בסופו של דבר אתם ואני יודעים כי אתם מרמים אותי.
זה כך היום. זה טיב היבשת. בים המקיף את אי-- האמת
שטות סירות מפרשינו אלה מול זו והתרנים המוטים
ישרים בעינינו, בכל הרוחות, ועל כן בכלל על מה נתעמת
אם כל המפריד בינינו הוא רק איזה מכל השקרים
הוא היותר אמיתי ועם זאת לא הופך לאוקסימורון!
ועוד מפרידה בינינו עובדה, שאתם אבירים מדברים
רהוטים, זולגים כישרון שנתן לכם אלוהים כדורון,
ואני מכזב בלשמוע אתכם, אני הרמאי המקשיב,
לו דיברתי אולי הייתם שותקים. בלי קהל הייתם נמוגים,
אבל לא. לו שאלתי לא היה לכם מה להודות ומה להשיב,
אבל לא. ברית כרותה בינינו, בין הבדיות משני הסוגים-
הבדיה המושלת והבדיה הנכנעת כמו אין ברירה,
וכך העולם מתנהל במישור. ואי-האמת הרחוק
נסוג אל מעבר לאופק כאילו אף פעם לא היה, לא נברא,
ואנחנו כאן נשארים על החוף מרמים ומרומים כחוק.
