השאלה לאן מועדות פניו של ליברמן ומדוע וכיצד מקווה הוא להגיע ליעדו, היא שאלת השאלות של מערכת בחירות בלתי נחוצה זו. ליברמן קלע עצמו למשחק פוקר פוליטי-ליברמני ובלתי צפוי, באמצעות שליטתו בקבוצת הגלדיאטורים הפוליטית המכונה "
ישראל ביתנו". ערב הרכבת ה
ממשלה בכנסת ה-21, טרף את קלפי סיבוב הבחירות הקודם, לכאורה אפילו ללא הבטחת שת"פ מצד יריבים פוליטיים, שבלעדיהם אין לו תוחלת. מהלך כזה הוא הימור לעצמו ולכולנו, אבל את מחירו העצום משלם ועוד ישלם הציבור הישראלי.
ליברמן איננו טיפש, זאת ניתן לקבוע במידה רבה של ביטחון ממעקב אחר התנהלותו בחיים הציבוריים מאז אמצע שנות ה-90. אבל הוא גם קצר רוח ומהמר. דומה שהפעם הוא עושה את הימור חייו ואם יכשל בו, יודח מהחיים הפוליטיים. האיש גם איננו ביישן ובאג'נדה האישית שלו, אפשרות שיהיה ביום מן הימים ראש ממשלה, רשומה כריאלית. בעניין זה בין היתר בהשפעת הגיל, הגיע לנקודה בה פגה סבלנותו לתהליכים "אוולוציוניים" ולכן פנה לדרך המניפולציות.
עבור ליברמן, מערכת בחירות היא שעת כושר לבחון אופציות ואפשרויות להתקדם בדרכו אל הכתר. חוש הריח הפוליטי שלו מזהה חולשה אצל נתניהו ונחיתות פוליטית אינהרנטית בגוש השמאל, במאבק על ההגמוניה במדינה. הזיכרון האמוציונאלי שלו מנהל חשבון אישי מול ביבי, בו נמצא האחרון במאזן שלילי. הזיכרון הפוליטי מול הליכוד, רווי תחושות קשות ממספר הפעמים בהן נדחו ניסיונותיו להשתבץ בגוש זה במקום מכובד, ולטפס משם (בעזרת נתניהו) לנקודת זינוק, ממנה יוכל להתמודד על ראשות הגוש דרך הליכוד.
התנהלותו הפוליטית של ליברמן ב-20 השנים האחרונות מצביעה על קיומה של תוכנית-אב בדרך אל ה"כס" הנחשק, ובה שני מסלולים אפשריים: האחד עובר דרך מפלגה גדולה, התקדמות בתוכה והגעה לראש הפירמידה בדרך המקובלת במילייה הפוליטי הישראלי -
קידום מבית (או מבפנים). השני הנו התקדמות בדרכים "עקלקלות" במסגרות פוליטיות משניות ודילוג בעיתוי הנכון מהן חזרה לדרך הראשית או ניצול קוניוקטורה פוליטית ממלכתית, שבה המסגרת המשנית שלו, תוצב כלשון מאזניים פוליטית, שתאפשר לו באמצעות תימרון, מניפולציה או ברית-מזדמנת, דילוג אל ראש הפירמידה "כרע במיעוטו" מבחינת שותפיו. שני הנתיבים מחייבים מהלכי הכנה: האחד, המרכזי, הוא הקמת מפלגה משלו, שאינה מושתתת על תהליכים דמוקרטיים פנימיים אלא על שליטה מלאה ומוחלטת שלו. מהלך זה נעשה כבר בראשית הדרך העצמאית בה הקים את "ישראל ביתנו". שליטה מלאה במפלגה, מאפשרת לו לחבור כגוש פוליטי הומוגני למסגרות מובילות אחרות, או לתמוך מבחוץ במסגרות כאלה ולסייע לעצמו במימוש המהלך המרכזי השני. משלא השתלב בליכוד, הלך בדרך השנייה עד הבחירות לכנסת ה- 21.
המהלך השני, אותו מימש באינטנסיביות מאז חזר נתניהו לשלטון, היה מינוף תרומתו הפוליטית ליציבות הימין לקידומו בסולם התפקידים הממשלתיים הבכירים. כך, בהגיעו לעמדת הזינוק הסופית, יהיה כשיר לזינוק כשמאחוריו רשימה מכובדת של תפקידים ממשלתיים בכירים. תוכנית זו ביצע בהתמדה וקפדנות. בתפקידיו אלה, נזהר מכישלונות ולכן גם לא הצטיין במיוחד בהישגים. בסביבה הקרתנית הפוליטית של מדינת ישראל, כשלון נקודתי חמור בהרבה מחוסר הצלחה מובהק לאורך זמן; ליברמן יודע זאת היטב. גולת הכותרת של התקדמותו עד כה, היו תפקידיו בממשלות נתניהו כשר החוץ ושר הביטחון, אחרי הניצחון בבחירות 2015.
כשהתפטר מתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו האחרונה, עשה זאת משום שהעריך את החולשה המתהווה אצל נתניהו וביקש להתחמק ממצב בו ההגבלות שהטיל נתניהו על יוזמותיו הצבאיות, יקשרוהו למציאות הנזילה בגבולות: אי-שקט מתמשך בעזה, התערערות היציבות באיו"ש עם התקרב מועד פרסום תוכנית טראמפ וזהירותו המדינית "המופלגת" של נתניהו בזירות העימות האחרות בצפון. אולם, זהו בדיוק ההבדל בין ראש ממשלה, שהאחריות האולטימטיבית נעצרת ליד שולחנו, לבין כל בעל תפקיד אחר במערכות השלטון הישראליות. ליברמן מוכן לשאת בסיכון, אולם בתנאי שישב מאחורי שולחן ראש הממשלה ולא כשר ביטחון כושל.
כיום הוא בן 61 שנים. במערכת הבחירות הבאה יהיה בן 65 ולאחריה בן 69, כגילו של נתניהו כיום. האיש כיהן כבר בכל תפקידי ההכנה הנחוצים לו ליצירת דימוי של פוליטיקאי בכיר ועתיר ניסיון. עתה הוא פועל
בזירה הלאומית, כשהוא משפיע על כיווני ההתפתחויות בה באמצעות העוצמות שבידו והתנאים שמזמנת לידו הזירה הבלתי-יציבה שבין הגושים הפוליטיים הגדולים. אינני סבור שליברמן שונא את החרדים או מחפש דרכים לדחוק אותם ממעגלי ההשפעה השלטוניים.
אולם, מול ההנחה שלא יגיע ליעדו בסיבוב הבחירות הנוכחי ויצטרך להתמודד לפחות פעם נוספת, הוא חייב לשמור על הגוש הפוליטי התומך בו בעיקר יוצאי בריה"מ לשעבר הוותיקים. על-מנת להשיג זאת, הוא מעלה באופן חריף ואולטימטיבי סוגיות שמציקות לקבוצה זו כבר זמן רב, כגון: אפשרות חתונה בישראל "לפסולי חיתון" ופתרון בעיית "היהודים הלא מוכרים". מול הנטייה המיליטנטית של קבוצת תומכיו הוא זקוק לקו נוקשה כלפי החמאס.
להערכתי, ליברמן יתנהל בסוגיות של תמיכה במועמד להרכבת ממשלה מול הנשיא ובהקמת הקואליציה הבאה, לפי הערכתו את המסלול בו יוכל לשמר טוב יותר את כוחו לקראת הבחירות הבאות וגם להציב עצמו בעמדת זינוק טובה יותר למאבק על ראשות הממשלה, בראש אחד הגושים הגדולים, שאליו יצטרף בצורה זו או אחרת בהמשך הדרך.
שאלה "שאלתית" היא כיצד הוא רואה היום את שיתוף הפעולה עם הליכוד, לאור העבר המריר. אני סבור שכאן תיפול ההכרעה במי יתמוך לראשות הממשלה. בהנחה שתוצאות הבחירות בפועל יהיו קרובות לאלה שהראו סיקרי השבוע האחרון, יהיה גוש הימין חזק יותר אך עדיין נזקק לליברמן לקואליציה, ואילו גוש השמאל חלש יותר אך בעזרת ליברמן יוכל להקים קואליציה, אלא שהמסורת ההיסטורית-אידיאולוגית שלו עוברת דרך מסלולים שספק אם ליברמן ותומכיו ירצו לפסוע בהם.
משקל כבד יהיה, לפי תחושתי, להתנהלותו של נתניהו מול ליברמן: פועל לקדמו, להכשילו בליכוד או אדיש כלפיו. אפשר, כמובן שני "השועלים" הוותיקים הללו יבשלו תרכיב אחר לשיתוף פעולה שיעדיו יהיו כמתואר לעיל בעידן שאחרי נתניהו.
אחד המסלולים האפשריים הוא מינוי ליברמן לסגן ראש ממשלה ואחראי על התכנון הלאומי ארוך הטווח ועל שידוד מערכות כולל של השלטון הציבורי. בעוד נתניהו עוסק בנושאי החוץ וההסדרים המדיניים, שר מהליכוד מכהן כשר הביטחון, שר ממפלגת "ימינה" כשר אוצר או משפטים, ושאר התפקידים מחולקים בין השותפים לפי כוחם היחסי בכנסת.
תחת "איום" משותף של ליברמן ונתניהו מול מוסדות הליכוד, שהתנאי לכך שליברמן יתמוך בנתניהו להרכבת הממשלה ובליכוד לעמוד בראש הקואליציה, הוא שילובו במרוץ לראשות הממשלה בתוך הליכוד או בשיתוף עימו,1 נראה לי שאפשר להגיע להסכמות על הקמת קואליציה בנתונים הנ"ל, גם אם לא יהיו לגוש הימין 61 מנדטים. פרדוקסאלית, 57 או 58 מנדטים לגוש הימין, דווקא יקלו על השגת פשרה ברוח זו, בבחינת: "אוי לי מיוצרי, אבל הרבה יותר גרוע לי מייצרי".
לאור דברים אלה, לשאלה: האם ליברמן "השתגע" והאם מהלכיו סבירים או "מטורפים"? - תשובה סבירה למדי. צעדיו משקפים מטרה ולחץ זמן; הם חריפים אבל סבירים. מערכת הבחירות נועדה לקבוע מי יהיה ראש הממשלה בישראל בקדנציה הבאה ואיזו תפיסה תוביל בה את מדיניות ישראל. ביסודו של דבר ליברמן הוא איש ימין, שיסודותיו הדתיים חלשים מאלה של חוגים רחבים אחרים במחנה הימין. במצב שבו ההכרעות הקרובות תהיינה בשאלות: ביטחון, כלכלה ומשק, שיטות ממשל ופיתוח מואץ - ליברמן הוא במובהק איש מחנה הימין. רק אם ידחקוהו "לברירת שמשון", יחבור למחנה הימין-שמאל.
ליברמן סבור שבתחום הביצוע של מדיניות הימין בכללותה, כישורי הביצוע שלו טובים משל מועמדים רבים אחרים, ואפשר שבתחומים אחדים אפילו טובים מאלה של נתניהו כיום. על כן, הוא מועמד מתאים ומועדף להחליפו ועל הבאתו לעמדת זינוק אופטימלית, הוא נאבק בכל הכלים והדרכים החוקיות העומדים לרשותו. לחשבון הכללי מצטרפים גם השיקולים הקשורים בחסינות או אי-חסינות שיקבל ראש הממשלה מול אפשרות שבכל זאת יוגשו נגדו כתבי אישום והוא יימצא חייב.
הציבור חייב להבין את המניעים והמטרות ולנווט את הצבעותיו בהתאם. בבחירות דמוקרטיות ממלכתיות אין בחירה פרטנית בכל נושא החלטה. הבחירה היא הליך גורף, באמצעות גוף המייצג גישה, בראשות נבחר ציבור להובלת את הגוף. במקרה של נתניהו, הדברים ברורים. במקרה של ליברמן הם מפותלים ועקיפים, אבל האיש עצמו רואה לנגד עיניו את המטרה הגדולה לשמה הגיע לפוליטיקה.
