ירושלים, ג' אלפים, תת"ל לבריאת העולם כבר חודשים ארוכים שאין יוצא ואין בא אל תחומי העיר הנתונה במצור - ילדים רעבים משוטטים בחוצות העיר, פעוטות מתיישבים על האבנים הנטושות הפזורות ברחבי העיר 'מים! מים'! הם מתחננים. לא מבקשים הם מוצרי בשר, שאת טעמם שכחו מזמן - הם רק מבקשים מעט אוכל ומים להחיות את נפשם. 'הו הנה ציפור, אולי היא הביאה בפיה פירור לחם' אמר אחד מהילדים השובבים שכבר מזמן כוחם תש.
'אימא, היכן דוד הקטן' שאל יהונתן מיד כשהגיע הביתה. 'הבאתי לו פירור לחם' הוא אומר בהתלהבות של מעט הכח שעוד נותר לו - ואימא השפילה את ראשה, 'בא בני אין צורך בפירור הלחם הכנתי היום מעט בשר'. ויהונתן חשש שאמו כבר אינה בקו הבריאות, 'בשר?! מאיפה לך בשר?! את בטוחה שמדובר בבשר?! כבר תקופה ארוכה שכל המכולות ריקים גם הרפתות ודירי הצאן מזמן התרוקנו - העיר הפכה למצולה שאין בה דגים ואין בה כל סוגי מאכל, פשוט אין כלום. ואם לא משיבה, היא רק משדלת אותו 'בא תאכל בני, אולי תתחזק ויהיה לך כוח לעוד מספר ימים'.
יהונתן מתיישב, הוא לוקח את מזלג העץ שהיה נהוג אז - הוא מבקש לאכול את התבשיל שהגישה לו אמו. הוא רק לא מבין מה הם הנקניקיות הללו, קטנות יותר מתמיד... הוא מבקש לנעוץ בהם את המזלג ואז הוא קולט, 'אימאאאאאא!!! אלו האצבעות של דוד הקטן?' הוא תוהה ושואג בבהלה, ואם לא משיבה. היא רק פונה אל ירכתי הבית מליטה את פניה בין כפות ידיה ולא מפסיקה לבכות על השפל אליו נאלצו להגיע. יעיד הבורא שהיא אם רחמנייה אבל לא נותרה עוד ברירה, היא נאלצה לבשל את ילדיה. היא עוד זוכרת את התקופה ההיא שהבטיחו להם שאין מה לדאוג 'יש כאן הכל, מחסנים של שמן ועצים מחסנים מלאים בחיטה עשרים שנה אתם יכולים להיות במצור מבלי להרגיש' אמרו להם אז, אבל לפני כמה חודשים בוקר אחד הם נאלצו לנוס מביתם מהאש הגדולה שפרצה, הכל עלה באש והם נותרו בחוסר כל.
המשטרה היישובית חקרה ובדקה אבל הבדיקה הפסיקה באמצע, מינו יועץ משפטי חדש 'בריון-חברון' קראו להסכם שהוביל למינויו והוא לא אכזב, הוא כבר סידר את הכל, הבריונים המשיכו בשלהם ואיש לא עמד בפניהם, לפניהם.
אחרי השריפה הגדולה כולם כבר ידעו, איש לא יכול לעשות בירושלים כבשלו, הבנש"קים והפוליטיקאים הם מכתיבים את סדר היום. גם כשכבר נצנץ אור של תקווה בקרב בני העיר כששמעו על כוונתו של רבי יוחנן לצאת לדאוג להסכם אחדות - האור כבה מיד, 'אין יוצא ואין בא' אמרו הפוליטיקאים והבנש"קים החוו אחריהם.
הכי כואבת הייתה העובדה שהבריונים הללו נראו כבני תורה של ממש, חבושים בכובעים ולבושים בחליפות, חלקם אפילו עם פראקים - וזה שהם היו בפוליטיקה עדיין זה לא מנע מהם להיקרא 'רב'. כל כוונתם הייתה לשם שמיים הם 'היו צדיקים וחסידים עמלי תורה' אפילו מסרו שיעורי תורה בישיבות בין הזמנים ובמקומות אליהם הגיעו לבקר אבל לא הם 'לא היו ישרים בהליכות עולמם' הם 'חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם' ובשל כך הגיעו לידי שפיכות דמים ו'לכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית'.
השנאה העזה שהייתה להם כמובן 'לשם שמיים' - הייתה נוראית. מי שיש לו רב שלא מונה על ידם הוא אינו רב, הביטאונים היו מעלימים את תמונות הרבנים שלא חלילה ילמדו מהם וממעשיהם, אם צריך אז יש גם קול קורא שניתן להוציא, אפילו הרבנים הגדולים ביותר העדיפו לשתוק 'תעלא בעידנא סגיד ליה' הם אמרו. לא, אל תחשדו אותם בחוסר יראת שמים הכל כמובן היה לשם שמים, כשרבי יוחנן ביקש לצאת מהעיר בהסוואה כשהוא בארון מתים היה מי שהציע לדקור את המיטה לבצע נתיחה שלאחר המוות אבל הני בריוני הזדעזעו, 'יאמרו רבם דקרו' הם כבר דמיינו לעצמם את הפשקווילים שייתלו בריכוזים החרדיים, גם ההצעה לדחוף את הרב נדחתה, הם אפילו לא ניסו לחפש תרגילים שיאפשרו את דחיפת הארון בלי לבזות את הרב, נו, כבר אמרנו הם היו 'צדיקים וחסידים עמלי תורה' והעיר הדרדרה עוד ועוד, רק בנס התרגיל של רבי יוחנן הצליח וחלק מהיישוב היהודי ניצל.
ירושלים, אדר תשנ"ג בשורה טובה ל
עולם התורה הספרדי ההולך ומוקם בארץ הקודש, העלייה הגדולה של יהדות המזרח כבר נתנה את אותותיה, תנועה
ש"ס שהוקמה מספר שנים קודם לכן זכתה באמון הציבור ומוסדותיה פורחים זה מכבר, רשת החינוך, אל המעיין, וכעת גם תורו של עיתון יום ליום. "קרן אור באפילה" הגדיר מרן רבנו
עובדיה יוסף את העיתון "עיתון טהור ונקי מרכילות ולשון הרע, אשר מדווח על ענייני היום והשעה שבכל אתר ואתר, והמתאר בכשרון את הנעשה והנשמע במעגל חיינו" הוסיף והתווה את הדרך.
עוד ועוד ציבור שלומי אמוני ישראל אוהבי התורה ולומדיה הצטרפו למהפכה, סוף כל סוף ישנו עיתון שמרים את קרנה של יהדות ספרד - עד שמרן הרב עובדיה זצ"ל התבטא במילים "חוב קדוש" בנוגע לעזרה לעיתון "אשר נחיצותו מורגשת מאוד".
חלפו הימים והעיתון, שופרה של יהדות ספרד נקלע לקשיים כלכליים ובשנת תשס"ג הוגשה בקשה לפרק את העיתון, רגע לפני שהתהליך יצא אל הפועל, בברכתו של מרן רבנו הגדול הגאון רבי עובדיה יוסף גויס על-ידי יו"ר ש"ס דאז משקיע לעיתון שהחזיק בו בשותפות עם תנועת ש"ס במשך השנים עד לפטירתו של מרן זצ"ל.
לאחר ההסתלקות שהותירה את היהדות החרדית כצאן ללא רועה 'העולם של אתמול כבר לא דומה לעולם של המחר', חושך ושממה בניגוד לאור ופריחה - אבל לא רק בעולם, גם בעיתון 'יום ליום' שהיה כה חביב למרן זצ"ל, הבעלים ביקשו למכור את השותפות.
בש"ס ביקשו לרכוש את הבעלות המלאה על העיתון ולהחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה עד לשנת 2003 בעלות מלאה מלאה, אבל כלום לא התקדם ובינתיים בעלי עסקים ומשקיעים אחרים ביקשו לרכוש את העיתון ובכל עת אשר באו אל הקודש היו גורמים פוליטיים ספרדים שדאגו שהעסקה לא תצא אל הפועל.
לפני כשנתיים בדיוק, קיבלו צוות העובדים של עיתון יום ליום הודעה 'זהו הגליון האחרון' ביום רביעי עם הירידה לדפוס - האחרון כיבה את האור... אבל בדקה ה101 הנס אירע, העובדים קיבלו הודעה, 'ממשיכים לעבוד'.
מי שרכשה את העיתון הייתה הגב'
נעמה עידן, אישה חרדית בוגרת סמינרים ומחנכת, שיצאה אל עולם העסקים וקידמה עסקים במצוקה. אביה של עידן היה מקורב מאוד ליושב-ראש ש"ס
אריה דרעי, הוא כיהן במשך שנים כנציג ש"ס בעיר כפר סבא ומה יותר טבעי מאשר להציל את העיתון שכבר נסגר "אני רכשתי את כל המניות שאינן בבעלות ש"ס, על-פי תקנון החברה שאין בעיה למכור. במשך 4 שנים הבעלים הקודמים ניסו למכור את המניות לאנשי עסקים" סיפרה עידן בראיון לכלי תקשורת. כמי שבאה להציל את העיתון של ש"ס מיד עם הרכישה היא שיגרה מסרים ליושב-ראש ש"ס אריה דרעי והציעה לו למנות מנכ"ל ועורך לעיתון אבל היד המושטת נותרה באוויר. או בעצם נדחתה ולא בנימוס רב.
"אבא שלי, שיהיה בריא, הקים את ש"ס בכפר סבא, הוא היה נציג ש"ס הראשון, הוא הוזמן לרב עובדיה על-ידי אריה דרעי, כדי שישכנע אותו לעשות את הפעילות החברתית הזו. אני זוכרת את זה בצורה מאוד ברורה. בשנת 92′, לדוגמה, היה לנו ממש מטה ש"ס בתוך הבית" סיפרה עידן בעת רכישת העיתון.
"זה היה בבחירות הארציות, אריה דרעי בעצמו הגיע אלינו הביתה, הייתי בכיתה ד’ באותן שנים. כשאריה דרעי התחלף עם
אלי ישי, אבא שלי עזב, הוא קיבל אישור לעזוב לחלוטין את הפוליטיקה ומאז הוא אברך. אבל מעשיו נזקפים לו - הוא הקים גם את פעילות ש"ס בכפר סבא, גם את בית הספר לבנים ולבנות בעיר, והקשר המדהים שהיה לו באותן שנים עם אריה דרעי הביא לכך שבית הספר נמצא במבנה ממש מההתחלה.
"בהמשך, כשעברנו לבני ברק, עשיתי את המסלול הקלאסי של בת חרדית, למדתי בסמינר הוראת אנגלית, הייתי מורה לאנגלית ומחנכת בבתי ספר של ש"ס. בהמשך התקדמתי לתחומי העסקים וזו הסיבה לכך שפנו אלי והציעו לי לקנות את העיתון. אמרו לי, מצד אחד את מהמשפחה של אנשים שהיו קשורים לדרעי בעבר, אני בעצמי לא קשורה לפוליטיקה בשום קשר, אני אפילו סולדת מפוליטיקה, אבל יש לי היכולת המקצועית לנסות להעלות את העיתון על מסלול. ש"ס קיבלו על מגש של כסף את העיתון, מבחינתם, בלי לשים
שקל".
אבל רצון טוב לחוד ומעשים לחוד, מאז הרכישה של העיתון עברה הגב' עידן התעללות לא פשוטה בידי גורמים עלומים, כאותם בריונים שבתקופת המקדש. הם אפילו ענו להגדרה של 'עמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמם', בכל מי 'שראו שנוהג שלא כדעתם' הם התעללו, פנו לחברות הפרסום, פנו לבתי דפוס, פנו לעסקים וביטלו גם מנויים.
על אף שבש"ס עדיין עוד מחזיקים במניות בעיתון נכון לשעת כתיבת השורות, במפלגה הספרדית ביקשו לעצמם דרך חדשה, ביקשו לעצמם דף קשר אחר. בהוראת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א המשיך יום ליום לסקר ללא משוא פנים אבל משום מה היו שוב ושוב גורמים פוליטיים שהעדיפו לראות בחורבן הבית.
לאורך כל התקופה הקשה בת השנתיים השמיעו גורמים פוליטיים משאלה אחת 'להביא לסגירת עיתון יום ליום', עד כמה שזה נשמע הזוי אותם גורמים סבורים שמפלגה חדשה אסור להקים כי הלא מרן הקים מפלגה אחת ואסור לשנות, אך משום מה כשזה מגיע לעיתון שהוקם על-ידי מרן זצ"ל מותר לשנות ולהקים חדש.
כדי למנוע חיכוכים מיותרים, החליטה המנכ"ל והמו"ל נעמה עידן לפתוח את השורות, לפנות לעוד ציבורים לשנות את התכנים והכל ברוח ישראל סבא, ברוחו של מרן רבנו הגדול, אבל גם זה לא עזר. גורמים עלומי שם, שאולי הקוראים מכירים, העדיפו להסתובב בבתי הרבנים ולספר שעיתון יום ליום שייך למפלגה חילונית אחת ולאחר שהבינו עד כמה הדבר הזוי סיפרו כי העיתון מזדהה עם מישהו אחר, היו גם כאלו שטענו למה רב פלוני מקבל במה ולא אדמו"ר אלמוני מקבל כזה תואר אבל ככה זה ביום ליום שופרה של היהדות החרדית, לא הלכו במלחמות ולא בגבוהות, כשכל מטרתנו ומאווינו היא להרבות כבוד שמיים.
לצד מאמרים תורניים מנשיא מועצת חכמי התורה מרן הגר"ש כהן ומרן הראשון לציון הגרש"מ עמאר, פורסמו כתבות תוכן מרתקות על גדולי ישראל מכל העדות והחוגים ללא משוא פנים. דווקא עם פוליטיקאים חרדים היה קשה יותר לדבר - אי-אפשר היה לעשות זאת מבלי שהם יזומנו חלילה ל
שימוע בידי גורמים פוליטיים, אפילו הודעות הניתנות לכל גוף תקשורת נמנעו ממנו, ככה אולי יוכלו לבוא לציבור ולספר שלא מסקרים אותם.
באחרונה הגיעו מים עד נפש. רגע לפני הירידה לדפוס, קרה מה שקרה והוגשה בקשה חדשה לפירוק העיתון בשל חוב שבעסקים הוא נקרא קטן, עורך הדין שקיבל את הבקשה תהה מה אירע שכן החוב כבר נכנס למתכונת תשלומים סדורה, אבל לכו תדעו אולי למישהו היה רצון שהעיתון לא יצא אל הדפוס.
דבר אחד הבנו בעקבות כך, יום ליום הינו מוצר צריכה בסיסי, ביום חמישי ושישי הגיעו אלפי פניות, ועוד לא דיברנו על אלו שלא פנו. המערכות קרסו מרוב עומס ושוב ושוב הגיעו תלונות על כך שלא קיבלו את העיתון, ספק גדול אם תקראו את השורות הללו על גבי העיתון אבל אנו אין לנו אלא הוראת רבותינו 'להמשיך לפעול כרגיל, תשועת השם כהרף עין'.
כיהודים מאמינים בני מאמינים אין לנו ספק שישועת השם כהרף עין אבל חובה עלינו לספר לא רק ביציאת מצרים אלא גם בגלות מצרים, להסביר לכם מה קורה בעיתון ומדוע לא קיבלתם עיתון בשבוע שעבר. איננו יודעים חשבונות שמים אבל אנו יודעים על הגורמים הפוליטיים שעושים כל שביכולתם להכביד ולהכניס את העיתון לחובות גדולים - לכתבים, לספקים, ולנותני שירותים, רק בגלל אגואיסטיות לא ברורה של מישהו אחד.
יש לנו עוד הרבה מה לספר ומה שכתבנו בפניכם זה המעט שבמעט, אבל שאלה אחת ברורה היא: 'אבא, מה עשו לך?' מדוע להקים מפלגה חדשה אסור, ולהקים עיתון חדש מותר... או שבעצם עזבו את זה ושיקימו מה שהם רוצים, אבל 'אבא מה עשו לך?' מה עשו למפעל חייך, מה עשו לשופר האהוב שלך, אבא מה עשו לך?!'.
