בראשית דברי חשוב לי לציין שאינני מתנגד לערבים באופן גורף, אך יש לי בעיה עם הסיעה הערבית המאוחדת שנציגיה אינם מכירים במדינת ישראל ואף פועלים נגדה בשנאה רבה.
לאחרונה יצא עודה, מנהיג הסיעה הערבית בכנסת, בהצהרה נדירה על נכונותו לשבת בקואליציה עם גנץ. חשוב לזכור, גם שהיינו בתרחיש דומה ממשלת אוסלו לא הייתה נושמת, חיה ובועטת ללא תמיכה מבחוץ של הסיעות הערביות לאחר פרישתה של
ש"ס, שהותירה את רבין עם ממשלת מיעוט ללא רוב במשך יותר משנתיים, ולכן, לשיתוף הפעולה של הסיעות הערביות עם השמאל יש כבר תקדים המוכיח שלא מדובר בתרחיש הזוי שלא יכול לחזור על עצמו גם בעתיד.
הערבים לא הצטרפו ל
ממשלה של רבין אך הם תמכו בה מבחוץ ואפשרו את קיומה כממשלת מיעוט שקידמה את מדיניות אוסלו. אתם קולטים את זה? המהלך הכי שנוי במחלוקת בפוליטיקה הישראלית (תהליך השלום שלא הביא לנו שלום) התבצע באמצעות ממשלת מיעוט שנתמכה מבחוץ במפלגות שנציגיהן לא היו מזילים דמעה אילו מדינת ישראל הייתה נעלמת מהמפה (ואם הם היו מזילים דמעה, היא הייתה דמעה של אושר ושמחה). הטירוף הזה התבצע במשך יותר משנתיים וגם לאחר שהצטרפו לממשלת השמאל עריקים ממפלגת "צומת" הימנית של
רפאל איתן, השמאל הגיע ל-59 ח"כים בלבד כך שהמפלגות הערביות המשיכו להעניק לאוסלו את החמצן לקיומו.
השמאל שואף לקדם את ערכיו ולא לחבור לליכוד
חלפו יותר מ-20 שנה מאז שממשלת המיעוט של אוסלו סיימה את דרכה. השמאל לא התמתן מאז, אלא רק נעשה יותר קיצוני. אין דמיון בין מפלגת העבודה בתקופת רבין שהנהיג את אוסלו בחשש רב מבלי להיות שלם עם מעשיו, למפלגת העבודה של היום, שכבר בתקופת שלטונו של ברק הסכימה לחלוקתה של ירושלים (דבר שרבין התנגד לו באופן נחרץ). גם במפלגת כחול לבן המנסה להתחפש למפלגת מרכז ישנם נציגי שמאל מובהקים הכועסים על חוק הלאום ועל
מירי רגב שבסך-הכל רצתה למנוע מימון ממשלתי למי שיוצא נגד המדינה (דרישה בסיסית ושפויה של כל מדינה המכבדת את עצמה), שלא נדבר על כך שבמפלגת כחול לבן מתמודדים נציגים רבים התומכים בהמשך פינוי ישובים ובהרס התנחלויות, ובהנהגתה עומדים רמטכ"לים לשעבר שהתנגדו לבניית גדר בגבול מצריים ומנהיגים שתמכו בהסכם הגרעין המסוכן עם אירן.
כרגע, משיקולי בחירות מציגים בכחול לבן את החזון לממשלת אחדות עם הליכוד ללא נתניהו, אך אין שום סיבה שראשי כחול לבן לא ירצו להנהיג לבדם את המדינה, בייחוד כשקו המחשבה שלהם רחוק מקו המחשבה של הליכוד (גם אם יש במפלגתם כמה עלי תאנה בודדים המזוהים יותר עם הימין).
לרשותו של גנץ עומדות מפלגות סופר שמאלניות כמו מרצ והעבודה המשתוקקות לניצחונו בבחירות. ברק, שהציע לערבים את חלוקתה של ירושלים ואף התנצל בפניהם על כך שלא אפשר להם להתפרע, מתאים למרצ כמו כפפה ליד ואינו הופך אותה למפלגה יותר מתונה (אותו הדבר לגבי
סתיו שפיר,
יאיר גולן ונועה רוטמן, נכדתו של רבין, שהלכה לאחרונה לבקר את "ידידה" אבו מאזן מממן הטרור). נציגי מפלגות השמאל משתוקקים לחבור לגנץ, ו
תמר זנדברג שהנהיגה את מרצ בבחירות הקודמות שהתקיימו לפני כמה חודשים בלבד הביעה את שאיפתה בזמנו להתמנות לשרת החינוך או המשפטים בממשלתו כך ש"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" הוא פתגם המלמד אותנו מצוין מי הוא גנץ.
ליברמן ועודה
ליברמן איננו צפוי, הוא לא עמד בהמון הבטחות שלו, ולאחרונה הוא עבר לקווי השמאל באופן הכי מוחשי שאפשר כאשר חתם על הסכם עודפים עם "כחול לבן" (הסכם שיכול להכריע את הבחירות ולאפשר ממשלת שמאל בתמיכת הערבים). ייתכן שלמען העקרונות החדשים שלו ("רק לא ביבי" ו"דאגה לחילונים") הוא לא יתנגד לתמיכת הערבים בקואליציה שבה הוא יהיה חבר כשהתירוץ שלו יהיה שהם רק תומכים בממשלה מבחוץ (כמו באוסלו) ולא שותפים בה ממש (למרות שברור שאין בפוליטיקה מתנות חינם). כמו-כן, סביר להניח שהוא ינסה להצדיק את עצמו ולפמפם לציבור גם את הטענה שסמוטריץ', פרץ והחרדים יותר מסוכנים ממסירת שטחים ושהגיע הזמן לסרטט את גבולות המדינה הסופיים.
מי שיטען שאין סיכוי שליברמן ייתן לזה יד, צריך לשים לב לכל ההתנהלות והזיגזג שלו בחודשים האחרונים ולזכור שגם
אריאל שרון פעל בניגוד גמור למצופה ממנו כאיש ימני מובהק בגירוש היהודים מגוש-קטיף. לא אתפלא אם מאחורי הקלעים כבר זרם כסף אירופי רב וגורמים שמאלניים קיצוניים עמלו במרץ כדי לשכנע את ליברמן לוותר על ממשלת הימין עוד לפני פיזורה של הכנסת היוצאת ולחתום עם גנץ על הסכם עודפים בהמשך.
הצהרתו של עודה, מנהיג הרשימה הערבית, לגבי הצטרפותו האפשרית לממשלת השמאל, ודאי לא הגיעה משום מקום, סביר להניח שאלו העמלים להשחיר את נתניהו ללא סוף ולשפוך ממון רב כדי להפילו, עבדו קשה כדי לשכנע את נציגי הערבים לסייע לגנץ. ואם עודה מיהר לצאת בהצהרות על-כניסה אפשרית לממשלה, כנראה שהוא רק רצה לבדוק את השטח ואת השפעת דבריו על הציבור. בכל מקרה, אם החיבור הזה יתאפשר אלקטוראלית, הוא ודאי יתקיים ואני מזכיר לכם שוב שהתמיכה של הערבים לא חייבת להיות מתוך הממשלה אלא גם מבחוץ, והיא יכולה להעניק חמצן גם לממשלת מיעוט. אם זה יקרה, לא יהיה מדובר כאן בתקדים. זה כבר קרה בממשלת רבין שמהנזקים שלה אנחנו עדיין סובלים.
