ככל שמתקרב 31 באוקטובר, גדל הסיכוי שבריטניה תעזוב את
האיחוד האירופי ללא הסכם. דיילי טלגרף מסביר מה יהיו המשמעויות המעשיות.
התשלום. בריטניה התחייבה לשלם לאיחוד 39 מיליארד ליש"ט כחלק מהסכם הפרישה. אם היא לא תעמוד בתשלום, תעמוד בריטניה בפני סכנה של הורדת דירוג האשראי שלה. תומכי הברקזיט המובהקים, כמו ג'ייקוב ריס-מוג, אומרים שבריטניה לא תימנע לחלוטין מתשלום; הוא מציע שתשלם 20 מיליארד ליש"ט ו"תישאר מיודדת עם האיחוד". בפועל, טוען הטלגרף, לא תהיה לבריטניה אלא לשלם.
אזרחים. ההסכם לפיו בריטניה והאיחוד יכבדו הדדית את זכויותיהם של אזרחים השוכנים בשני הצדדים, תלוי בדו-צדדיות שלו. אין סיבה להניח שזה לא יקרה. צפוי להימשך גם הפטור ההדדי מוויזות לתיירים ואנשי עסקים. בטווח הארוך, אם בריטניה תדרוש ויזות עבודה – האיחוד האירופי יעשה זאת גם הוא.
אירלנד. זו הבעיה הגדולה ביותר: הגבול בין אירלנד הנשארת לצפון אירלנד הפורשת. בטווח הקצר, הן דבלין והן לונדון לא יציבו גבול, למרות שבטווח הרחוק – כללי ארגון הסחר העולמי יחייבו את בריטניה לבדוק את הסחורות הנכנסות מאירלנד. אם לא תהיה ביקורת בצד האירי, האיחוד יתחיל לבצע אותן בין אירלנד לבין יתר 26 החברות. בריטניה ואירלנד מחויבות לכך שלא יהיה גבול פיזי, מה שיחייב למצוא פתרונות יצירתיים שכרגע אינם באופק.
פיננסים והסיטי של לונדון. האיחוד האירופי תלוי במידה רבה בשירותים הפיננסיים ובהון מבריטניה, ולפיכך המאסדרים בשני הצדדים מכינים סדרה של "מיני הסכמים" כדי שהללו יימשכו; היבשת תיפגע יותר מאשר מבריטניה אם הקשר ינותק. במקביל, אם יתממשו התחזיות לפגיעת מקרו בכלכלת בריטניה והבנק המרכזי של אנגליה ייאלץ להוריד את הריבית, ייפגעו בצורה משמעותית מחירי הדיור; כלכלנים סבורים, כי ברקזיט ללא הסכם יפחית את התל"ג הבריטי ב-2% עד סוף 2020.
סחר ומכסים. ברירת המחדל הנוכחית של הנציבות האירופית היא, כי בלא הסכם – יחולו על הסחר עם בריטניה כל הכללים הנוגעים למדינה שאינה חברה באיחוד, כולל מכס, מע"מ ואיסור מוחלט על סחר במזון מן החי. התוצאה המעשית תהיה מצור וירטואלי על בריטניה. דיפלומטים צרפתים והולנדים כבר התעמתו עם הנציבות על גישה זו, וממשלת צרפת פועלת להעניק אישורים זמניים לייבוא מבריטניה. ואילו גרמניה, צ'כיה, פולין, בלגיה ואירלנד לוחצות על הנציבות להעניק הקלות למשאיות בריטיות שיובילו סחורות.
האיחוד יכול להנפיק אישורים זמניים רוחביים, שיאפשרו לסחר ההדדי להימשך עד שבריטניה תירשם כ"מדינה שלישית" וייווצר בסיס משפטי חילופי ליחסי הסחר. בריטניה כבר הודיעה, כי בשלב הראשון לא תטיל פיקוח על הייבוא מהאיחוד. היא גם יכולה להגיע להסכם עם האיחוד על מסלול מהיר, כמו שיש לה עם ניו-זילנד, ובכך לבטל את הצורך בבדיקות הדדיות.
נתונים. סחר השירותים בין בריטניה לאיחוד, שהיקפו 89 מיליארד ליש"ט בשנה, תלוי במידה רבה ביכולת להעביר מידע בין גבולות. בריטניה כבר הכניסה את תקנות הגנת המידע האירופיות לספר החוקים שלה. נכון לעכשיו, האיחוד מסרב לומר האם הוא יאפשר זרימת מידע חופשית לבריטניה, אך בעבר – כאשר קרס הסכם המידע בין האיחוד לארה"ב – העניק האיחוד תקופת מעבר של הימנעות מאכיפה. הטלגרף צופה שהמידע ימשיך לזרום.
המסקנה. הן לונדון והן בריסל מעונינות כרגע לתאר את התרחיש של העדר הסכם בצבעים הקודרים ביותר. אבל אם יתברר שזה מה שעומד לקרות, האינטרס של שני הצדדים יהיה למנוע השלכות הרות אסון של הברקזיט. לאיחוד יש יכולת להקל על חייהם של הבריטים, ויהיה עליו להחליט האם וכיצד להשתמש בה. אבל גם אם יינקטו צעדים זמניים, יהיה צורך לפתור את הסוגיה הבסיסית של עיצוב היחסים ארוכי הטווח בין בריטניה לאיחוד; גישה מענישה של האיחוד בוודאי שלא תסייע בכך.
