לֹא בָּחַרְתִּי אֶת חֲבֵרַי. הֵם נִבְחֲרוּ לִי.
כְּמוֹ הֵלֶךְ הַמִּדְבָּר, הַהוֹלֵךְ אֶל צֵל עֲצֵי הַשִּׁטִּים שֶׁלֹּא נָטַע.
שֶׁכְּמוֹ מְחַכִּים לוֹ. שֶׁהָיוּ שָׁם מֵרֵאשִׁית.
כְּמוֹ צָמֵא בְּעִיר זָרָה שֶׁאֵינוֹ מֵעֵז לִשְׁאֹל מַיִם פֶּן יְגֹרַשׁ,
הָעוֹשֶׂה אֶת הַלַּיְלָה מִתַּחַת לְגֶשֶׁר אָפֵל,
שָׁם נוֹזֵל צִנּוֹר מַיִם עָזוּב וְנָקוּב, מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי.
זָכִיתִי.
כְּמוֹ אוֹרוֹת בִּקְצֵה הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים הַנָּחִים בְּתוֹךְ מַרְבַּדֵּי הַשְּׁלָגִים
וּמוֹרִים לְאָן אָסוּר לִתְעוֹת בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ צְבָעִים.
חֲבֵרַי. חַבְרוֹתַי. מִיָּמִים יָמִימָה.
מְלַוֵּי חַיַּי, שׁוֹמְרֵי קוֹלִי,
חֲבֵרַי שֶׁזָּקַנְתִּי וְהֵם לֹא זָקְנוּ,
וּמֵיתְרֵי נַפְשָׁם דְּרוּכִים עוֹד כְּמוֹ
שֶׁהָיוּ כַּאֲשֶׁר דָּרְכוּ מֵיתָרַי
בְּכִנּוֹרוֹת עֲלוּמֵינוּ.
אַשְׁרֵינוּ.
