ב-3,000 השנים האחרונות, כאשר בני אדם חשבו על כסף – הם חשבו על מזומן. אבל בעשור האחרון גדל בהתמדה כוחו של התשלום הדיגיטלי. המהפכה הזאת עומדת להפוך את המזומן לזן נכחד בכמה מדינות עשירות – מה שיהפוך את הכלכלה ליעילה יותר, אבל גם יצור בעיות חדשות, צופה אקונומיסט.

מדינות עשירות מחסלות את המזומן בקצב משתנה, אבל הכיוון ברור ובכמה מקרים המסע כמעט הגיע לסיומו. בשבדיה צנח ב-80% בעשור האחרון מספר העסקות הצרכניות המבוצעות במזומן. בנורבגיה התשלום במזומן הוא רק ב-6% מכלל הרכישות. בריטניה נמצאת שלוש-ארבע שנים מאחור, ארה"ב אולי עשור מאחור – אבל באותה מגמה. אפילו בסין עלה השימוש בתשלום דיגיטלי מ-4% מכלל העסקות ב-2012 ל-34% ב-2017.

המזומן מת בגלל שתי סיבות, מסביר אקונומיסט. האחת היא הביקוש: לקוחות צעירים רוצים אמצעי תשלום המתחברים לחייהם הדיגיטליים. השנייה היא ההיצע: בנקים וחברות טכנולוגיה (במדינות המפותחות) וחברות תקשורת (במדינות המתפתחות) יוצרים אמצעי תשלום נוחים ומהירים מהם ביכולתם לקבל מידע ועמלות. התשתית שמאחורי המזומן היא יקרה – כספומטים, מכוניות משורינות, כספרים; התשלום הדיגיטלי הרבה יותר זול.

בעיקרון, כלכלה ללא מזומן היא חדשות מצוינות. המזומן הוא יקר ובלתי יעיל; במדינות העשירות מגיעה עלותו ל-0.5% מהתמ"ג. תשלום דיגיטלי מקטין את הסכנה לגניבות ומגדיל את היכולת למנוע הונאות ועבירות מס. הוא מרחיב את מגרש המשחקים של העסקים הקטנים ומאפשר להם לפעול מעבר לגבולותיהם הפיזיים. הוא יוצר בסיס מידע המקל על לקוחות טובים לקבל אשראי.

עם זאת, יש גם בעיות. העברות אלקטרוניות עלולות להיפגע כתוצאה מתקלות טכניות, הפסקות חשמל ומתקפות סייבר. קיים סיכון שהעניים, הזקנים ותושבי הפריפריה ייוותרו מאחור. המידע עלול לשמש ממשלות למעקב אחרי אזרחיהן, וגורמים מסחריים עלולים לעשות בו שימוש להגדלת רווחיהם. אבל אקונומיסט טוען, כי לבעיות אלו יש שלושה פתרונות.

האחד: על הממשלות להבטיח שהמונופול של הבנקים המרכזיים על המזומן לא יוחלף במונופול פרטי על הכסף הדיגיטלי. יש לוודא שתחום זה יהיה פתוח למגוון של חברות דיגיטליות, ולא יהיה בידי כמה חברות כמו בארה"ב. הממשלות צריכות לעודד את הבנקים להציע העברות דיגיטליות פשוטות וזולות בין חשבונות. התחרות צריכה להוריד את המחירים, כך שגם חסרי אמצעים יוכלו להשתמש באמצעים החדשים.

שנית, הממשלות חייבות לעמוד על כך שהבנקים ישמרו על סודיות המידע של לקוחותיהם. חברות המציעות שירותי תשלום דיגיטליים יוכלו לעשות שימוש מסחרי (למשל לפרסומות) במידע על לקוחותיהן רק אם המודל העסקי יהיה שקוף למשתמשים. לקוחות יוכלו לבחור בין שירות חינם אליו מתלוות פרסומות, לבין שירות בתשלום במסגרתו פרטיהם לא ישמשו לצרכים מסחריים.

שלישית, הוצאתו של המזומן משימוש צריכה להיות הדרגתית. יש לחייב את הבנקים לקבל תשלומים במזומן באיזורים מאוכלסים במשך עשר שנים. בזמן זה יוכלו הממשלות לסייע לדלי האמצעים לפתוח חשבונות בנק, להדריך את הקשישים ולפרוס את האינטרנט בפריפריה. הממשלות חייבות להיות מוכנות ליום בו השטר האחרון יחליף ידיים.