ליברמן במומו פוסל

ילד כי יתקוטט בגן עם חבריו, יידע כאשר יישאל על כך בידי הגננת, להטיל את האשמה על חבריו למשחק, לגולל עליהם את קלונו ולתלות בהם את אשמת "הוא התחיל". כזה הוא אביגדור ליברמן, הילד הרע שמסרב לקבל את כללי המשחק, שובר את הכלים, ואחר כך בא חשבון עם יריביו הפוליטיים שמעזים ברוב חוצפתם להשיב מלחמה, ובלשונו - להשמיץ אותו ולשחק משחק מלוכלך.

התבכיינותו של ליברמן כמוה כדמעות תנין. הוא פוסל ישיבה באותה ממשלה עם יהדות התורה, עם ש"ס, עם הבית היהודי, עם האיחוד הלאומי, עם הרשימה המשותפת, עם עוצמה יהודית, עם המחנה הדמוקרטי, עם כחול לבן בממשלה צרה ואפילו עם הליכוד בממשלה צרה. יותר מאשר מעידה הפסילה על האחרים, שמבינים שפוליטיקה היא תן וקח עם צורך להתגמש במקומות הנכונים, היא מעידה על הפוסל עצמו.

כל הפוסל - במומו פוסל, אמרו חכמינו, ונדמה כי אין מי שמתאים לכך יותר מאביגדור ליברמן. ה"מומים" אותם הוא מייחס לאחרים נמצאים בו עצמו. הוא קצת שמאלני, קצת משיחי, קצת חרדי, קצת קיצוני וקצת ערבי. תשאלו מיד הכיצד? והתשובה לכך תהיה שהפער בין ליברמן הבולדוג לליברמן הפוליטיקאי אינו כפי שהוא נדמה להיות. הוא לא שונה מכל אופורטוניסט אחר, שמשנה את האידיאולוגיה בהתאם לכסאולוגיה. פעם זה היה "בלי נאמנות אין אזרחות", פעם דרש לאפשר הצבעה ליורדים מהארץ, וזכורה היטב גם מערכת הבחירות בה התחייבה ישראל ביתנו למלחמה בפשע, אך כאשר מועמד מטעמה (יצחק אהרונוביץ) נכנס לנעלי השר לביטחון הפנים לא חל שום שיפור ברמת הביטחון האישי.

את ליברמן מעניין רק ליברמן, מטיחים בו יריביו הפוליטיים, וצודקים. בראיון לעיתון הארץ בשנת 2008: "אני תמיד מעדיף להיות שר ולא חבר כנסת. לגבי קדימה, אני כבר ישבתי בממשלה עם אהוד אולמרט ועם ציפי לבני ועם דליה איציק. לכן אני לא פוסל אף אחד ואני לא מחויב לאף אחד". מה השתנה בליברמן, שאז לא פסל והיום פוסל? התשובה היא כלום. כי דרכם של אופורטוניסטים היא לנסות לזהות על איזה צד מרוחה החמאה, ולשנות בהתאם את דעותיהם.

ישראל ביתנו אינה מפלגת שמאל כפי שטוען נתניהו, אינה מפלגת ימין כפי שטוען ליברמן וגם לא מפלגת מרכז כפי שטען דני איילון, לשעבר ח"כ בישראל ביתנו. זוהי מפלגת טפלון שמשנה עמדות בהתאם לנוחות רגעית, שבשבת פוליטית בהתאם למזג הרוח איתו קם ליברמן בבוקר, ולא רק בנושאים מדיניים. המפלגה שמדברת על הקמת תא גאה אחרי הבחירות הקפידה לקפל את הזנב ולברוח מהמליאה בזמן הצבעות על זכויות להט"ב. למפלגה שמדברת בשצף קצף בעד הקמת גשרים בשבת, לא הייתה בעיה להצביע פה אחד על חוק לצמצום עבודות בשבת תוך התחשבות במסורת ישראל. המפלגה שאמרה שיציבות שלטונית חשובה מעל כל אינטרס צר הפילה את נתניהו בגלל תיקון שולי זניח לחוק הגיוס. ראש מפלגה שרק לפני כמה חודשים טען שממשלת אחדות תביא לשיתוק ולחוסר משילות, הופך את עורו ומשנה את דעתו ב-180 מעלות.

האיחול הראוי שאפשר לאחל לליברמן הוא שתוקם ממשלת אחדות - אבל בלעדיו. אולי הישארותו באופוזיציה כאותו ילד בריון שנשלח לעמוד בפינה ולהרהר במעשיו, תגרום לו להביט בעיניים כלות לקואליציה ולהתחרט על מהלכיו הדורסניים שגררו מדינה שלמה לבחירות סרק.