מלחמת לבנון האחרונה

קיץ 2006, מלחמת לבנון השנייה. ישראל נתפסת לא מוכנה. חיילי צה"ל מגיעים צפונה, והאויב פוגע בכוחות על-ידי אבחון ריכוזי טלפונים ניידים. כוחות צה"ל נכנסים ללבנון ללא ציוד ואספקה מתאימים. יחידות קדמיות נאלצות להסתפק במה שהן מוצאות בשטח (מים ומזון). יש מודיעין, אך הוא כה מסווג, שהמידע בכספות נעולות בעוד חיילי צה"ל נופלים בהסתערות על מוצבים מוגנים היטב - ערים תת-קרקעיות שלמות. העורף חשוף לחלוטין, והטילים עוברים את חיפה ומגיעים להרצליה, כמעט עד פאתי תל אביב.

כל הקווים האדומים נשברים, הארץ עד מרכזה מכוסה על-ידי טווח הטילים. בידי האויב מצבורים של כל כך הרבה טילים, מהם טילים ארוכי טווח, שמדינת ישראל לא מסוגלת להתמודד עם קצב השיגורים וכמות הטילים. בשעות שלאחר הכרזת הפסקת האש, האויב "ירוקן מחסנים" בהמטרה ללא הפסק על ישראל, מעין מתנת פרידה, שלא לשכוח את יכולותיו. הצבא נזהר שלא לפגוע פגיעה ארוכת טווח בתשתיות בלבנון. כך לדוגמה, פגיעה במסלולי ההמראה והנחיתה היא יותר "קוסמטית" מאשר הרס ממשי, ארוך טווח. הממשלה בראשות אהוד אולמרט אפילו לא קוראת למלחמה בשם, עד אחרי סיומה.

מהלך המלחמה, משפחות וכל בעלי היכולת מתפנים מהצפון. נשארים זקנים, חולים ושאר אנשים הרתוקים לבתיהם או למיטותיהם, כמו גם בעלי חיים. מבקרים מחו"ל (כולל ישראלים הגרים בחו"ל ויהודים מרחבי העולם) מפסיקים לבוא. תיירות נכנסת נופלת באופן מורגש מאד. היחידים שבאים הם נוצרים מאמינים הבאים לתמוך בישראל ובתושבי הצפון, כשהם יודעים ש"שליחי מצווה לא נזוקים. פה ושם ישנן התארגנויות ספונטניות של חברה ישראלים העולים צפונה לעזור לחקלאים, לעזור ל"נצורים" בבתיהם או במקלטים. אנשים טובים באמצע הדרך שאכפת להם ויוצאים לעשות מעשה במקום שמדינת ישראל נכשלה להגן על ולדאוג לתושביה החלשים ביותר.

לא רק שצבא-מגן-לבנון הראה יכולות מרשימות, מערכת ביצורים אדירה וכמויות "אינסופיות" של טילים ארוכי טווח, לא ניתן היה לפרוץ למערכת התקשורת של חיזבאללה. כך המשיך חיזבאללה לנהל את המלחמה בשטח ואת המלחמה על דעת הקהל הבינלאומית ללא הפסקה, ומדינת ישראל עמדה חסרת אונים לחלוטין מול יכולת מאוד מרשימה זו. נאסראללה, מנהיג חיזבאללה, ישב לו בבונקר מתחת לאדמה ולגלג על ישראל וצה"ל באופן מתמיד. הוא הגדיל לעשות בקטע שיזכר לדראון עולם לצה"ל, עת הוא אמר בשידור חי לאומת ישראל שהוא משקיף ברגעים אלו על ספינת חיל-הים (שהטיל מצור על לבנון) ותוך כדי השידור הוא פגע פגיעה ישירה בספינה שגרמה למותם של ארבעה אנשי צוות לוחמים. בדיעבד הסתבר שלספינה היו מערכות הגנה, אלא שאלו היו כבויות. כל כך בטוחים היינו, שלא התייחסנו לאזהרות האויב, שפעל בזמן אמת ולימד אותנו לקח שאסור לשכוח.

פעילות יעילה

עברו השנים, ניתן לשער שתוקנו הליקויים, אך איני בטוח שכך הוא. האם יחידות צה"ל מדברות ביניהן? כנראה שהלקח נלמד ויושם. האם הלוגיסטיקה (הן ללוחמים בשטח והן ציוד כמו דלק, תחמושת וכו׳) תשונע בצורה יעילה יותר? גם צבא ארה"ב נתקל בבעיות דומות בעירק של סאדם חוסיין, אך שם אמצעי הלחימה לא תאמו את המדבר, החום ושאר תנאי השטח, וההתקדמות הייתה דוקא כל כך מהירה עד שהיא נעצרה בשל מחסור בדלק.

האם חיילי צה"ל ילמדו שטלפונים, גם אם הם מכובים, יכולים לשמש סמנים ונקודות ציון? מסתבר שנדרשו עוד כמה וכמה שנים ופגיעות כמעט הרות אסון בחיילים לפני כניסה לעזה, עד שצה"ל החליט סוף כל סוף להשאיר טלפונים לפני יציאה לשטח. זו אינה יציאה לשם נופש, והסכנה (כמו גם הטפשות של אי-הפנמת לקחי העבר) גדולה.

האם מחסני ציוד חרום רועננו ועודכנו? למדנו שלא. והאם מערך העורף שהוקם כתוצאה מאותו קיץ אכן פועל? מערך שלם ישנו, אך כבר הוכח שעצם קיומו אינו ערובה לפעילות יעילה.

נסראללה ממשיך באיומיו על ישראל, ולכל המזלזלים, מסתבר שצבאו התחמש בשנים האחרונות בעוד כמה מאות אלפי טילים, שאנו יודעים שמערכת כיפת ברזל, גם את הפריסה הכוללת תהיה על-מנת להגן על הצפון והמרכז, תתמוטט בשל כמות הטילים וקצב שיגורם (בדומה להתקפות על אתרים שמפסיקים לתת שרות בשל העומס הרב המצטבר עליהם).

פיתוחים חדשים

מהדרום למדנו במבצע האחרון בעזה ש"בעל הבית השתגע" כשהגיעו מים עד נפש, ו"פתאום" שום דבר לא היה מגן בטוח - לא גני ילדים, בתי ספר, מסגדים ואפילו לא בית חולים. האם פרושו שבמלחמה הבאה הרס יהיה כפשוטו ולא קוסמטי כמו במלחמה הקודמת? מה יקרה לאוכלוסייה האזרחית, כשידוע עוד מהמלחמה הקודמת שחיזבאללה נמצא באמצע שכונות מגורים, מעורבב קומה קומה עם המקומיים - אזרחים חפים מפשע?

עוד למדנו מהדרום שמנהרות הן נשק אסטרטגי, ומהלך כמה שנים שמענו מצה"ל ומקברניטי המדינה שלא יכולות להיות מנהרות בצפון, בשל הטופוגרפיה וסוג הקרקע. הסתבר שדיבורים לחוד ומעשי הצבא האמיתי של לבנון (הגרורה האירנית בשם חיזבאללה) לחוד, ומנהרות קיימות והן מרשימות עד מאד. בישראל הן הפכו ליעד למבקרים רמי מעלה, ובעוד אנחנו משחקים, האויב שוקד על פיתוח דרכים חדשות לתקוף אותנו ביתר דיוק וביתר עוצמה, מתחמש, מצטייד, מתאמן איך לכבוש את רמת הגולן, הגליל העליון והתחתון, יודע היטב איך לחדור לשטח ישראל לחטוף חיילים ונעזר בפיתוחים חדשים.

בקיץ 2006 לא היינו זריזים מספיק ללמוד. מחבלים חדרו מעזה, חטפו חיל (בשם גלעד שליט) ובמשך חמש שנים לא ידענו מה גורלו. עשרה ימים אחר כך, חדרו מחבלים מלבנון לתוך שטח ישראל, חטפו שני חילים (אהוד גולדווסר ואלדד רגב) ובמשך שנתיים לא ידענו מה גורלם. ההנחה הייתה שהם הוברחו מלבנון לאירן. בניגוד לשליט, גולדווסר ורגב הוחזרו בשקי גופות (או חלקיהן). בשני המקרים העז האויב לחדור לישראל, לגרום להתקלות ולחטוף חילים. בשני המקרים מדינת ישראל שחררה מאות רבות של מחבלים, כששער החליפין מרקיע שחקים לאבסורד. כמו במקרי החטיפה, כך גם בהתמודדות עם המנהרות. לא למדנו. לא הפנמנו. לא יישמנו. במילה: נכשלנו.

אם צה"ל וחיזבאללה היו סוסי מרוץ מובחרים והייתי צריך להמר על זה או על זה, כשחיזבאללה יוזם כל הזמן וצה"ל מתגונן, כשחיזבאללה הוכיח בעבר את עליונותו ומוכנותו, וצה"לֹ פשוט לא היה מוכן או מאורגן, וכשצה"ל יודע בדיוק כמה טילים מאוחסנים והיכן, כמו גם היכן מפתחים ומייצרים אותם, אך מאפשר לחיזבאללה להמשיך את מרוץ החימוש, הרי ברור על מי הייתי שם את כספי.

הסיבה האמיתית

בסוף קיץ 2019 קורה דבר מעניין. ראש ממשלת ישראל שהחליף לפני עשור את הצמד-חמד אולמרט-לבני דאג לעצמו למערכת בחירות חדשה. במקום להחזיר את המנדט שניתן לו על-ידי הנשיא להקים ממשלה (דבר בו הוא נכשל), הוא פיזר את הכנסת ואילץ את מדינת ישראל להתכונן לבחירות חדשות תוך שלושה חודשים.

נשארו שלושה שבועות, והבחירות שברקע מורגשות - תקיפה בלבנון (שמטרתה חיסול מדויק), החלפת מהלומות דברים עם נסראללה ואיום מתמשך נגדו והעלאת הלהבה. חבל רק שכמו פעילויות אחרות בשטח, שברור שהן נעשות על-ידי מנהיג שנלחם להציל את כסאו ומנהיגותו, ואולי להסיח את לבנו, כך גם הפעילויות בלבנון, סוריה ועירק מזכירות לכולם את הסיבה האמיתית. כך שאיש לא לוקח אותנו ברצינות.

האיום האסטרטגי על מדינת ישראל ממשיך לגבור, ואנחנו מזלזים בו ופוטרים אותו בלא כלום (או לכל היותר במס שפתיים). 1982. 2006. האם המלחמה הבאה תהיה עוד השנה? בשנה הבאה? איני יודע. אך בדבר אחד אני בטוח: המלחמה ממשמשת ובאה. למלחמה זו כבר נקרא בזמן, שלא כמנהג מנהיג כושל מן העבר, ושמה יהיה "מלחמת לבנון האחרונה", כי או שמדינת ישראל תחדל מלהיות, או שלא ישאר זכר בשטח לבנון ממה שהיום שם.