הפרסום בעיתון הארץ אתמול (יום ב', 18.9.19) על "הדיל המוצע" בין איילת שקד לבין בנימין נתניהו, היה חלקי בלבד. למעשה, שקד הציעה הרבה יותר. אם תיק החקלאות יישאר בידי הבית היהודי, חמש השנים הבאות יהיו ברוכות בגשמים. תמורת תיק החינוך היא הבטיחה שתלמידי ישראל יזכו ברציפות באולימפיאדות המתמטיקה. ואם תתגשם המשאלה להפקיד את תיק הביטחון בידי נפתלי בנט, בתוך שנתיים החמאס יתפרק מנשקו ויצטרף להסתדרות הציונית.

ברור לכולם שהדברים הללו הם אבסורד, לא רק בשל חוסר הסבירות שלהם כשלעצמם, אלא גם ובעיקר משום שאיש אינו יכול להבטיח אותם. הטענה על דיל לפיו שקד תפעיל את השפעתה על אביחי מנדבליט לטובתו של נתניהו, היא אבסורדית בדיוק באותה מידה. היא אבסורדית בשל כמה וכמה גורמים, שדי בכל אחד מהם כדי להוכיח זאת - קל וחומר הצטרפותם יחד.

לדרג המדיני אין שום השפעה, אבל ממש שום השפעה, על ההחלטות המקצועיות של רשויות האכיפה. הפעם האחרונה בה הייתה התערבות פוליטית בהליך פלילי הייתה ככל הנראה במשפט אייכמן. אז נכון שבעיני חלק משונאיו בנימין נתניהו הוא פושע מלחמה ואולי גם גרוע מכך, אך בכל זאת עוד יש איזשהו הבדל.

שקד לא יכולה להבטיח שתשפיע על מנדלבליט, כי היא לא יכולה להשפיע עליו. את העובדה הזאת יודעים היטב גם שקד, גם נתניהו וגם כל מי שיש במוחו טיפת שכל ושברשותו מעט ידע רלוונטי. לכן, אם אפילו שקד ונתניהו היו רוצים לרקוח מזימה מושחתת, זה לא היה חלק ממנה - פשוט משום שאי-אפשר לקיים הבטחה כזאת.

חוץ מזה, אם שקד הייתה יכולה ורוצה להשפיע על מנדלבליט, היא הרי הייתה אמורה למנוע מראש את כל העסק: לפגוע בחקירות נגד נתניהו, לעכב את הדיונים בעניינו ובוודאי לבלום את כתב החשדות נגדו. להגיד ששקד מציעה כעת למנוע את כתב האישום, זה בערך כמו לומר שמכבי האש יכבו דליקה בתחנת הכיבוי עצמה, אותה יכלו למנוע מראש. האבסורד שוב זועק לשמים.

חוץ מזה, מה בדיוק ההבטחה? לפי אותו פרסום, מדובר היה בצורה אמורפית על כך שנתניהו יקבל חסינות. אבל הענקת חסינות היא לחלוטין בידי הכנסת, לא בידי מנדלבליט. היועץ המשפטי הוא הרי התובע, הוא לא זה שפועל להגנת הנאשם. אולי הכוונה הייתה שמנדבליט לא יתנגד להצעת חוק, ולפיה החסינות תהיה אוטומטית ולא תלויה בבקשת הנאשם כמו עכשיו. אבל זה לא נאמר, ובכל מקרה - ההכרעה היא אך ורק בידי הכנסת. ואם מישהו מסר בשמה של שקד שהיא תתמוך בתיקון חוק החסינות (מה ששקד מכחישה) - מה פסול בכך? זכותה לחשוב מה שהיא רוצה, ואגב - יש הרבה היגיון בתיקון החוק ובהחזרת המצב לקדמותו.

אז כמו שאמרנו, קצת היגיון וקצת ידע אמורים היו לפסול את הפרסום המוגחך הזה. אפילו אם יש הקלטות התומכות בטענות הללו, יש לזכור שני דברים. האחד: זה שמישהו אומר שהוא מדבר בשם מישהו, אין משמעות הדבר שזוהי האמת. כבר ראינו הרבה דברי רהב חסרי יסוד של גאוותנים למיניהם. השנייה: אנו חיים בעידן בו אפשר לזייף בקלות הקלטות ואפילו סרטונים, ודאי אם הם קצרים במיוחד. קיימת היום טכנולוגיה המאפשרת ליצור אפילו את קולה של שקד עצמה מדברת עם נתניהו עצמו - וזה יהיה זיוף מוחלט.

זהו מצב מסוכן ביותר מכל הכיוונים. אנו נמצאים ערב בחירות, המועד המתאים ביותר להפרחת השמצות והמצאות. אנו חיים בעידן בו לאמת ולעבודות אין שום חשיבות. ואנו מצויים במצב בו ניתן לפברק בקלות מה שהתיימר להיות הוכחות מוחצות. השילוב של כל אלו מחייב את התקשורת להיות אחראית יותר מאי פעם. היא חייבת לראות האם יש היגיון כלשהו בטענות המגיעות לפתחהּ. למרבה המזל, השכל האנושי עדיין אמור איכשהו לעבוד ולסנן כזבים בולטים.

אבל כל הכללים הללו אינם תקפים כאשר מדובר בחלקים ניכרים של התקשורת הישראלית ובמאבקה המתמשך נגד הימין בכלל, ונגד בנימין בפרט וכיום גם נגד איילת שקד. העובדות, ההיגיון, הרקע הכללי - לכל אלו אין שום חשיבות אם אפשר לפגוע עוד קצת במחנה הנגדי. וכמו תמיד, כאשר כסיל אחד זורק אבן למים - אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה.