בוריס ג'ונסון נכנס לתפקידו כראש ממשלת בריטניה, כאשר בפניו ניצבות נסיבות חמורות במיוחד; מעטים היו ראשי הממשלה שניצבו בפני נסיבות כאלו בתקופת שלום – כותב פייננשל טיימס במאמר המערכת שלו. וגם נדיר מאוד מצב בו המזג, האופי והעבר של ראש ממשלה כל כך לא מתאימים למשימות שבפניו.

ג'ונסון לא הגיע לתפקידו בבחירות כלליות אלא בקולותיהם של פחות מ-100,000 חברי המפלגה השמרנית. האיש שתרם כה רבות להכנסתה של בריטניה לשדה המוקשים של הברקזיט, צריך כעת למצוא דרך להיחלץ ממנו. אם ייכשל במשימתו, הוא עלול להרוס את מפלגתו; אחד מקודמיו אפילו טען, שהוא עלול להיות ראש הממשלה האחרון של הממלכה המאוחדת.

כניסתו של ג'ונסון לדאונינג סטריט 10 משלימה את השתלטותם של תומכי הברקזיט על המפלגה השמרנית ועל הממשלה. כעת אין להם היכן להסתתר ואת מי להאשים. ג'ונסון יכול לבחור שרים שלדעתו יאפשרו לו להצליח היכן שתרזה מיי נכשלה, אבל הוא ניצב בפני אותו פרלמנט מפולג ומשותק. הרוב של השמרנים מצטמק, שרים מתפטרים, חלק מחברי הסיעה אומרים שיפילו את הממשלה אם ג'ונסון יוביל לפרישה ללא הסכם.

הקו הנוקשה של ג'ונסון לאורך הקמפיין שלו מצביע שזה מה שיקרה, מזהיר פייננשל טיימס. הוא מלכד את עצמו בכך שהכריז שבריטניה תפרוש מהאיחוד ב-31 באוקטובר, יהיה מה שיהיה – ובמקביל פסל פשרות אפשריות. רוב חברי הסיעה השמרנית תומכים בקו הזה, מחשש לתבוסה בבחירות למפלגת הברקזיט של נייג'ל פאראג' – אבל זהו חישוב מוטעה. פרישה ללא הסכם היא אשליה מסוכנת, טוען העיתון.

אפילו אם בריטניה תפרוש ללא הסכם, היא תצטרך להסדיר את יחסיה עם האיחוד שהוא שותף הסחר הגדול ביותר שלה. לשם כך, יהיה צורך להתמודד עם כל המרכיבים הבעייתיים של הפרישה – הגבול עם אירלנד, חוב המיליארדים לאיחוד – כאשר בריטניה תחזור לשולחן המו"מ וזנבה בין רגליה, לאחר שפגעה קשות בכלכלתה ובכושר המיקוח שלה.

בניגוד למיי חסרת הכריזמה, לג'ונסון יש חוצפה בשפע [העיתון משתמש במילה העברית]. החוצפה הזאת שירתה אותו היטב כראש עיריית לונדון. אבל תפקיד ראש הממשלה כולל אחריות בקנה מידה שונה לחלוטין. אפשר רק לקוות, שג'ונסון וצוותו יבינו את חומרת המצב. למרות שמנהיגי אירופה אינם מחבבים אותו, הם יהיו מוכנים לנהל איתו מו"מ – במגבלות ברורות: ההסכם הקיים לא ייפתח.

לג'ונסון יש מרחב תמרון צר אותו עליו לנצל. וזה אומר: לדון עם האיחוד על תחומים בהם ניתן לנהל מו"מ מחודש – כגון שכתוב החלק ההצהרתי הדן ביחסים בין הצדדים. ג'ונסון גם חייב לפעול עם הפרלמנט ולא נגדו. והכי חשוב, קובע פייננשל טיימס, הוא למנוע בכל מחיר פרישה ללא הסכם, בלא לקבל מנדט ברור מהעם הבריטי בבחירות כלליות או במשאל עם נוסף.