אין שום דבר חדש במה שדונלד טראמפ מכנה "פייק ניוז" – טוען ניוט גינגריץ, לשעבר יו"ר בית הנבחרים ומתומכיו הבולטים של הנשיא, במאמר באתר ניוזוויק. כל זה כבר היה ב-1972, כאשר התקשורת האליטיסטית התגייסה נגד ריצ'רד ניקסון וניהלה מערכת תעמולה נגדו ובעד האגף השמאלי.

ניו-יורק טיימס עבר מלהשמיץ את טראמפ על קנוניה עם רוסיה (השמצה שקרסה) להשמיץ אותו כאילו הוא גזען. השנאה של הטיימס, וושינגטון פוסט ורשתות הטלוויזיה השמאלניות כלפי טראמפ נובעת מכך שהם נתקלו במנהיג הרוצה לשנות את עולמם ומתנגד לדעותיהם, אומר גינגריץ.

תיאודור ווייט, בספרו The Making of the President 1972, מנתח את הקשר בין ניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט ובוסטון גלוב ואומר ששלושת העיתונים יצרו "תיאולוגיה ליברלית" שהולידה תנועה שלמה שכזאת. האופוזיציה האמיתית לניקסון באותה שנה לא הייתה מצד המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' מק'גוורן, אלא העיתונות האליטיסטית – כותב ווייט. היא שנאה את ניקסון יותר מכפי שהיה שנוא כל פוליטיקאי לפני טראמפ – וזה בדיוק המצב כיום, טוען גינגריץ.

ווייט כותב: "הכוח של התקשורת בארה"ב הוא בראשיתי. היא קובעת את סדר היום של הדיון הציבורי, והכוח הפוליטי העצום שלה אינו מוגבל בידי חוק כלשהו. היא קובעת על מה אנשים ידברו ויחשבו – כוח שבאומות אחרות שמור לרודנים, כוהני דת, מפלגות ומנדרינים. חוק של הקונגרס, התקדמות בחו"ל, פעילות דיפלומטית, רפורמה חברתית גדולה – כל אלו אינם יכולים להצליח בארה"ב אם התקשורת אינה מכינה את דעתו של הציבור. וכאשר התקשורת משתלטת על נושא ודוחפת אותו לסדר היום של השיח, הוא נוקטת בפעולה משלה: איכות הסביבה, זכויות האזרח, סיום המלחמה בווייטנאם והשיא עם ווטרגייט. בכל אלו סדר היום נקבע בראש ובראשונה בידי התקשורת".

כוחו של השמאל נובע מן התקשורת, ומאז ניקסון היא תוקפת נשיאים שלדעתה אינם ראויים. ווייט מסביר: זוהי התקשורת העוינת. היא לא רק שואלת כיצד הנשיא ממלא את תפקידו, כפי שעשו כל העיתונאים האמריקנים הדגולים. היא מעמידה בסימן שאלה את הדרך בה הוא מבין את ארה"ב. היא לא בוחנת רק את מעשיו, אלא גם את טיב שכלו ואת כבודו כאדם".

ממש כמו טראמפ דור אחד מאוחר יותר, ניקסון לא נרתע ולא הפסיק את מאבקו. הוא הבין שאויבו המרכזי אינו יריבו הדמוקרטי אלא התקשורת. חשוב להבין שהתקשורת ובעלי בריתה באקדמיה ובהוליווד הם המגינים והאוכפים של תרבות חילופית, אשר שונאת את השמרנות ובמיוחד שונאת שמרנים אפקטיביים – טוען גינגריץ.

התקשורת האליטיסטית ניצחה את ניקסון בפרשת ווטרגייט, וניסתה לעשות את אותו הדבר לטראמפ עם סיפור "הקנוניה הרוסית" השקרי והכושל. השמאל רוצה להשכיח את העובדה, שכאשר האמריקנים נשאלו למעשה בקלפיות על הערכים של ניקסון ועל אלו של ניו-יורק טיימס, ניקסון קיבל 61% מהקולות. אותו הדבר קרה כעבור 12 שנים, כאשר רונלד רייגן קיבל 58% מהקולות. אל תתפלאו אם התקשורת הליברלית תטעה שוב בשנה הבאה, מסיים גינגריץ.