ולפני הכל - עוד מוות של תינוק במכונית נעולה
הנה אירע עוד מוות נורא, בסבל איום, של תינוק שאמו שכחה אותו במכונית לשלוש שעות! קראנו שבמשרד הבריאות מחפשים מתקן מתריע על המצאות ילד ברכב שאולי תהא דרישה להתקינו בכל מכונית נוסעים. ברור מראש שזה אינו פתרון מעשי - טרם הומצא מתקן מתאים, וגם אם יִימָּצֵא - אפשר שיותקן ברכב חדש, אך מי יעמוד בדרישה להתקינו ברכב ישן?!
לפני שנים הצעתי בפרוטרוט לחייב
בתקנות התעבורה כל נהג המסיע ילדים או תינוקות להתקין בחלון האחורי של הרכב שלט בנוסח מֵעֵין "ילד ברכב" או "תינוק ברכב", וכן, וזה החשוב -
להסיר את השלט מהחלון ברגע שאין עוד ילד ברכב. כמו-כן יש לקבוע קנס נמוך, נאמר 150 שקל, על הסעת ילד בלי התקנת השלט וקנס גבוה יותר, נאמר 300 שקל, על אי-הסרתו בהעדר ילד ברכב, וכפולותיהם ברכב המשמש יעודית להסעת ילדים. אל תאמרו שהדבר לא יועיל: כך אמרו גם בעת שבאו הדרישות לחגור חגורת ביטחון בעת הנסיעה, או לחבוש כובע מגן בעת רכיבה על רכב דו-גלגלי. אחרי לא הרבה קנסות הורגלנו זה מכבר לחגור ולחבוש. מסתבר שלחץ על הארנק משפיע מאוד לטובה על הזיכרון עד שהמעשה הופך לחלק מהשגרה, כמו חגירת חגורת הביטחון לפני תחילת הנסיעה.
דרישת השילוט בחלון האחורי תחייב כל נהג לגשת לאותו חלון וכך לא ייתכן שלא יבחין בילד או בתינוק שמצויים שם; הדרישה אינה כרוכה בהוצאה של ממש לנהג, ניתנת לאכיפה על-ידי המשטרה ופקחי-עיריה שיוכשרו ויוסמכו לכך, וללא כל הוצאה למדינה.
כתבתי ושלחתי הצעה מפורטת בנדון ל
משרד התחבורה ולמשרד המשפטים. במשרד התחבורה נמנעו תקופה ארוכה מלהשיב ואחרי פניות נוספות הודיעוני שהנושא הועבר לאגודה למניעת תאונות וזה כאשר הסמכות היחידה להתקנת תקנות היא לשר התחבורה [אז - ישראל כ"ץ]. בתגובת הפרקליטות התייחסו רק להצעתי הַשּׁוּלִית לפטור מכל אחריות פלילית או אזרחית כל אדם שינפץ שמשת רכב כדי להציל ילד כלוא.
משנואשתי ממשרדי הממשלה פניתי לכב' נשיא המדינה ובקשתי שיואיל להתערב ויסייע להציל נפשות ילדים, ואם אינו פנוי לכך, אפשר ונחמה, רעייתו הנכבדה והרגישה, תיתן חסותה לנושא. אני מניח שמכתבי כלל לא הונח בפני כב' הנשיא ומלשכתו הודיעוני שהעבירו את מכתבי ל...משרד התחבורה. מין מעגל ביורוקרטי שוטה שמנתק את נבחרי האומה מהציבור שבחר בהם.
עדיין אין זה מאוחר מדי ואפשר ושר התחבורה החדש,
בצלאל סמוטריץ', יתעשת ויתקין תקנות לפי ההצעה, דא עקא שתקנות טעונות אישור של ועדה בכנסת שכיום היא כנסת מפוזרת וגם בקיץ הזה יוסיפו למות תינוקות באותו מוות נורא ברכב נעול. אולי בכל זאת יתנערו לרגע שר התחבורה החדש והכנסת ממלחמת הבחירות והפגרה המתמשכת ועוד יצילו חיי מספר פעוטות בישראל!?
במישור הפוליטי יש חדשות שאינן מחדשות דבר או נושאות בשורה לעם
בליכוד ביבי ממשיך בְּשֶׁלּוֹ - מסית את אלו שנדמה לו שהם במחנהו ומסיט את תשומת לב הציבור מהתיקים התלויים נגדו וממתינים לשימוע. הוא מתמחה כדרכו בהפצת כזבים חסרי בסיס, אם בהשתלטות אירנית על הטלפון של
בני גנץ ואם ברמיזות לקרבה יתרה בין
אהוד ברק למיליונר פדופיל בארה"ב [וזה בלי קשר למחקר המיליונים שערך לכאורה ברק]. כמובן תומכיו הגדולים של ביבי הם טהורים ומעל לכל חשד גם אם לכאורה עשו הונם מעסקי הימורים. עכשיו, אחרי שביבי הקיף עצמו בממשלה בשרים שהם חַנְפַנָּיו התפנה לגיוס קולות מעדת עולי-רוסיה שהתגלתה לו במפתיע אחרי עשור או שניים לעלייתה, הכל בניסיון לצמצם שם את כוחו של איווט ליברמן ולשאוב משם מנדטים. לדרישת רעייתו מנע את הצטרפות
איילת שקד לליכוד ודחף אותה לגוש המפד"ל לחלקיו והיא צפויה לעמוד בראש מחנה זה ולזכור לו את נִידּוּיָהּ.
איילת שקד במפתיע מצויה עתה בשיא פריחתה לאחר שנפלה עם
נפתלי בנט מאיגרא רמא בממשלה אל מתחת לאחוז החסימה. הרב
רפי פרץ חוכך בדעתו אם להתאחד ולהקנות לה את המקום הראשון. אחרי תמיכתו הנלהבת בביבי, כמוהו כ
אריה דרעי, הוא צפוי להמיר את נאמנותו המוזרה לביבי לנאמנות לשקד, אף שאינה אישה דתיה. ושקד? עושה רושם שהיא נהנית להיות על רכבת-שדים זו, כשהיא פעם למעלה ופעם למטה. לא, היא אינה סובלת מסחרחרת, אבל בנט ומספר רבנים כן סובלים. הרב פרץ, שר החינוך, הסתבך שלא באשמתו באמירת דעה על "המרת" סקס של הומוסקסואלים וזכה ב"עליהום" תקשורתי ולהט"בי. אלו אינם מחמיצים הזדמנות להעלות את מינם וּנְאוֹרוּתָם לכותרות.
בינתיים השר רפי פרץ לא הפגין חוט שדרה איתן או כל תכונה מנהיגותית בולטת. לא כל טייס קרב מעולה מתאים להיות מפקד טייסת, מפקד כנף או מפקד החייל. כחלון, שֶׁעֶרְוַותּוֹ כשר אוצר גרוע נחשפה עם גילוי הגרעון העצום שגרם ושהצליח להסתיר תקופה ארוכה, קיפל את כנפיו ושלטיו שפיארוהו אישית בכל פינה, שב בשקט לליכוד ומשתדל שלא יראוהו ולא ישמעוהו בינתיים, ויש לו סיבות טובות לכך.
אריה דרעי מוסיף לסגוד לביבי, אולי בשל השימועים שלפני שניהם. בפרסומות של
ש"ס דרעי מצטלם כאשר מאחוריו כבר לא ניצבת תמונת הַמָּרָן
עובדיה יוסף ז"ל אלא תמונתו של ביבי, כאמירה המקובלת בש"ס להצדקת הפרת האיסור המקראי "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה", לאמור: "והיו עיניך רואות את מוריך"! כנראה שֶׁיֵּשׁ רגליים לסיפור שדרעי נזקק לבצל כדי להציג דמעות על פטירת מרן...
והנה הִבְזִיק בָּרָק וְהִרְעִים בְּרַעַם. חודשים ארוכים אהוד ברק סב סביב הקדירה, דיבר על רצונו לאחד את פלגי השמאל ולהפיל את ביבי, שחילץ אותו בעבר ממפולת רשימת עצמאות ומינה אותו לשר בכיר בממשלתו. ברק השתדל להצטייר כמי שפועל לְשֵׁם-שמיים, לאיחוד השמאל ולהפלת ביבי ללא כל אינטרס לעצמו. ברק תקף בחריפות את ביבי ודאג שיפארו אותו, את ברק, כחלופה האפשרית היחידה לרה"מ, עד שהאמין בכך בעצמו. לבסוף לא התאפק וטבל כִּפּוֹתָיו בצלחת, אלא שהתבשיל החם הצטנן לפתע. ברק נוכח שאין עליו קופצים.
עמיר פרץ בחר לאחד למפלגתו את "גשר" בראשות אורלי לוי-אבקסיס, תוך חסימה מוזרה כלפי כל איחוד עם כל רשימה אחרת; הורוביץ ב"מרצ" הבהיר שברק אינו נחוץ לו, והאחרון נותר כזאב בודד ורעב, רעב מאד. עתה אולי ינסה לרדת לַבּוֹלְעָן ולהמריא משם עם
ציפי לבני. את מפלגתו כמדומה טרם הפילה... בניסיון נואש לקטוף קולות מהמצביעים הערביים נענה באופן מביש לדרישה לבקש מהם סליחה על שבתקופת כהונתו כראש ממשלה הציל הניצב אליק רון את הצפון מפני מרד ערבי מזוין, כאשר המון מוסת עצום, חמוש בגרזנים, קלשונים ואלות עלה לקראת ישובים יהודיים בקריאות "אטבח אל-יהוד". אומנם - במחיר כואב של 13 הרוגים. במקום לפחות לשתוק, אם לא להתגאות במבצע הצלה זה, בחר להתנצל תוך נטישת המשטרה ומפקדיה הכפופים לו. עתה עליו להתנצל בפני רוצחי אש"ף ותומכיהם הגרמנים על המבצע במטוס "סבנה" בו חולצו החטופים הישראלים. בהמשך נוכל להתנצל בפני ד"ר פילדמרשל אידי אמין דאדא המנוח והזכור לרע על הפעולה ההרואית באנטבה. עד כמה יכול מנהיג-בעיני-עצמו לרדת שאולה כדי לקושש עוד אי-אלו קולות?!
בכחול לבן ממשיכים לנמנם. קראתי את שכתב האלוף גיורא רום על [אי] תמיכת המפלגה מרובעת הראש בְּמוּעֲמַּדּוּתוֹ מטעמה לתפקיד
מבקר המדינה, כשאפילו איש מראשיה לא דיבר אתו וכאשר רא"ל גנץ לא העניק לו אפילו ראיון. חבל. מה יש להוסיף על דבריו? לרגע נדמה שהמפלגה הסירה את הכחול ומניפה כבר עתה דגל שכולו לבן... הס, שקט, אל תעירו ואל תעוררו את הארנב מרבצו.
מספר מילים על הטלוויזיה ושדרניה
דומה שפרט לבחירות הקרבות משודרים בטלוויזיה רק מספר נושאים משעממים ולעוסים עד גועל: עשרות תוכניות בישול משעממות ורובן גם אינן מעשיות ולא ניתן ללמוד מהן דבר. אחרות עוסקות בשפים שירדו מהארץ או שיצאו למסע זלילות בחו"ל, בין עם זקנקן ובין עם גיטרה.
בצד הבישול יש עיסוק בלתי פוסק בלהט"בים ובפדופילים בישראל ובעולם. דומה שמספרם של אלו במדינה כבר משתווה למספרם של "הסטרייטים", שמשום-מה עדיין אינם עורכים מצעדים.
עיסוק בלתי פוסק הוא בביבי ובהסתותיו ובאיומיו על אירן, ועל יריביו מבית. מינוייו המוזרים של שרים בממשלה אינם זוכים לחקירה עיתונאית של ממש. גם כאשר מתגנב לשידור איזה מידע על הקורה בעולם הוא כמעט תמיד מקושר לבחירות או לאישים בישראל.
בעיני שדורי הטלוויזיה מאוד פגומים ובלתי מקצועיים. מרבית המגישות הן עלמות או נשים נאות, וזה בהחלט טוב ונעים לעין, אלא שדיבורן של רבות מהן אינו ברור. אחרות מבליעות מילים והברות, חלקן מאנפפות, אחרות מדברות מהר מדי. חלקן, כמדומה, לא תמיד מבינות בנושאים שהן משדרות. ולמרות
יונית לוי או
אושרת קוטלר [כשאינה מביעה דעות אישיות בהגשה] אתה מתגעגע ל
ראומה אלדר, ל
דליה מזור ולגאולה סער.
יצויינו עוד מספר בעיות: במלל הכתוב רבות שגיאות הכתיב. יש בלבול אינסופי בין ציתות לציטוט, בין הסתה להסטה ודומיהן. לעתים ברור לך שהכותבת אינה מבינה את הנאמר. בעיה נוספת היא המוזיקה החזקה מדי, שתכופות מבליעה את המלל או מקשה מאוד על שמיעתו. לעתים מוזיקה זו כוללת קולות דמויי טלפון והמאזין מוקפץ לשווא למכשיר הטלפון.
בעיה נפרדת הם המנחים שאינם משתלטים על מרואייניהם, אינם מצליחים להביאם למצב שאחד בלבד ידבר או יצעק. תכופות מדי מתפתחות צעקות של מספר מרואיינים הצועקים יחדיו ומשך דקות ארוכות אינך מבין מילה בתוך הקקופוניה המתמשכת של הצעקות. כמו-כן חלק מהמנחים חלשים מדי ואינם מעזים לעצור שר או שרה מסוימים המשתלטים על השיח ועל המיקרופון מדברים ארוכות, או שמקצים למרואיינים שדבריהם אינם לרוח המנחה מיעוט זמן וגם משסעים שוב ושוב את דבריהם. גם יש מנחים שחשוב להם לשמוע את עצמם ולהראות את ידיעותיהם בנושא עד שהמרואיין או הצופה תמהים לשם-מה הוטרח המרואיין לראיון באולפן אם אין נותנים לו לדבר.
דומה שיש באולפנים חשש מפני אושיות טלוויזיה כבודות אף שזמנן חלף זה מכבר.
ירון לונדון, אינטלקטואל ואיש חכם, לא הניח מידו את
מוטי קירשנבאום ז"ל שנים לאחר מותו, כולל אותה תמונה חוזרת שבה שניהם, המת והחי, עומדים יחדיו גב לגב. מה שעשה ירון למוטי המת עושה עתה
גאולה אבן ללונדון החי, יבדל"א, אף שזמנו וטעמו סרו זה מכבר. לעתים אין מנוס מלומר לאדם מכובד ככל שיהיה והיה, שזמנו עבר וְיִכָבֵד נא וישב בביתו.
תמיהה היא עד מתי יוסיף הערוץ הראשון לחזור שוב ושוב, עד לזרא, על אותו משפט מטופש: "אחד ועוד אחד הם אחת-עשרה". אכן מופגן פה ידע מתימטי מעמיק.
יש שידורים רבים, ודווקא לא בערוץ הראשון, שהם פשוט קש וגבבא ובזבוז זמן שידור יקר, לפטפוטיהם של חכמים בעיני עצמם המפטפטים הבלים לאויר. ויסלחו לי אותם שדרנים ושדרניות ומנחים טובים וברורים.
