ארה"ב והטליבאן השיגו "התקדמות מצוינת" במו"מ להסדר באפגניסטן, אשר יאפשר לארה"ב להוציא את כוחותיה מהמדינה – אמר השבוע הנציג האמריקני לשיחות, זלמאי חלילזאד, עם סיומן בקטר. לדבריו, נותרו "פרטים טכניים" ו"צעדים ומכניזם" – אבל השטן עלול להיות בפרטים הללו, מציין אקונומיסט.

תאריך היעד של הצדדים הוא 1 בספטמבר – ארבעה שבועות לפני הבחירות לנשיאות המתוכננות באפגניסטן. במרכז ההסכם המתגבש: ארה"ב תוציא את כוחותיה, ובכך תעניק לטליבאן את מבוקשו העיקרי, ואילו הארגון ינתק את קשריו עם גורמי טרור כמו אל-קאעידה ויתחייב לא לצאת להתקפות מתחומי אפגניסטן, ובכך יעניק לארה"ב את המטרה לשמה יצאה למלחמה אחרי 9/11.

מובן שהדברים הרבה יותר מסובכים. שאלה אחת היא כמה כוחות אמריקניים יסוגו ובאיזה קצב. שאלה שנייה היא כיצד ייאכפו ההתחייבויות של הטליבאן. על-פי דיווחים קודמים, ארה"ב תוציא 6,000-5,000 מתוך 14,000 חייליה, והנותרים יישארו באפגניסטן 24-15 חודשים, וייצאו רק לאחר שהטליבאן וממשלת אפגניסטן יגיעו להסכם על חלוקת השלטון ושינויים חוקתיים. אלא שהשיחות הפנים-אפגניות הללו הן המוקש הגדול ביותר, ונכון להיום הטליבאן מסרב לדבר עם הממשלה בטרם תתחיל הנסיגה האמריקנית. עם זאת, יש סימנים לריכוך בעמדתו בנושא, ונציגים של הארגון השתתפו בכינוסים לצידם של נציגי הממשלה.

בעיה נוספת היא מי מייצג את הממשלה. כאשר הבחירות באופק, לא ברור האם הטליבאן ימצא את עצמו משוחח עם הנשיא אשרף גאני, המתמודד לכהונה שנייה, או עם אחד מ-17 יריביו. אם הבחירות ילוו באלימות כמו זו שבבחירות לפרלמנט אשתקד, הלגיטימיות של המנצח תוטל בספק וכך גם יכולתו להגיע להסכם עם הטליבאן. יש החוששים, כי סמיכות האירועים בין הבחירות לבין המו"מ לשלום רק תגרום לפיצוץ. גאני מצידו דחה את הצעתו של חלילזאד לעכב את הבחירות.

אקונומיסט מציין, כי לא משנה מי ישלוט בקאבול – לאפגנים מן השורה צפויים זמנים קשים. הטליבאן דורש "מערכת מוסלמית מלאה", וגם היענות חלקית לדרישותיו משמעותה פגיעה בנשים ובזכויות האזרח. הנשיא הבא לא ימהר לוותר לטליבאן, מה שעלול לגרום לדונלד טראמפ לאבד את סבלנותו ולהוציא את הכוחות האמריקניים לקראת הבחירות בנובמבר 2020. ואז, אפילו אם הנשיא האפגני הבא יסכים לחלוקת השלטון, עלול הטליבאן לקרוע לגזרים את ההסכם ולהיכנס לעימות עם הממשלה המקומית. הסכם משולב – בו הפחתת הכוחות האמריקניים תהיה מותנית ברפורמות פוליטיות זהירות במקום שינוי כולל בחוקה – עשוי להוריד את הסיכון. עם זאת, האפגנים עצמם אינם משוכנעים שהסכם כזה יעבוד.

גם אם תושג התקדמות בשלושת נושאי הליבה הללו – הנסיגה, ההימנעות מטרור והשיחות הפנימיות – ייוותר נושא מרכזי רביעי: ארה"ב דורשת הפסקת אש מיידית. ביום בו הסתיימו השיחות בקטר, נרצחו לפחות 95 בני אדם בפיצוץ בקאבול. במחצית הראשונה של השנה נרצחו 1,366 אפגנים ו-2,200 נפצעו בפיגועים. הטליבאן אינו שש להפסקת אש: הוא שולט ביותר שטח מאשר אי-פעם מאז הפלישה האמריקנית וסבור שהמומנטום פועל לטובתו. כוחות הביטחון האפגנים מאבדים לפחות 50 איש ביום (האבידות האמריקניות השנה: 15 הרוגים). והנהגת הטליבאן כנראה צריכה להפגין את כוחה גם מול גורמים בארגון המתנגדים להסכם עם ארה"ב, כדי למנוע מן הקיצוניים שבהם לפרוש ואולי להצטרף לדאעש.

אם לא די בכל זה, ממשיך אקונומיסט, מדינות באזור עלולות לבחוש בקלחת. פקיסטן, אשר תמכה בטליבאן מאז הקמתו והעניקה לו מחסה, מילאה תפקיד חיוני בהבאתו לשולחן הדיונים. יש החוששים, כי העימות הגובר בין הודו לקשמיר יעורר את חששותיה של פקיסטן ויפגע בתהליך באפגניסטן. בפועל, פקיסטן רוצה שיושג הסדר: הדבר ישפר את יחסיה עם ארה"ב ועשוי לפגוע ביריבתה הודו. אבל הודו לא צפויה לשבת בשקט ועלולה להגביר את תמיכתה באגף הקיצוני של הטליבאן. ואילו אירן, שבשנים האחרונות אירחה כמה ממנהיגי הטליבאן, עלולה להתערב גם היא.

בשורה התחתונה, יש מקום לאופטימיות זהירה. ההתקדמות רבה ומשמעותית, אך מדובר גם ברגע עדין. אם הדיפלומטים ייכשלו, התוצאה עלולה להיות מלחמת אזרחית נוספת.