זמן רב לפני שדונלד טראמפ רץ לנשיאות, התנהל בתקשורת האמריקנית ויכוח פנימי בשאלות של אוביקטיביות ואיזון. האם כתבים ועורכים צריכים לשאוף לניטראליות שזמן רב נחשבה לאבן היסוד של עיתונאות אחראית, או שמא עליהם להביע בגלוי את דעותיהם בפני קהלם?

בעידן טראמפ – כותבת (16.7.19) מרגרט סליבאן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט – עולה שאלה שלישית וחשובה עוד יותר. האם עיתונאים ינטשו את תפקידם הראשוני – לומר את האמת? אם הם רוצים לעשות את עבודתם, עליהם להשתמש בלשון ישירה וברורה כדי להגדיר נושאים חשובים.

בתחילת כהונתו של טראמפ עלתה שאלת השימוש במילה "שקר", ממנה מסתייגים רוב אמצעי התקשורת הממוסדים. 10,000 הצהרות שקריות או מטעות מאוחר יותר, רבים סבורים שזוהי מילה הולמת. כעת השאלה היא לגבי המילה "גזען". האם ציוציו של טראמפ השבוע נגד חברות הקונגרס כהות העור היו גזעניים? והאם העיתונאים צריכים להשתמש בעצמם במילה זו, או רק לצטט אותה מפי מבקריו של הנשיא?

התשובה, טוענת סליבאן, תלויה בגורם אחד ויחיד: האם העיתונאים רוצים להתבטא בבירור לגבי מה שהם רואים ושומעים. ולעיתים קשה להגדיר הכל במילה אחת. כך למשל כתב במאמרו פיטר בייקר, הכתב הראשי של ניו-יורק טיימס בבית הלבן: "כאשר מדובר בגזע, טראמפ משחק באש כפי שלא עשה אף נשיא מזה 100 שנה". ואילו מאמר המערכת של לוס אנג'לס טיימס נשא את הכותרת "טראמפ הוא הקיצוני העליון" וכלל את המילים "מעורר סלידה" ו"מגעיל". הכיתוב ברשת CNN היה "שיגעון גזעני".

היו מי שבחרו בדרכים אחרות. ככלל, הרשתות הגדולות – הפונות לקהל רחב ללא הבדל פוליטי – היו זהירות במיוחד שלא לפגוע. כך למשל, קייט סנואו ב-NBC אמרה ש"רבים תיארו את הציוץ כגזעני". בדיווח החדשותי של ניו-יורק טיימס נאמר: "בתוך העלבון, אשר רבים תיארו כביטוי גזעני, הייתה עטופה טענה בלתי נכונה מבחינה עובדתית: רק אחת מבין המחוקקות הגיעה מחוץ לארה"ב". לפני כן, הניסוח היה עדין עוד יותר: העיתון דיווח, כי הדמוקרטים טענו שמדובר בביטוי גזעני". וושינגטון פוסט – כאמור, עיתון הבית של סליבאן – השתמש בלשון דומה לזו המתוקנת של הטיימס. במאמר על השתיקה הרפובליקנית בתגובה לציוצים, נכתב: "ברימוז לפיו בעלי עור כהה הם זרים, הנשיא השתמש בביטוי שרבים רואים כגזעני".

זהירות היא מעלה טובה של אמצעי תקשורת בדיווח חדשותי, אבל חלק חשוב מהזהירות היא להיות מדויק, ברור וישיר. כאשר העיתונאים נתקלים בשקרים ובגזענות, הם אינם יכולים לתפוס מחסה בשמם של הניטראליות והעדר הפניות. מי שעושה זאת, בורח מאחריותו. קלייד הברמן, שהיה עיתונאי ובעל טור בניו-יורק טיימס, הבהיר זאת היטב: "למרות שיש הוכחות לאורך עשרות שנים שטראמפ הוא גזען, נמנעתי מלכנות אותו כך, משום שמדובר בלשון מפלגת שרק לעיתים רחוקות יש בה תועלת. אבל אמירתו 'תחזרו למקום ממנו באתם' העלתה דמעות בעיני. הוא קיצוני, ואם הרפובליקנים אינם מגנים אותו – הם שותפים למעשיו".

זה נכון גם לגבי התקשורת. עיתונאים אינם צריכים לראות את עצמם כבעלי עמדה פוליטית כאשר הם אומרים דברים ברורים בשפה פשוטה. וזה לא הופך אותם לפעילים דמוקרטים כפי שתומכיו של טראמפ בוודאי יטענו. זה רק אומר שהם עושים את עבודתם הכי בסיסית: לומר את האמת בצורה הכי פשוטה וישירה שאפשר.