סיפורו של בית העלמין העתיק בחברון

רבים מהקברים חוללו והושחתו במרוצת השנים על-ידי ערבים. מצבות נופצו ונעקרו ושימשו לאבני בניה, לגדרות ועוד. בין השנים 1967-1948, בעת שלטון הירדנים במקום, חרשו ערביי חברון חלק ניכר משדות בית העלמין והשתמשו בו כשדה לגידולי ירקות. מנהג חברון היה לחצוב את הקברים בעומק של 1:20 מ' לערך ואף עמוק יותר ועליו להניח סלע כבד משקל לא מסותת באורך וברוחב מידת קבר הנפטר.

הסלעים נחצבו בהר והובאו על גבי גמלים לבית העלמין, בדיעבד התברר כי גם לאחר שמצבות הקברים בבית העלמין נעקרו והשדה נחרש לא פגעו בעצמות גופות הנקברים בשל העומק הרב יחסית בו נטמנו. לעומת זאת גופות נרצחי מאורעות תרפ"ט שנקברו בבית העלמין בחופזה בתעלות בעומק של כ-50 ס"מ, ככל הנראה נפגעו כתוצאה מהחריש העמוק ועקירת המצבות.

גודל והיקף ההרס התגלה במלואו לאחר מלחמת ששת הימים, כשהגיעו שרידי וצאצאי בני קהילת חברון לפקוד ולחפש קברי יקיריהם. הם גילו כי ערביי חברון חרשו את רוב שדות בית העלמין, עקרו את רוב המצבות וזרעו עליהם גינות ירק. חלקת קדושי תרפ"ט נעלמה, ושימשה לגידול ירקות, גם החלקה הספרדית והחלקה האשכנזית (חלקת חב"ד) נעלמו-נמחקו כלא היו וכמעט ולא נותר מהם זכר. החלקות ששרדו הן החלקה הקראית וחלקה הדרומי של החלקה המרכזית. מצבות אלו עדיין קיימות כיום.

שר הדתות, דאז, ד"ר זרח ורהפטיג, שערך ביקור לאחר מלחמת ששת הימים בבית העלמין היהודי העתיק של חברון, במסגרת סיור במקומות הקדושים היהודיים בגדה המערבית, הביע הזדעזעותו למראה ההרס וחילול בית הקברות. הוא מינה ועדה לבדיקת הנושא. הוועדה לאחר חקירה, שכללה תישאול ותחקור תושבים ערבים מקומיים, הגיעה למסקנה ברורה וחד-משמעית: "השלטונות הירדניים - האזרחיים והצבאיים - נושאים באחריות מלאה וברורה לכל מעשי התועבה וחילול הקודש בבית העלמין בחברון. ולא רק שידעו על מעשי ההרס והחורבן אלא שמעשים אלו היו תוצאה ישירה של תכנון שיטתי מכוון ומדוקדק בדרגים הגבוהים ביותר של ממשלת ירדן".

עם חידוש הישוב היהודי בחברון בשנות ה-70, הוחל בשיקום ושימור חלקת קברי נרצחי מאורעות תרפ"ט וקברים אחרים שנהרסו. במקביל מתקיימת מזה שנים במסגרת מדרשת חברון פעילות מחקרית עניפה אודות תולדות בית העלמין והקבורים בו. על פעילות מחקר זו מנצחים חוקר הישוב היהודי בחברון נועם ארנון (שהוא גם דובר הישוב), ד"ר גרשון בר כוכבא וחוקרים נוספים. נאספים חומרים, ותיעוד, משווים תצלומי אויר משנים עברו ועוד.

במסגרת אירועי 90 שנה למאורעות תרפ"ט השתתפתי באזכרה הממלכתית להרוגי תרפ"ט בחברון שנערכה בבית העלמין. אסף דל, ממדריכי מדרשת חברון סיפר לנו על בית העלמין ושלח לי חומרי תיעוד אודות בית העלמין. כתבה זו מבוססת על דברי אסף דל, על מחקרי מדרשת חברון ועל ידע אישי שלי והתרשמות מסיורי בשטח בית העלמין.

אסף דל מספר, כי בסביבת בית העלמין בחברון ישנן מערות קבורה עוד מימי הבית הראשון והבית השני. מערה אחת אף מיוחסת למקום קבורתו של עתניאל בן קנז ומתחם נוסף ידוע במסורת כקברם של ישי אבי דוד ורות המואבייה.

בית העלמין מחולק למעשה ל-6-5 חלקות: בצדו המזרחי מצויה חלקת הקראים שהתגוררו בחברון בימי הביניים. סמוך לה חלקת המקובלים, מערבית לחלקת המקובלים נמצאות חלקות קדושי פרעות תרפ"ט והחלקה החדשה. ממערב לבית העלמין נפרד משהו ממנו מעבר לכביש נמצאת החלקה האשכנזית - חלקת חב"ד.

אחת החלקות המיוחדות בבית עלמין היא חלקת הרבנים והמקובלים. מספר אסף דל: "החלקה מעידה על תלמידי החכמים הגדולים אשר צמחו בעיר האבות. בחלקה זו קבורים רבני חברון לדורותיה, ובניהם ר' מלכיאל אשכנזי מחדש הישוב היהודי בחברון במאה ה-16 ורבי אליהו די וידאש מגדולי המקובלים בצפת ראש רבני חברון מחבר ספר המוסר והקבלה "ראשית חכמה". אליהו די וידאש הלך לעולמו בשנת 1587 ונטמן בבית העלמין בחברון.

קבר מעניין במיוחד הוא קברו של רבי שלמה עדני, יליד צנעא שבתימן, שעלה לארץ ישראל מעדן בשנת 1567 עם אביו ומשפחתו. למד בירושלים, נשא אישה ויצא לגור בחברון וסבל מייסורים נוראיים ומגפות בהם איבד את משפחתו. בחברון הוא כתב את חיבורו למשנה "מלאכת שלמה" אשר מופיע במהדורות הקלאסיות של ספרי המשנה. אסף דל מספר כי לא הייתה מצבה על קברו של רבי שלמה עדני עד שבלילה אחד ב-1991 הגיע אדם אלמוני אשר זהותו לא ידועה עד היום ויצק מצבה על הקבר. הוא תיאר במצבה כי נצטווה בחלום להקים אותה לזכרו של ר' שלמה עדני.

בין הקבורים בחלקת הרבנים והמקובלים, רבי אליהו מני (הרא"ם) מבגדד אשר כיהן כרבה של חברון למשך תקופה ארוכה. הרב אליהו מני נולד בשנת 1.19 כתב את הספר "מעשה אליהו". נפטר בשנת תרנ"ט-1899 ונקבר בבית העלמין בחברון. לידו קבורים אשתו הרבנית סמרה מני. ובנו הרב סולימאן מנחם מני שאף הוא כאביו כיהן כרבה של חברון. הרב סולימן פעל רבות לביסוס הקהילה בחברון ובין השאר עודד ופעל להקמת בית החולים "חסד לאברהם" (בית הדסה). הרב סולימן נפטר בשנת 1924.

לא רחוק מקברו של אליהו מני נמצא קברו של רבי משה פרירה מגדולי רבני חברון . משה פרירה עלה לארץ ישראל בשנת 1851 ומונה בשנת 1853 לרב של חברון. היה מפורסם כעושה נפלאות. נפטר בשנת 1865 שמו חרוט על סלע המצבה.

קבר נוסף בחלקת המקובלים, הוא קברו של רבי חיים רחמים יוסף פרנקו (החרי"ף) שנולד בעיר רודוס בשנת 1853 ובשנת תרל"ח התמנה לכהן כרב הראשי לעדה הספרדית בחברון. נפטר בשנת 1901. במהלך מאורעות תרפ"ט נרצחו בתו וחתנו הרב חנוך חסון, אשר כיהן כאב בית הדין בחברון.

בין הקבורים בחלקת הרבנים המקובלים רבי חיים חזקיהו מדיני, מחבר סדרת ספרי "שדי חמד", שהם למעשה אנציקלופדיה תלמודית מקיפה לערכי ההלכה .הרב מדיני נולד בירושלים בשנת 1832, כיהן ברבנות בקרים שברוסיה. עלה לארץ בשנת 1899, הקים ישיבה בחברון וב-1901 התמנה לרבה של חברון. נפטר בשנת 1905.

הקבור האחרון בחלקה המקובלים נכון לאוגוסט 2019 שייך לדור אחר. מדובר באבי הישוב היהודי המתחדש בחברון אחר ששת הימים - הרב משה לוינגר. הרב לוינגר הנהיג והוביל את חידוש היישוב היהודי בחברון וכאות כבוד והערכה על פועלו נקבר בחלקת הרבנים והמקובלים.

בשטח בית העלמין נבנה לפני מספר שנים "אוהל קבורה" ובו שוכנת מערה ובתוכה כך מספרים, קבור רבי אברהם אזולאי מחבר ספר "חסד אברהם".

בין הרבנים הקבורים בבית העלמין בחברון המוזכרים על-ידי החיד"א: רבי אברהם קונקי, רבי אהרון אלפנדרי, רבי אהרון בן חיים, רבי אליהו מלובלין רבי בנימין זאבי, רבי דוד יצחק, רבי חיים כץ בעל "ארץ החיים", רבי חנניה אישפראיל, רבי יהודה חאביליו, רבי יוסף קונקי, רבי משה הלוי הנזיר, ורבי אליעזר יצחק ארחא מתלמידי האר"י הקדוש, ורבנים נוספים.

בחלקת "קדושי תרפ"ט" נמצאים קברי אחים של 59 מתוך 67 נרצחי פרעות תרפ"ט, שנקברו במקום בלילה שבין י"ט לכ' אב ה'תרפ"ט (26-25 באוגוסט 1929). בהוראת הבריטים נערכה לחללי הטבח הלוויה מזורזת ומהירה עוד באותו לילה, כשמניין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר קדיש.

בשל קוצר הזמן והמספר הגדול של המתים, נקברו הנרצחים בקברי אחים. את ההלוויה ליוו שוטרים חמושים. על-פי עדויות הונחו גוויות הנרצחים בתעלות שנחפרו בחופזה בעומק של כ-50-40 ס"מ, חלקם מרוטשות וחסרי איברים, וכוסו בלוחות עץ או דלתות שנעקרו מבתים לצורך זה ועליהם הונח עפר קרקע בעובי של 25 ס"מ.

בחורף 1930 הקימו פועלים, חלקם בני ישיבות מירושלים, מצבת בטון על קברי הרוגי תרפ"ט. המצבה הייתה בעלת שלוש שורות של קברים עשויה משטחי בטון ולידם לוח בטון ועליו היה כיתוב. הפועלים התגוררו בבית עזוב בחברון במהלך עבודת הקמת המצבות ואובטחו על-ידי שוטרים בריטיים חמושים בנשק להגנה עליהם מפני פגיעה אפשרית מצד ערבים.

בין הפועלים שעבדו בהקמת המצבה היה יחיאל אליאש ממייסדי בני עקיבא והוא סיפר על כך לימים בזיכרונותיו. לא חלף זמן רב מהקמת המצבה והחלו פעולות הרס וחורבן מצד הערבים בשטח בית העלמין. הם השתלטו על אדמות בית העלמין תחילה בפינה הצפונית מזרחית של בית העלמין הסמוכה לחלקת המקובלים. עקרו מצבות וגדרות.

הרבנות הראשית לישראל דאז בראשות הרב קוק פנתה למושל המחוז במחאה על חילול בית העלמין ובדרישה להפסיקו. הובטח על-ידי הבריטים כי יפעלו למניעת השתלטות תושבים על בית העלמין, אולם ההרס והפגיעה נמשכו. כאשר הבריטים עזבו את הארץ והמקום עבר לשליטת מלאה של הירדנים גבר ההרס בבית העלמין קברי הרוגי תרפ"ט נפגעו בצורה קשה יותר מאשר קברים אחרים שכן עומק הקברים של הרוגי תרפ"ט היה פחות מחצי מטר, והייתה בהם פגיעה לא רק במצבות אלא בקברים ובגופות עצמן.

לאחר מלחמת ששת הימים היה קושי לאתר מיקום מדויק של חלקת "קדושי תרפ"ט". רק לאחר חקירות יסודיות חפירות במקום, גביית עדויות מאנשי קהילת חברון, ומציאת לוחות עץ שנרקבו, אותרו מיקומה וגבולותיה המקוריים של חלקת נרצחי תרפ"ט ובשנת 1979 הוקמו במקום מצבות חדשות אשר עומדות עד היום הזה וכאן נערכות האזכרות הממלכתיות לחללים.

החלקה הספרדית נמצאת בצדו המערבי של בית העלמין ובה נטמנו נפטרים יהודים מהקהילה הספרדית במשך מאות שנים, בהם בני משפחת אבושדיד אבולעפיה אבישר, אזולאי, בג'איו, בורלא, גבאי, זאבי, חביליו, חסון, לוי, מזרחי, מיוחס, מני פרירה, פרנקו, פרחי, קאריגל, קסטל ועוד.

ממערב לחלקה הספרדית נמצאת חלקת הקהילה האשכנזית בחברון שרובה נמנה עם חסידות חב"ד. בשנת 1819 עלה לארץ חסיד חב"ד רבי ישראל יפה והתיישב בחברון. באותה שנה עברו 15 משפחות של חסידי חב"ד מצפת לחברון. בשנת 1823 הצטרפה אליהן קבוצת משפחות שהגיעו מרוסיה ובתוכן בתו של "האדמו"ר האמצעי" הרב דובער ונכדתו של "האדמו"ר הזקן" רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד, וכן הרבנית מנוחה רחל סלונים עם בעלה הרב יעקב כולי סלונים. מספרים כי הרבנית הייתה דמות מופת וחסד היא נפטרה בשנת 1888. לאחר מותה נהגו לעלות לקברה כדי להתפלל.

מספר ומרחיב אסף דל על הרבנית מנוחה רחל: הרבנית מנוחה רחל נולדה ביום בו השתחרר האדמו"ר הזקן מבית האסורים. מספרים שכשנולדה אמר האדמו"ר הזקן "עתה תהיה לנו מנוחה" ולכן נקרא שמה מנוחה (השם הנוסף רחל הוא על שם אחותה שנפטרה).

הרבנית מנוחה רחל הייתה ידועה בברכותיה. כל כלה הייתה נכנסת אליה לברכה לפני החופה, האדמו"ר מלעלוב היה נכנס להתברך אצלה כשהיה מגיע להשתטח על קברי האבות וכוח דבריה היה נודע אפילו אצל הערבים. מספרים שבתו של ערבי אחד, אשר היה תמיד מפלה את יהודי חברון בחלוקת המים, חלתה והרופאים אמרו שייאלצו לכרות את הרגל שלה.

הערבי הלך לרבנית מנוחה רחל כדי שתברך את ביתו לרפואה שלמה אך הרבנית התנתה את הברכה בכך שיפסיק להפלות את היהודים. אחר ברכת הרבנית התרפאה בתו של הערבי ומאז הוא היה דופק על דלתות היהודים כדי לחלק להם את המים.

בחלקת חב"ד קבורים גדולי הקהילה האשכנזית בחברון ובניהם הרב שמעון מנשה חייקין שכיהן כרב קהילת חב"ד במשך חמישה עשורים.

בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים היה שטח חברון תחת מימשל צבאי. לא בוצעה ככל שידוע קבורה בבית העלמין בחברון למרות שהיו משפחות שגילו עניין ורצון לקבור את מתיהן במקום. מספר אסף דל: "השינוי התרחש בלוויה של הפעוט אברהם ידידיה נחשון.

ברוך ושרה נחשון היו חסידי חב"ד ומראשוני מתנחלי חברון. בחורף תשל"ה 1975 נולד להם בן. הברית במערה התבצעה בחשאי למרות הניסיונות למנוע אותה (התינוק, הכלים והמוהל הוכנסו בדרך לא דרך) והתינוק נקרא אברהם ידידיה.

כעבור ארבעה חודשים גילתה שרה את בנה מוטל במיטה ללא רוח חיים. מתוך אומץ ונחישות, החליטו שרה וברוך נחשון לקבור את בנם בבית העלמין העתיק בחברון. לעת ערב נכנסה שרה לרכב והורתה לנהג לנסוע אל בית העלמין העתיק. לפני צומת הזכוכית הוצב מחסום והחיילים בדקו את המכוניות כדי לברר האם באחת מהן גופת תינוק.

שרה אמרה לרכב לעצור בצד, פתחה את הדלתות ואמרה לחיילים כי התינוק נמצא ברכב. הקצין אמר לה שקיבל פקודה למנוע ממנה את המעבר אך שרה אמרה שגם היא קיבלה פקודה - מגבוה. היא החלה ללכת והורתה לבחורים שאיתה לקחת את התינוק. החיילים עמדו בלי יכולת לנוע. מאחור, היא שמעה את אחד החיילים אומר שבפני האישה הזו הוא איננו מסגול לעשות דבר.

אחרי כמה עשרות מטרים של הליכה ניתן האישור משר הביטחון לאפשר את הקבורה. רכב צבאי אסף את שרה והוביל אותה לבית העלמין. מאות מתושבי קריית ארבע יצאו ללוויה. בהלוויה אמרה שרה שכפי שלפני ארבעת אלפים שנה קבר בחברון אברהם את שרה אשתו, עתה היא, שרה, קוברת כאן את אברהם בנה.

בעקבות קבורת הפעוט התגלה צורך לשמור על בית העלמין. בשבועות הראשונים שמרו עליו תלמידי ניר אך בהמשך התברר הצורך בשמירה מסודרת. על המקום החלו לשמור פרופסור בן ציון טבגר ובניהו שאלתיאל. בן ציון טבגר היה פרופסור לפיזיקה מאוניברסיטת תל אביב אשר הניח את כל ענייניו בצד כדי להתעסק בשיקומה של חברון. טבגר החל למצוא שברי מצבות בתוך אחת הטרסות. בעזרת ממצאיו של טבגר וכן בעזרת תצלומי אוויר ואמצעים נוספים נמצאו גבולותיה המקוריים של חלקת קדושי תרפ"ט.

במרכז בית העלמין בחברון נמצאת מצבת קבר מרשימה בו הוטמנו שמונה ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים שחוללו בידי פורעים ערבים במערת המכפלה ערב יום כיפורים תשל"ו 1976.

החלקה החדשה של בית העלמין בחברון נמצאת בין חלקת קדושי תרפ"ט וחלקת המקובלים הקבורה בחלקה זו החלה בחנוכה 1978, בקבורתה של יהודית שטארק-אלכסנדרוני, לוחמת בנאצים וקצינה בצה"ל, מראשונות קיבוץ שדה בוקר ומראשונות חברון.

בהמשך הובאו בה למנוחות נפטרים מקריית ארבע ומחברון. בחלקה נטמנו גם כמה מראשוני בוני חברון המתחדשת, ובהם: פרופ' בן ציון טבגר, שהיה לו חלק נכבד בשיקום בית העלמין, חיים מגני, מורה הדרך הראשון בחברון, אברהם נחליאל בוגנים, מראשוני היישוב המתחדש, ד"ר לאה גולדשטיין-מושניק ('סבתא לאה'), שניהלה את 'מוזאון חברון' שבבית הדסה, ציפי לבו-אורזי, מראשונות בית הדסה, דב בנטוב לוחם הלח"י, הרב יאיר אוריאל, מראשוני חברון, ד"ר מישע משכן, שובת הרעב מימית ועוד. השמות הללו מופיעים ברשימת מחקר על בית העלמין של חוקר הישוב היהודי בחברון נועם ארנון.

בחלקה זו גם נטמנו חללי הטרור שנרצחו בידי מחבלים ערבים, ובניהם, מרדכי לפיד ובנו שלום. הפיגוע התרחש לפנות ערב ביום שני 6 בדצמבר 1993. בני משפחת לפיד נסעו ברכב בהגיעם לצומת גבעת החרסינה נורו לפתע לעברם צרורות ירי מרכב חולף על-ידי מחבלים. כתוצאה מהירי נהרגו אב המשפחה מרדכי לפיד ובנו שלום תלמיד ישיבת פוניבז' שבבני ברק. שלושה מבני המשפחה נפצעו. הצומת נקרא אחר כך על שמם "צומת לפיד".

מרדכי לפיד לוחם ציוני בברית המועצות וחלוץ התיישבות, היה בן 56 בהרצחו. הותיר אישה ו-13 ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין בחברון, בהלוויה משותפת לו ולבנו. בבית העלמין נמצא גם קברו של רב סרן בניה שראל שנפל בשנת 2014 במבצע צוק איתן.