מאז הייתה גיבורת הסיפור בת ה-17, על סף בחינות הבגרות ולקראת המשך השכלתה, פגשה בהשפעת חברתה את
גואל רצון ונקשרה אליו בעבותות קסם ההיפנוזה והטשטוש, שהפכוה לשפחה נרצעת בהרמון שלו. פרשת גואל רצון עוררה סערה ודחיה בקרב הקהל, מתעוזתו להחזיק נשים כשפחות עבודה ומין, והמייצרות עבורו ילדים, במיוחד בנות, שגם אותן הוא היפרה והיה לאב וסב בעת ובעונה אחת.
המחזה ש
איה קפלן כתבה אינו מתמקד במה שקרה בהרמון שלו. במחזה הוא מכונה אביהו תשבי, מנהיג הכת.
שמוליק וילוז׳ני בהופעה מרשימה ודרמטית בעוצמתה, משכנע כיצד הצליח לשפד את הנערות הצעירות לצרכיו, ברעיון שהוא הגואל, ושישמור עליהן. על כל אחת לחוד הרעיף דברי אהבה ושהיא אהובתו היחידה. מה שממחיש את כוחן של מילים. מה גם שהופעתו של וילוז׳ני כה מרשימה, והוא ממחיש כיצד ביכולתו להפנט ולהכנס לנפש קורבנותיו וכך להקים את ההרמון. את זה לא רואים בפירוט, והסיפור מתחיל רק כשנועה/אורה נמלטת מציפורניו בחזרה לבית הוריה בקיבוץ.
נטע גרטי כובשת את הלב בטלטלת הרגשות שהיא חווה בהליך של הניתוק מהשגעון של החיים בכת, עד ההתפכחות הסופית בביתת ובדרך הזו, היא כה מרתקת במחזה. וזו הצלחתה של המחזאית-הבימאית איה קפלן.
ההתמכרות לכתות, לתנועות רוחניות כביכול של "מאסטרים" ו"נביאים" מכל סוג, נפוצה על-רקע הבעיות שיש לילדים ולנוער עם הוריהם. בעוד שורש הבעיה במחזה, מדוע וכיצד הגיע נועה למצב התלותי שלה ב"גואל". כיצד ילדה ב-9 שנים 5 ילדים. כיצד עבדה מבוקר עד ליל להביא לבעלה כסף מבלי להותיר דבר לעצמה או לילדיה. החיים בצמצום שהוא כפה עליהם, החוקים והגזירות הם בלתי אנושיים. למעשה - הם פיתוח וירטואוזי של הגזירות החדשות שהשיתו הרבנים במאה וחמישים השנים האחרונות על הדתיים. נחזור לשורש: כשהורים לוחצים על ילדיהם, וגורמים להם להתנתק מהם כליל, הן מחוסר הבעות רגש לילדים, אין תמה שהללו פונים לחפש רגש במקומות "רוחניים" שונים. אמן אמריקני (לא יהודי) נודע שראיינתי, סיפר לי בזמנו שחיפש את עצמו בכל מיני תורות בארה"ב, הגיע עד הודו וסיים עם הקבלה היהודית. על כך סיפר כששאלתי מדוע בציוריו מופיעות אותיות עבריות...
נועה זכתה לביקורת חריפה מאביה, ובעטיו עזבה את הבית והגיעה לכת של אביהו התשבי. את החזרה הביתה מהכת לקיבוץ, הקלה עליה האם (
אודיה קורן חמת הרגש והכה אימהית) יותר מהאב שטען שאין לו בת. כך גם חיובית אחותה של נועה, גילי (
מיה לנדסמן, שמאירה את הבמה בחום, בכנות משחקה הכה טבעי ובפניני הלשון המצחיקות ונוסכת רוח קלילה ושובבנית בהצגה הכה רצינית). גילי מקבלת את אחותה האובדת בהמון אהבה, וכך האם והאחות גורמות גם לילדים להשתלב בחזרה בחיים הנורמליים, מהיותן האור שבקצה המנהרה.
המחזה נפתח בסצינה אכזרית בה מפרידים השוטרים-החוקרים (
עידו מרקוביץ הייצוגי כשוטר הרע) ו
רותי אסרסאי (כשוטרת הטובה) את האם מחמשת ילדיה, עוצרים אותה, כשאת הבת הקטנה הפגועה ברגלה הם מעבירים למוסד טיפולי, בגלל הזנחת רגלה השבורה, והפיכתה לנכה. שכל זה אירע באשמת האב, שטיפל בה בהילינג, ולא איפשר להעבירה לבית חולים. וכך התוספה סיבה למעצרו, בנוסף לעדות אחת מנשותיו שנמלטה מהכת והעידה במשטרה על מה באמת מתרחש בכת.
הקצינה החוקרת (רותי אסרסאי, המאד רגישה ומטפלת בנועה במירב הטקט והרגש) יודעת איך לגרום לאשה הצעירה להתנתק מהגבר שהייתה שפוטה שלו, כשהיא עולה בטונים, ובזעמה מטיחה בנועה את העובדות המרות, שבתה הקטנה הצולעת לא תוחזר אליה, אלא אם היא תגלה מה קרה בהרמון. האיום עושה את פעולתו. לאחר שהמסכנה וילדיה מגיעים לקיבוץ, מי שמחזיר את נועה/אורה לנעוריה, הוא חברה מימי נעוריה, איתו חוותה אהבה ראשונה - מיכאל (
אסף סולומון הנאה, ושופע החום והרגש) שמצליח לעורר בה רגשות רדומים, ומעצם היותו פנוי - יכול להיות לה למשען בתקופה החדשה הזו.
כרמל בין כבת הגדולה, שהגילוי שלה לאמה שהגואל כבר החל להכביר עליה את רגשותיו ולהכין שאותה למלא את התפקיד שבנותיו הגדולות כבר יישמו - להתעבר ממנו, מהווה את החוליה הסופית המשלימה את ההליך של החזרה הביתה. כך נשלמת החזרה שלה לחיים נורמטיביים, ולשחרורה נפשי מהתלות בגואל.
זיו גדניר ו
עברי שי חמודים כילדים הששים להתנתק מהכבלים והגזירות בהם חיו בהרמון, מלאים תשוקה לחיים, ומתחברים לסבתא ולמשפחה בהתלהבות מעצם הפתיחה לחיים הנורמליים שזו מעניקה להם.
נועה מטרסו הקטנה, משכנעת מאוד בצליעתה, וחמודה גם בדקות הספורות שלה על הבמה.
את התפאורה היפה עיצבה סבטלנה ברגר. חבל רק שרוב הסצינות מתרחשות בצד השמאלי של הבמה, כך שהיושבים בצד ימין לא יכלו לשמוע את הטקסט משם. את התלבושות האותנטיות עיצבה
יהודית אהרון, את עיצוב התנועה
עמית זמיר, ואת המוזיקה - אבי בללי, סולן להקת "נקמת הטרקטור" שחוגגת 30 שנה להקמתה, וריחה עדיין לא נס.
הצגת "השיבה" מהווה אות אזהרה לצעירים, לבל יפלו ברשת הכתות השונות למיניהן, כי אין בהם דבר. וכן להורים - שילמדו לתקשר עם ילדיהם, שלא יתנתקו מרוב ההיצמדות לעקרונותיהם בעקשנות. היו רכים ומבינים ללב ילדיכם, וכך תשמרו ותטפחו אותם שילבלבו ויגיעו למימוש יכולותיהם. חשיבותה זהה להצגה "עושה כרצונו" בהבימה (שגם אותה ביימה איה קפלן). שתי הצגות חובה לנו הישראלים, שנוגעות בכולנו.
