מהי המטרה המרכזית של התביעות בפרשת משככי הכאבים בארה"ב? מן התשובה לשאלה זו – כותב וושינגטון פוסט במאמר המערכת שלו (18.9.19) – יש לגזור את היחס להסדר הענק בין חברת Purdue Pharma לבין 2,300 מדינות ורשויות מקומיות שתבעו אותה.

בכך שפנתה להליך של פשיטת רגל ובהסכמתה לשלם מיליארדי דולרים לתובעים, מסמנת החברה שאת התובעים מעניין בעיקר דבר אחד: כסף. אין ספק שזה נכון. הכסף שיגיע מן החברה ובעליה, משפחת סאקלר, יסייע מאוד לקורבנות ההתמכרות למשככים, במיוחד אם הוא אכן ישמש לטיפול בהם ולמניעת התמכרויות נוספות. זאת, בניגוד להפנייתו למטרות כלליות, כפי שאירע בהסדרים עם חברות הטבק.

לצד זאת, מדגיש העיתון, התובעים רוצים גם צדק. הם רוצים נשיאה באחריות, ולא רק של החברה אלא גם של בעליה ומנהליה – כולל בני משפחת סאקלר, שעשו הון ממכירת ה"אוקסיקונטין". אבל ההסדר עם Purdue Pharma אינו כולל כל הודאה. גם אין בו השקיפות הנדרשת: חשיפה מלאה של הנהלים הפנימיים, אשר הובילו לשיווק האגרסיבי ולעיתים הבלתי=חוקי של התרופה, על תוצאותיו הקטלניות. ארה"ב ומדינות אחרות יוכלו לפעול טוב יותר למנוע אסונות דומים, אם יידעו בפרוטרוט כיצד הם נוצרים.

התובעים הכללים של 24 מהמדינות וחמש מהטריטוריות של ארה"ב הצטרפו להסדר, אך 26 הנותרים סירבו עד כה. ניתן היטב להבין מדוע אינם רוצים להתפשר, בטרם יידעו מה עלה בגורלם של מיליארד הדולרים שבני משפחת סאקלר העבירו בין נאמנויות וחשבונות בנק בשנים האחרונות.

מדינות אלו מסתכנות, כפי שציינו עורכי הדין של Purdue Pharma ומשפחת סאקלר, בכך שיקבלו הרבה פחות ואולי גם לא יקבלו דבר. ברגע בו שופט יאשר את כניסתה של החברה להקפאת הליכים, יוקפאו כל התביעות התלויות ועומדות, והתובעים בהן יעמדו בתור לחלוקת משאביה של החברה – בעוד אלו שהצטרפו להסדר יהיו הראשונים לקבל את הכסף. אבל חיפוש הצדק שווה את הסיכון, קובע העיתון.