סיפורו של העיתונאי חיים פיקרש

חיים פיקרש נולד ב-13 בפברואר שנת 1932 בבית-חולים הסקוטי בטבריה. אביו ר' ישראל - יצחק פיקרש, בן למשפחה חסידית שנולד בעיירה לוקוב בפולין ב-1910, עלה לארץ ב-1926 עם הוריו טוביה-דב ופסיה פיקרש. המשפחה השתקעה בירושלים. שני הוריו של ישראל-יצחק קבורים בהר הזיתים, ישראל יצחק למד בישיבת "שפת אמת" וקיבל הכשרה והסמכה לתפקיד שו"ב (שוחט ובודק).

לאחר שהשלים לימודיו נשא לאישה את נחמה, ילידת טבריה (1910)בתם של אברהם והניה פייקוב. בשנת 1931 עברו הזוג הצעיר ישראל ונחמה להתגורר במושבה פרדס חנה על-פי בקשת הרב הראשי לישראל דאז הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, "כדי להיות יחד עם החלוצים הבונים את המושבה החדשה" שהייתה אז "בראשיתה".

בתחילת דרכם במושבה התגוררו ישראל-יצחק ונחמה פיקרש בצריף ב"שכונת הפועלים", כיום רח' הראשונים. כעבור שנים ספורות בנו ביתם ברחוב האורנים. לנחמה וישראל פיקרש שנמנו עם המתיישבים הראשונים במושבה נולדו שישה ילדים: ארבעה בנים ושתי בנות, הבכור היה חיים פיקרש ובהמשך נולדו שרה, מלאכי, אסתר, טוביה ואברהם. אב המשפחה עבד כשוחט ובודק וכהשלמת הכנסה נהג מדי לילה ללכת ברגל לחדרה ולהביא משם דואר ועיתונים ולחלקם במושבה. האם נחמה ניהלה את המחלבה המקומית במושבה. בהמשך הקימה בית אומנה בה התחנכו וגדלו עשרות ילדים.

חיים פיקרש היה מראשוני בניה של המושבה פרדס חנה. הוא למד בבית-הספר העממי פרדס חנה בו למדו דתיים וגם שאינם דתיים גם המורים היו חלקם דתיים וחלקם שאינם דתיים. אברהם (אברמי) פיקרש אחיו של חיים פיקרש מספר לי, כי חיים סייע כשהיה נער בתעמולה שניהלו האצ"ל והלח"י נגד השלטון הבריטי בארץ וכנער הדביק בפרדס חנה מודעות וכרוזים מטעם האצ"ל והלח"י. את לימודיו התיכוניים עשה חיים פיקרש במדרשית נועם בפרדס חנה.

לאחר סיום לימודיו, התגייס בשנת 1949 לערך לצה"ל ושירת בחיל-הים והיה מראשוני חילי חיל-הים באילת. לאחר סיום שירותו הצבאי, עבד חיים תקופת מה במועצה המקומית פרדס חנה כעוזר המזכיר.

אלמנתו של חיים פיקרש, רחל פיקרש, מספרת לי כי מגיל צעיר, חיים נהג לקרוא עיתונים והיה בקיא ומעורה בנעשה והמתרחש בארץ. הוא עבר בשקיקה על עיתונים שאביו הביא מדי לילה מחדרה כדי לחלקם במושבה פרדס חנה. בארכיון העיתונות אני קורא דברי הספד שכתב חיים על סבתו הניה פייקוף (פייקוב) במדור "זיכרון להולכים" בהצפה (12.1.1947 ). הוא היה אז בן 16! בלבד.

את הקריירה העיתונאית הרשמית החל חיים פיקרש אי-שם במחצית שנות ה-50 של המאה הקודמת. סיפור הגעתו אל עולם עיתונות מרתק ושמעתי זאת גם מאלמנתו, רחל פיקרש וגם מאחיו, אברהם פיקרש.

בשנות ה-50 נפטרה אישה במושבה פרדס חנה. כשהלוויה החלה ואנשי החברה קדישא החלו להוציא את גופת האישה מהבית לקראת קבורתה. פתאום התעוררה האישה לחיים. ניתן לתאר את הבהלה והתדהמה שאחזה באנשי החברה קדישא ובאנשים שהיו סביב מיטתה כאשר האישה המתה קמה לפתע לתחיה. פיקרש מיהר לדווח על האירוע לעיתון הצפה ולעורך "הצפה" דאז, שבתאי דניאל. הכתבה אני מניח פורסמה ועוררה הדים בארץ. שבתאי דניאל ואנשי מערכת הצפה כנראה התרשמו מהבחור הצעיר והנמרץ וקיבלוהו לעבוד ככתב בעיתון.

בהתחלה שימש "סופר הצפה בשומרון". לא חלף זמן רב והוצע לו לשמש כתב העיתון בתל אביב. מאחר שהנסיעה מתל אביב לפרדס חנה הלוך וחזור מדי יום הייתה לא קלה וארכה מספר שעות, החליט חיים פיקרש לשכור דירה באזור תל אביב. שותפיו לדירה היו שני צעירים, האחד בשם זבולון המר השני בשם דני ורמוס שניהם היו מראשי "המשמרת הצעירה" של המפד"ל. המר היה לימים שר חינוך ותרבות ודני ורמוס היה גם הוא לימים בכיר במפד"ל.

בתחילת שנות ה-60 נשא חיים פיקרש לאישה את רחל הדסי, בתו של חיים הדסי (מורטנפלד) שהיה סגן ראש עירית הרצליה מטעם הפועל המזרחי (המפד"ל) וכיהן כמנהל סניף בנק מזרחי בעיר. רחל ילידת הרצליה למדה בבית-ספר צייטלין בתל אביב.

"נסעתי בגיל 13 יום יום הלוך ושוב מהרצליה עיר מגורי לתל אביב" היא מספרת. בהמשך למדה הוראה בסמינר מכללת תלפיות בתל אביב. רחל היא בוגרת (1959) המחזור הראשון של אוניברסיטת בר-אילן. מספרת רחל על היכרותה עם חיים פיקרש "אבי כאיש מפד"ל היה מנוי על הצפה ושקראתי עיתון הצפה ואת כתבותיו של חיים פיקרש חשבתי שחיים הוא אדם מבוגר היה לו סגנון מליצי מיוחד נוסח עגנון וכתבותיו משכו את תשומת ליבי. כשהציעו לי בחור נפגשנו באירוע של "המשמרת הצעירה" של הפועל המזרחי או משהו דומה במלון הקסטל ששכן ברחוב אבן גבירול והשאר היסטוריה חיים פיקרש התחתנו בתחילת שנות ה-60 לאחר נשואיהם עברו חיים ורחל פיקרש להתגורר בבניין מגורים אותו רכשו ברחוב בן יהודה בתל אביב 242.

ביולי 1964 הלך לעולמו בבית-חולים בלינסון אביו של חיים פיקרש ישראל יצחק והוא 54 במותו. כעבור חמש שנים פקד את משפחת פיקרש מות כואב נוסף. סמל טוביה פיקרש אחיו של חיים פיקרש שירת כחייל במחלקה שפעלה ברשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפאל) הייתה זו מחלקה מובחרת של אנשים איכותיים שפיתחה עבור צה"ל אמצעי לחימה חדישים ומתוחכמים. טוביה וחיילים נוספים עסקו בעבודות שלא כל אחד היה מוכן לעסוק בהן בגלל הסיכון הרב הכרוך בהן. ב-13 באפריל 1969 אירעה התפוצצות באמצעי הלחימה שעסקו בפיתוחו וטוביה וחברו הטוב סמל שלמה קרופניה ממושב קדרון מצאו את מותם. טוביה היה בן 22 בלבד במותו.

מספרת אלמנתו של חיים פיקרש, רחל: "חיים עבד קשה. להשלמת הכנסה בנוסף ב"הצפה" כתב גם בעיתונים נוספים וביניהם בעיתון הכלכלי מבט. הוא היה כתב מוניציפלי, כתב כלכלי לענייני כלכלה כתב לענייני רווחה ועוד. תקופת מה היה כתב לענייני תיירות.

במשך שנים רבות היה סופר הצפה בתל אביב, אולם במקביל לתפקיד זה כתב גם על נושאים ארציים רבים שמחוץ לעיר תל אביב כמו נושאי חקלאות, רווחה ועוד. שנים לא מעט היה עורך לילה ב"הצפה". חיים פיקרש היה חבר באגודת העיתונאים בתל אביב.

ב-20 במאי 2019 הלך חיים פיקרש לעולמו והוא בגיל 87. הוא הובא לקבורה בבית העלמין ירקון. על מצבתו, כך מספרת לי אלמנתו, נכתב בנוסח "כשמך כן אתה הייתה נתתה לנו חיים". הותיר אחריו את רעייתו רחל, שלושה ילדים: אביעד, העוסק בנושאי מולטי מדיה, אפרת ציפורי וטולי פיקרש, עיתונאי ויועץ תקשורת נכדים ונינים.