצה שבבעלותו מכרה נכסים רבים לחברות קש – לא הביע דעה בנושא.

אם החוק אכן יעבור, השלב הבא של תומכי השקיפות יהיה לדרוש שמרשם החברות יהיה פומבי. אולם הניסיון בבריטניה מעלה שאין די בשקיפות לבדה. בלשון המעטה, המידע הנמסר למרשם החברות הוא באיכות בינונית. האכיפה מועטה, והחברות ובעליהן נוטים לשקר מתוך הנחה שנמוכים הסיכויים שייתפסו. הממשלה הבטיחה לשנות את המצב ולהקציב יותר כסף לפיקוח על החברות. אבל יקח זמן עד שמכוניות המילוט של הפשיעה הפיננסית יירדו מהכבישים.