כאשר ההוריקן "דוריאן" התקרב לחוף המזרחי של ארה"ב בסוף החודש שעבר, הודיע אלון מאסק, כי חלק מבעלי המכוניות החשמליות של טסלה – המתגוררים באיזורי הסיכון – יגלו להפתעתם שהמכונית יכולה לנסוע למרחק רב יותר מבלי צורך בטעינה נוספת. הסיבה: התוכנה של טסלה מגבילה את הטווח בכמה מן הדגמים, אבל בלחיצת כפתור ממטה החברה בפאלו-אלטו ניתן היה להגדיל אותו זמנית.

המכוניות של טסלה הן רק דוגמה אחת למגמה רחבה בהרבה, כותב אקונומיסט. כאשר המחשבים והקישוריות ביניהם נעשים זולים יותר, הגיוני להכניס אותם ליותר ויותר מוצרים אשר בבסיסם אינם ממוחשבים – החל ממכונות קפה וכלה ברובוטים תעשייתיים. התוצאה היא "אינטרנט של דברים". אחת התחזיות היא שבשנת 2035 יהיו בעולם טריליון מחשבים מחוברים, שישולבו בכל דבר: מאריזת מזון ועד בגדים וגשרים.

לעולם כזה יהיו יתרונות רבים. הלקוחות יקבלו נוחות והמוצרים יוכלו לעשות עבורם הרבה יותר. למשל: את פעמוני הדלת של אמזון ניתן יהיה לצייד בחיישנים ומצלמות וידאו, שיספקו מערכת אבטחה שכונתית. העסקים יזכו ליותר יעילות, כאשר חוסר ודאות על העולם הפיזי תהפוך לוודאות. תאורה חכמה חוסכת אנרגיה; מידע על תזונת פרות יצמצם את הצורך במתן תרופות. כל יתרון כזה הוא קטן בפני עצמו, אך יחדיו – יש כאן פוטנציאל עצום.

בטווח הארוך, ממשיך אקונומיסט, השינוי הגדול ביותר יהיה בדרך בה העולם פועל. ניתן לתאר זאת כשלב השני של האינטרנט, בו עוד יותר חברות יהפכו לטכנולוגיות והרשת תהיה חובקת-כל. התוצאה הבעייתית תהיה התרחבות משמעותית של השאלות הקיימות בנוגע לבעלות, מידע, מעקב, תחרות וביטחון – מהעולם הדיגיטלי לעולם הפיזי. למשל: אם טסלה נשארת מחוברת למכוניות שהיא מוכרת, האם הלקוחות הם באמת הבעלים שלהן? ומה יקרה למוצרים כאלו אם היצרנים יאבדו עניין בהם? התוצאה היא שהכוח עובר מן הלקוח אל היצרן.

המודלים העסקיים המוכרים מהתחום הדיגיטלי יצטרכו לעבור התאמה לתחום הפיזי. חברות טכנולוגיה אוהבות לצאת לשוק מהר ככל האפשר, אבל אי-אפשר למכור גירסת בטא של מקרר. אפל מספקת עידכונים לאייפונים שלה במשך חמש שנים; משתמשי אנדרואיד שמחים לקבל עידכונים במשך שנתיים. אבל מוצרים כמו מכונות כביסה אמורים לפעול עשור או יותר. החברות יצטרכו למצוא דרך להעניק תמיכה ממושכת בהרבה מכפי שהן רגילות.

בעיה נוספת תהיה המידע. כידוע, רוב שירותי האינטרנט ניתנים "בחינם" – תמורת גישה למידע על הלקוחות. זה נכון גם לגבי "האינטרנט של דברים": מצעים חכמים עוקבים אחרי הרגלי השינה, שתלים רפואיים מפקחים על קצב הלב ורמת האינסולין, חברות ביטוח בוחנות את השימוש במידע ממכוניות וממכוני כושר כדי להתאים את הפרמיות. הדיון בשאלת הבעלות על המידע, הנראה תיאורטי ומופשט בעולם הדיגיטלי, יהיה מציאותי מאוד בעולם הפיזי.

זרם של מידע מ"האינטרנט של דברים" הוא רב-ערך בדיוק כמו זה המגיע מפייסבוק או גוגל. ההיגיון של עסקים-מוטי-מידע, שרווחיהם עולים ביחס ישיר למידע שבידיהם, ישוכפל בעולם הפיזי לאחר שכבר הוביל ליצירת חברות ענק בעולם הדיגיטלי. הצורך בסטנדרטים אחידים כדי שהמחשבים יוכלו לתקשר ביניהם, יגביר את כוחן של החברות הגדולות – וגם את חששותיהם של הלקוחות, המוצדקים בחלקם, מפני האפשרות של חשיפה למעקב דרך מכוניות ומכשירים רפואיים.

קשה לצפות את ההשלכות של כל טכנולוגיה שהיא, ודאי כאשר מדובר במשהו עולמי כמו מיחשוב – אומר אקונומיסט. עליית האינטרנט לפני 25 שנה לוותה בגל של אופטימיות, בעוד שכיום הכל ערים לבעיות הכוח המונופוליסטי, השימוש ברשת בידי קיצוניים וסוגיית הפרטיות. ב"אינטרנט של דברים", כמו בכל תחום, יהיה צורך למקסם את היתרונות תוך מיזעור הנזקים. זה לא יהיה קל, אבל לפחות ניתן יהיה להשתמש בלקחים ממהפכת האינטרנט.