יש עיתונאים שלא מספיקות להם העובדות ברדיפתם אחרי בנימין נתניהו והם צריכים להמציא סיפורים כדי להעצים את הדמוניזציה של ראש הממשלה. כזה הוא אמיר אורן מאתר וואלה, אשר רודף את נתניהו בצורה אובססיבית ומעולם לא ראיתי מילה טובה אחת שלו עליו. אורן שייך לאלו שבעיניהם נתניהו הוא שליחו של השטן עלי אדמות, אם לא השטן עצמו. אלו שאם נתניהו יגיד שעכשיו זורחת השמש, הם יצעקו שאנחנו בליקוי חמה בעיצומו של הלילה.

הנה ההמצאה החדשה שלו (יום ג', 30.7.19): "בפיטורי מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור ערכו נתניהו ו[אמיר] אוחנה ניסוי כלים לקראת המערכה על הדחת מנדלבליט. לנתניהו, להבדיל מרעייתו, אין טענות מהותיות כלפי מנדלבליט, המקפיא חקירות נוספות ופועל בשיטתיות זה שלוש שנים לקלף צירים וסעיפים מטיפול המשטרה והתביעה בחשדות נגדו. נתניהו לא היה יכול לייחל ליועץ משפטי נוח יותר, המאפשר לו לעבור שתי מערכות בחירות תחת טיוטת כתב אישום. העניין אינו אישי, אלא מוסדי - בהעדר יועץ משפטי לממשלה אין מי שמוסמך להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן".

תראו כמה הבלים כבדים אפשר לדחוף לפסקה קטנה אחת. מנדלבליט מקל על נתניהו? תזכירו לי: מי חתום על כתב החשדות המייחס לנתניהו עבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים. זה היה אביחי מנדלבליט, לא? תזכירו לי: מי המליץ שלא לאפשר לנתניהו לקבל סיוע במימון הגנתו? זה היה אביחי מנדלבליט, לא? תזכירו לי: מי סירב לבקשתו של נתניהו לדחות בשבעה חודשים את השימוע? זה היה אביחי מנדלבליט, לא? תזכירו לי: מי פרסם את כתב החשדות חודש וחצי לפני הבחירות? זה היה אביחי מנדלבליט, לא?

אז נכון, מנדלבליט החליט - ממש חוצפה מצידו - שלא לקבל את הדעות המחמירות ביותר שנשמעו בדיונים בתיקי נתניהו. מי באמת הרשה לו לפעול בניגוד לדעתם של אמיר אורן וחבר מרעיו? מאיפה הוא נוטל את הסמכות לזמן את נתניהו לשימוע "רק" על אישום אחד בשוחד ו"רק" על שני אישומים במרמה והפרת אמונים? די בהרשעה אחת בסעיף הקל יותר כדי לחסל מבחינה משפטית את הקריירה של נתניהו. אבל אורן ושכמותו משוכנעים שכל החוכמה נמצאת אך ורק אצלם, ושהדעה שלהם - לצלוב את נתניהו כמה שיותר פעמים וכמה שיותר מהר - היא היחידה הנכונה.

אמירה מופרכת

זה ההבל הראשון. ההבל השני והמרכזי הוא הדיבור על הדחתו של מנדלבליט. וכאן הקשקוש הוא כפול. נתחיל מהשני והפשוט יותר: לפי אורן, אם לא יהיה יועץ משפטי - לא יהיה מי שיגיש כתב אישום נגד נתניהו. אז בעצם מה שהוא אומר לנו, זה שמנדלבליט יודח ולא ימונה איש במקומו עד שנתניהו יסיים את כהונתו. זו אמירה כל כך מופרכת, עד שקשה להאמין שהיא נכתבה ופורסמה.

הדבר הראשון והמורכב יותר הוא האם בכלל ניתן להדיח את מנדלבליט. מבחינה חוקית, התשובה חיובית. הן ועדת אגרנט (1962) והן ועדת שמגר (1997) קבעו שהממשלה יכולה להדיח את היועץ בדיוק כשם שהיא ממנה אותו. אך בעוד דרכי המינוי הוסדרו ונקבעו בצורה מחייבת, דרכי ההדחה נותרו עמומות - אולי משום שלא עלה על דעתו של איש שבכלל ייתכן מצב כזה. ובכל זאת, מה שאמרו שתי הוועדות יכול בהחלט לשמש כמורה דרך בשאלה זו.

לדעת ועדת אגרנט, הממשלה יכולה לפטר את היועץ אם הוא "השתמש לרעה במשרתו" או אם לדעתו החלטה שקיבל "נוגדת את אינטרס הציבור ומצדיקה את פיטוריו". ועדת אגרנט הדגישה, כי מדובר במקרים נדירים.

מתי יודח היועץ

ועדת שמגר נכנסה הרבה יותר לעומק. היא ציינה, כי "בפועל נוצרו מוסכמות חוקתיות המגבילות במידת מה - אם כי לא באופן מוחלט - את יכולתה של הממשלה לפטר יועץ משפטי". לדבריה, "הליכי הבחירה, המינוי והפיטורין צריכים להבטיח כי ייבחר לתפקיד אדם ראוי, וכי במהלך עבודתו יוכל ליהנות מרמה של אי-תלות שתסייע בידו למלא את תפקידו מתוך עצמאות ונחישות".

ועדת שמגר הציעה לחוקק חוק שיעסוק ביועץ המשפטי לממשלה, כולל בדרך פיטוריו. העילות שהציעה: קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין היועץ המשפטי, היוצרים מצב בו נמנע שיתוף פעולה יעיל; היועץ המשפטי עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; היועץ המשפטי אינו כשיר עוד לבצע את תפקידיו; מתנהלת חקירה פלילית או הוגש כתב אישום נגד היועץ המשפטי.

לדעת ועדת שמגר, הוועדה הציבורית הממליצה על המועמדים לתפקיד היועץ צריכה להביע את עמדתה על פיטוריו. יש להעניק ליועץ זכות שימוע (הן בפני הממשלה והן בפני הוועדה הציבורית), וההחלטה על ההדחה תתקבל בידי הממשלה על-פי הצעת שר המשפטים. לדברי ועדת שמגר, "משקלם המצטבר של הבעת הדעה של הוועדה, השימוע ותגובת דעת הקהל יהוו גורמים משפיעים מספיקים לשם מניעת שימוש בסמכות הפסקת הכהונה בנסיבות בלתי-ראויות".

אין שום היתכנות

המלצה זו של ועדת שמגר אומצה במלואה בידי הממשלה באוגוסט 2000. נכון שכל ממשלה רשאית לשנות החלטותיה של קודמותיה, אך הדבר חייב להיעשות על בסיס עובדתי ומקצועי ראוי ומשיקולים ענייניים. ביטול או שינוי של המלצות שמגר, בלא עבודה של ועדה דומה, יהיה בעייתי מאוד מבחינה משפטית וחוקתית.

עכשיו נראה מה ההיתכנות להדחתו של מנדלבליט. כל מעשה מינהלי כפוף לביקורת שיפוטית בנוגע להליך שקדם לו ובנוגע לסבירותו שלו עצמו. אין שום סיכוי, לנוכח המלצות ועדת שמגר והחלטת הממשלה לאמץ אותן, שבג"ץ יאשר להדיח איזשהו יועץ משפטי לממשלה בלי סיבה מאוד מאוד טובה. נכון, יהיה קשה מאוד ליועץ לכהן אם בג"ץ יכפה אותו על הממשלה. אבל ייווצר כזה משבר חוקתי, שקשה לראות ממשלה כלשהי שורדת אותו. על אחת כמה וכמה, אם לכולם יהיה ברור שמדובר בהדחה משיקולים זרים חמורים במיוחד: ניסיון למנוע הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה.

נסכם. לאמיר אורן יש שלושה טיעונים - שכל אחד מהם יותר הזוי מן השני. הראשון: אביחי מנדלבליט נוח לנתניהו. שקר. השני: הדחתו של מנדלבליט תמנע הגשת כתב אישום נגד נתניהו. שקר. השלישי: אפשר להדיח את מנדלבליט כדי למנוע את כתב האישום. אמת אבל בלוף. אבל מה חשובות העובדות? תנו לאמיר אורן את דמו של נתניהו. כל השאר - חסר חשיבות.