חיוך מבוקר

הריסת המבנים בצור-באהר בשבוע שעבר בהחלט סיפקה את הסחורה עבור מקהלת המצקצקים, הצדקנים ויפי-הנפש למיניהם. הגינויים וציוצי הזעזוע למראה שוטר וקצין הנדסה שהעזו לחייך, להתחבק וללחוץ ידיים לאחר פיצוץ מבוקר של מבנה בלתי-חוקי, רעשו וגעשו ברשת החברתית. אינני מדבר על פעילי השמאל. תגובתם הפבלובית של אלו לכל הריסת מבנה מעבר לגדר ההפרדה הינה צפויה ואין בה כל חידוש. כוונתי לאנשי תקשורת ופרשנים חמורי-סבר אשר מיהרו להתחלחל מה"נזק התדמיתי" שהסב הסרטון לצה"ל ולמדינה.

לא היה די בתגובתו של דובר צה"ל, לפיה הסרטון צולם בהקשר של שביעות רצון מהצלחת המשימה, על-מנת להפיס את דעתם של אותם מתחסדים. "האם הם היו מחייכים לו היה מדובר במבנה בהתנחלות"? השתעשע איזה חכמולוג תורן בשאלה היפותטית מפגרת למדי. אף אחד מאותן "נשמות טובות" לא ניסה לעמוד באמת על טיב העליצות שאחזה בקצין ההנדסה הנמרץ לנוכח הביצוע המופתי של משימתו. השימוש הנדיר הנעשה בשיטת הפיצוץ המבוקר במסגרת הריסת מבנים דורש רמת מקצועיות גבוהה במיוחד מהמהנדס המבצע. פיצוץ מבוקר של מבנים שלודים דורש חישובים סטטיים ודינמיים מורכבים ביותר: חומרים, כמויות, משקלים, כיווני יזימה, עוצמת ההדף ותזמון הפעלת המרעומים הם רק חלק מהפרמטרים שיש להביא בחשבון.

כמו שיר הייקו יפני, גם פיצוץ מבוקר "טוב" שואף למינימליזם. שימוש בכמה שפחות חנ"מ, במקום הנכון, בזמן הנכון. באופן אידיאלי, פיצוץ "נקי" יביא לקריסת המבנה לתוך עצמו. הריסת מבנה באמצעות פיצוץ מבוקר היא דבר מרהיב המושך את העין. כמו סופות טורנדו או סופות ברקים, גם לפיצוצים מבוקרים יש את קהל המשוגעים לדבר, אלו המצלמים, המעלים לרשת והמדרגים את רמתו האומנותית של כל פיצוץ. מבחינה מקצועית אוביקטיבית (ולמגינת ליבם של כמה שבדים מהאו"ם), הריסת מבנה באמצעות חנ"מ היא אכן מלאכת מחשבת אומנותית שיש להתפאר בה.

לאור העובדה שבג"ץ עצמו קבע, לאחר הליך משפטי שארך מספר שנים (כיאה לתיק בינוי ממוצע באזור ירושלים) כי המבנים בוואדי אל-חומוס נבנו ללא היתר ואף עלולים להוות סכנה ביטחונית, הרי שעליצותו של הקצין החביב נראית אנושית ומובנת אף יותר. לבסוף, קשה להבין מדוע ישנם עוד כאלו הסבורים משום מה, שבנייה פרועה ומשולחת רסן בניגוד לחוק איננה מזיקה למגזר הערבי. העבירה הכל-כך משתלמת הזו, שבזכותה יכול כל עבריין מקומי לשדרג את מעמדו הכלכלי מדג-רקק למאפיוזו עם דיפלומה בהינף יציקת בטון, מזיקה לערבים בדיוק כשם שהיא מזיקה ליהודים. אף אחד, גם אם הוא גר בצור-באהר, לא אוהב שאיזה עארס כוחני מרים לו בניין מול הפרצוף.

יתרה מכך, אף כלכלה בריאה לא יכולה להשלים עם כמות ההון השחור שמגלגלת התופעה ההרסנית הזו, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על בטיחות. ובכן, האם אותו קצין היה עולץ לו היה נדרש לפוצץ מבנה במאחז יהודי? אני מעריך שלא. ייתכן שבמקרה שכזה הוא אפילו היה מזיל דמעה. אך עם זאת, אני מעריך שהוא היה עושה עבודה לא פחות נקייה ומקצועית מזו שביצע בוואדי אל-חומוס. השליטה בכוח מאפשרת למערכת הצבאית לוודא כי חייל הנדרש לבצע את משימתו אכן מבצע אותה על הצד הטוב ביותר. אך הדרישה כלפי מערכת צבאית להכתיב לחייל מה עליו לחוש כלפי ביצוע משימתו היא יומרה מסוכנת, הנמצאת כבר צעד אחד רחוק מדי בתחום הרובוטיקה.