לפני יותר מעשור, בהיותי רבה של קהילת "אוהל שרה" ברומניה, ניהלתי ויכוח - דיון עם ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה,
מנחם הכהן, שכיהן אז כ"רבה הראשי של רומניה". בין השאר שוחחנו על הרב ד"ר יחזקאל מרק שקדם לו ברומניה ושהתמנה ל"רב ראשי" שם לאחר מותו של הרב משה
דוד רוזן, שנתיים לאחר מותו של האחרון. מנחם הכהן סיפר לי בין השאר כי ד"ר מרק, יותר איש אקדמיה (באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן) מרב, נכשל ברומניה לא מעט משום שרגע אחר שהחליט משהו הרי שמיד אח"כ שינה את החלטתו לאור בקשת ציבורו החילוני והנהגת הפדרציה היהודית המתבוללת שם. האיש הפך לסמרטוט ולצחוק, דבר שחייב את ההנהגה הפדרטיבית לשולחו לישראל, יותר מבושת מינויו על ידם מאשר מהתנגדותם לעמדותיו. "אדם המשנה את החלטתו מיידית שוב ושוב איננו בעל עמוד שידרה וזהו הדבר הגרוע ביותר שמנהיג ורב יכולים להקרין שלילית", טען מנחם הכהן. אם בזמנו הסכמתי לטענת הכהן הרי שלאחר היוודע השינוי בדעתו של הרב
רפי פרץ, יו"ר ה"בית היהודי", נזכרתי שוב בדיון ההוא, ביני למנחם הכהן ברומניה, ולמה שטען מנחם הכהן על כישלונו של ד"ר מרק.
"סוף מעשה במחשבה תחילה" היא בסיס אמת ומחשבה יהודית ידועה ולכן איש חובש כיפה, המתיימר להנהיג ציבור דתי, חייב לדעת זאת לפני שהוא מוציא מפיו איזו מילה פרובלמאטית או משפט טעון. אבל גם אם כבר נפלט המשפט הטעון מפיו של המנהיג הדתי הרי שהנסיגה ממנו חייבת להיות טקטית והגיונית ולא לחזור בו ממנו אחרי 48 שעות ולטעון כי מעולם לא חשב כמו שאמר 48 שעות קודם לכן. זו לא רק טיפשות פוליטית אלא גם אווילות אישית החושבת שאלה שלהם נאמרים הדברים הם טיפשים יותר ממנו, וגם יאמינו לכך. עניין "טיפולי ההמרה" בעניין הסטיות הלהט"ביות הם חלק מהשקפת עולם מוצקה, ובמיוחד אם מדובר בדברי אדם דתי.
נכון אומנם שהרב פרץ גילה שהמשפט שלו, בעניין חיוב "טיפולי ההמרה" קירב יותר את
איילת שקד לראשות ה"בית היהודי" מאשר קודם להתבטאות שלו, אבל גם אם הוא רצה לסגת מכך הרי שהוא היה יכול היה למצוא דרך אמינה, פוליטית וחכמה יותר, כמו למשל לטעון שהוא נכנע לסדר היום החדש של החברה הישראלית, או אולי לעמוד מאחורי ההלכה היהודית ולהישען עלייה אבל בוודאי שלא לטעון כי מעולם לא חשב ש"טיפולי ההמרה" הם חיוביים וכי זו הייתה דעתו מאז ומתמיד, וזאת רק 48 שעות שלפניהן הוא אמר את ההפך ואף שלח אחרים לתקשורת להגן על עמדתו. אינני מתפלא שהכהניסטים החרד"לים מצאו שפה משותפת טובה יותר עם איילת שקד החילונית מאשר עם הרב פרץ, הקורא לעצמו "חרד"לי". שקד היא אומנם חילונית אבל מה שבפיה - רעיונית, הוא גם מה שנמצא בליבה ובדעתה, בעוד שמה שאמר ואומר הרב פרץ הוא דבר והיפוכו והוא אינו מחזיק יותר מיומיים מקסימום. ממותו של זבולון המר המנוח אין יותר בקרב הציונות הדתית מנהיג שירים את דגל הרעיון הטהור שבו הוא מאמין וינהיג אח"כ את הציונות הדתית.
המר היה אחרון לדור של מנהיגים ציונים דתיים שמעולם לא חששו לעמוד על דעותיהם מול החילוניים מחד-גיסא ומול החרדים מאידך-גיסא, ולא פעם גם לומר בבירור ובאמת מתי הם שינו את דעתם מבחינה רעיונית באמת ובתמים ולא שינוה משום איזשהו תרגיל פוליטי מדרג ח' או ט'. הרב פרץ - שר המחזיק בתיק כל כך רעיוני ואחראי כחינוך, וחבר בקבינט המדיני, הכל כך רגיש, צריך לאחר דבריו המהופכים לחשוב טוב אם להמשיך ביומרותיו הפוליטיות. האיש ששינה את דעתו כל כך מהר ובצורה כל כך מגוחכת בפרשת "טיפולי ההמרה" עלול לעשות זאת ושוב בענייני החינוך המורכבים ובענייני המדיניות והביטחון. ומעל לכול הרי שחברי, ראשי ורבני הציונות הדתית חייבים להבין איזה נזק עלול איש כזה להביא בעתיד למפלגתם, ולתפקידים המורכבים והחשובים שהוא נושא בחינוך, בקבינט ובראשות ה"בית היהודי". זהו איש קטן עם ראש קטן ועם נזק עתידי גדול.
דווקא בגלל תפקיד העבר שלו - ה"רב הצבאי הראשי", הרי שאינני מופתע שכך נהג הפעם, בפרשת "טיפולי ההמרה", ובהפכפכות שלו. מאז פרישתו של הרב שלמה גורן המנוח מתפקיד ה"רב הצבאי הראשי" הפך התפקיד הלה לחסר תוכן וכול ממלאיו פשוט היו ה"יסמנים" של המערכת החילונית הצבאית, בבואה להכשיר עוד ועוד נקודות חילוניות בצבא ולתת להן "הכשר דתי". קצרה היריעה מלהרחיב את ההוכחות על כך ולהתחיל להביא הוכחות שמיות אבל לכול חייל וקצין ששירתו בצבא הישראלי ברור היה ויהיה ברור שה"רבנות הצבאית" היא הייתה ותהיה תמיד "חותמת גומי", אולי חוץ מימיו של הרב גורן המנוח בתפקיד. הרב רפי פרץ - קצין דתי ממושמע בעבר לקצונה החילונית, ממשיך בדרכו זו וכעת הוא ממושמע לעסקונה הפוליטית-החילונית, כדי שישתלב בה לעתיד. אין ספק שהקואליציה נגדו - מ"התנ"ך לפלמ"ח, שהחלה בשר המשפטים עמיר אוחנה מהליכוד והגיעה עד יו"ר מרצ, ניצן הורבי'ץ, הפחידה אותו מאוד באשר לעתידו הפוליטי ואז הוא פלט את הכחשתו המוזרה שהסתיימה במשפט המצחיק ש"אינה משתמעת לשתי פנים". מסתבר שלרב פרץ יש לא רק דעות עם שתי פנים אלא גם שני פרצופים שונים, והוא גם מאמין שעל-ידי הצי'זבטים שלו הוא יצליח להסתיר את שני הפרצופים מציבור האזרחים הישראלי בכלל, ובמיוחד מציבור בוחריו הציונים-דתים.
ראשון לציון הנה הינם
השבוע הצטרף עוד ראש עיר אחד לעניין הפעלת הנסיעות הציבוריות בשבתות ובימים טובים בעירו. אחרי תל אביב, טבריה, רמת גן, פתח תקוה וחיפה הגיעה "שעתה היפה" של החילונית במושבות העבר הציוניות לזעוק את זעקת האנטי דתיות שלה, וזוהי ראשון לציון. רז קינסליך - ראש העיר הטרי בעיר הרביעית בגודלה בישראל, מבין שאם לא יכריז מלחמה על השבת הרי שבבחירות המוניציפליות הבאות יכריזו בראשון כנגדו מלחמה על שלא נלחם בשבת. ובאמת, כוחם של חובשי הכיפות בראשל"צ החילונית רק יורד, ואת התנופה לכך החל כבר
מאיר ניצן, ראש העיר הקודם של הקודם, להניף כאשר ידע למנוע את בנייתן של שכונות חרדיות ודתיות במזרח ובמערב העיר, לאחר שסכסך בין
ש"ס ל"
יהדות התורה". וכול זאת בימים שהבנייה הנדל"נית הייתה בשיאה בראשל"צ, וזו הייתה אז העיר המתפתחת ביותר בתחום הבנייה והצמיחה האורבנית, גם יותר מירושלים הבירה.
אחד מאלה שהתייפח ב"דמעות תנין" נגד "חילול השבת" הצפוי בעיר היין היה לא אחר מיו"ר ש"ס בעיר, אריה כהן, ומי שרק לאחרונה סגרו במשטרה את התיקים נגדו, באופן די מוזר. כהן טען כי איננו מאמין שקינסליך יעשה זאת וכי לראשל"צ ישנה היסטוריה של שמירת שבת מיום הקמתה, בשנת 1882. אז כמה עובדות לאדם שלא כל כך אוהב כשחושפים בפניו את העובדות. ראשית, "חילול השבת הציבורי" הרועם התרחש בראשל"צ כבר לפני יותר מעשור. ראש העיר דאז, מר מאיר ניצן, הגיע בליל שבת עם רכבו ל"אירוע דתי" של "שומרי שבת", ואח"כ נאם ונסע משם, שוב בחילול שבת. יש לציין שמי שהזמינו לאירוע ואף נכח בו היה לא אחר מסגנו החדש דאז ששמו היה... אריה כהן מסיעת ש"ס! ובאשר להיסטוריה של ראשון לציון הרי שהיא הייתה רחוקה מלהיות היסטוריה דתית.
עד שנת 1900 הוקמו כל המושבות החקלאיות דאז על-ידי שומרי שבת דתיים, בימים שעדיין לא התחלקו שומרי המצוות בין "דתיים לאומיים" ל"חרדים". יסוד המעלה וראש פינה הצפוניות נבנו על-ידי בני הישוב הספרדי הישן מצפת ומטבריה. נס ציונה הייתה גרעין של חסידי חב"ד, ועל כך העיד גם הרצל בביקורו במושבה הזו. מזכרת בתיה הייתה המושבה היחידה ששמרה שמיטה כהלכה בשנת 1887. פתח תקוה הייתה מושבה מיסודם של בני הישוב האשכנזי הישן מירושלים והרב שלזינגר היה מנהיגה מטעם הרבנים הירושלמים מהרי"ל דיסקין ושמואל סלנט. רחובות אף היא הייתה מושבה שהוקמה על-ידי שומרי תורה ומצוות וכך גם גדרה. רק ראשון לציון הוקמה בידי חילוניים גמורים ובה הקים הברון רוטשילד את יקב היין שלו, שלימים הוחרם על-ידי הציבור הדתי ועל-ידי רבניו בשל פעילותו האנטי דתית של הברון רוטשילד, של פקידיו ושל ראשי היקב שלו בראשל"צ.
אבל לאמיתם של דברים הרי שראשל"צ, כמו כל עיר חילונית, תמיד חיללה את השבת, וכול ניסיון אחר לתארה הינו שקר גמור. מילדותי בעיר הזו אני זוכר כי תמיד התחבורה הציבורית, ובמיוחד בימות הקיץ, לא חיכתה שמוצאי שבת תוכרז לאחר יציאת שלושת הכוכבים הידועים. "אגד" תמיד החל לנסוע רשמית ומעשית משעה ארבע אחה"צ ואילך ולזה יקרא חילול שבת. מכוניות פרטיות נסעו בעיר הזו הלוך ושוב, וחוף הים - שאז היה הרבה יותר מרוחק מההמון העירוני, היה פתוח ופרוץ לחילולי שבת כמובן. מזללות הבשר ומועדוני השחץ פעלו בלילות שבת, ואף ביום השבת עצמו. לא פעם נקראו תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר ל"פעילות חברתית" בעיצומה של שבת קודש. אז על איזה "מסורת" לכול הרוחות, מדברים כל צבועי הכיפות כאשר הם מבקשים לשמור על "סטאטוס קוו", שמשמעותו איננה הלכתית או השקפתית- תורתית?! וכמובן כחתי את הכדורגל שתמיד פעל בשבת עם קופות פתוחות לגביית כספים ועם שוטרים וסדרנים עירוניים.
הערים החילוניות אינן בעלות "אופי יהודי", ובמיוחד אלה שלא נבנו מעולם על-ידי שומרי תורה ומצוות. כמו שהוספת מועדון לילה או ירידה במספר מועדוני לילה בעיר פוקרת וחילונית זו או אחרת איננו מעלה או מוסיף, ובטח לא משנה את אופיה של העיר הפוקרת ליותר או פחות פוקרת, כך גם הפעלת התחבורה הציבורית העירונית לא תהפוך את רמת גן, ראשון לציון והרצליה ליותר כופרות באופיין מאשר הן היו בעבר. הנציגים הדתיים, ובמיוחד החרדים, עושים עצמם כ"לוחמים למען השבת", כדי להבטיח את ייצוגם במועצת העיר הבאה וכעוד סיבה להביא מצביעים חובשי כיפות דווקא אליהן.
ואסיים בסיפור שאירע השבוע לראש עיריית רמת גן -
כרמל שאמה הכהן. לאחר אירוע דתי פרטי ניגש אל ראש עיריית רמת גן יהודי בעל חזות חרדית ולחץ לו את ידו תוך שהוא מברכו על כך שבמעשיו הוא גרם ליותר ויותר חילוניים לשמור שבת. שמע פתח זוג עיניים רחבות והאיש החרדי טען לטובתו כי בזכות התחבורה הציבורית ששמע הנהיג ברמת גן הרי שפחות חילוניים ייסעו ברכבם הפרטי ויחללו את השבת ומנגד הם יעלו על אוטובוסים ציבוריים שיהיו נהוגים בידי נכרים ערבים וסלאבים. שמע והציבור מסביבו לא התאפקו ופרצו בצחוק רועם, תוך כדי לחיצת יד חמה ליהודי החרדי הלה.
