שר האוצר סילבן שלום, שנחשב לחיה פוליטית ותיקה, מינה בימים אלה לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך את משה טרי, חבר מרכז הליכוד לשעבר ה"מחובר" עדיין לכמה מראשי המפלגה.
לכאורה, מצויד טרי ברקע כלכלי מתאים: בעבר הוא כיהן כמנהל מרכז ההשקעות, מנכ"ל רשות הדואר, חבר דירקטוריון הבורסה ועוד.
אבל מי שמכיר מקרוב את דרכי פעולתה המסועפות של הרשות בשוק ההון, יכולת ההשפעה שלה על פעילותן של חברות ציבוריות, ובעיקר את מגוון ה"אופציות" לגבי נחקרים בעלי שם וקשרים פוליטיים מבין שהמינוי הזה טעון.
בשנים האחרונות פעלה מחלקת החקירות של הרשות ללא משוא פנים בתחום הפוליטי, אף כי מדי פעם נמתחה ביקורת על "נדיבות" מיותרת כלפי אילי הון שסרחו. עתה יש חשש סביר, שבתקופה של שנת בחירות ימצאו את הדרך עברייני בורסה כבדים, חלקם ממקורבי הליכוד, שעומדים בפני חקירות לאישים הפוליטיים המתאימים בדרישה שיחלצו אותם מהבוץ .ואולי יהיה מי שיעשה זאת.
מינוי נוסף של רו"ח ג'קי מצא, מנהל המחלקה המקצועית בנציבות מס ההכנסה לתפקיד סגן הנציב לחקירות, הינו יותר בעייתי - מאחר שאינו נוגע רק לקהיליה העסקית. מצא מחליף את הסגן הנוכחי לחקירות מס הכנסה, אפי חרמוני, שעובר לתפקיד אחר.
בחדרי חדרים נמתחה בשנים האחרונות ביקורת על תיפקודו הלקוי של חרמוני. שני נציבים לשעבר לא הצליחו להחליפו. הציפיה היתה שחרמוני יוחלף על-ידי אחד משני המועמדים הבאים: אבנר נוקראי, הממונה על החקירות בנציבות, או יעל שביט מבקרת הפנים.
אבל מינוי זה אינו יחיד בתחום החקירות של מס ההכנסה. על פרק עומדת עתה שאלת החלפתם של משה פעור, מנהל מחלקת החקירות בתל אביב, ושל עמיתו מירושלים, יעקב קורמן. פעור הודיע בימים אלה כבר על סירובו ללכת.
הקו המשותף לרו"ח מצא ולשני המועמדים לרשת את מקומם של קורמן, הוא העדר ידע בסיסי בחקירות, וזאת בעידן של תיחכום גואה בקרב עברייני המס הכבדים. התסיסה הקיימת בימים האחרונים בקרב אנשי מערך החקירות של מס ההכנסה אינה מקרית.
יש סימנים ברורים לכך, שמינויים אלה נעשים לא רק ב"ברכתו" של שר האוצר סילבן שלום אלא גם ביוזמתו. חוגים יודעי דבר בנציבות מספרים, שמאחורי הקלעים בוחשים פעילי ליכוד מסוימים בסניף המפלגה בירושלים, ומצביעים על עיתוי הפריימריז בליכוד והבחירות לכנסת הממשמשות ובאות. שר האוצר מכחיש זאת בתוקף. מישהו חושב ששלום לא יכחיש?
סוד לא גלוי הוא, שאחת הסיבות לפרישתו של נציב המס לשעבר, יוני קפלן, מתפקידו לפני כמה חודשים, היה סירובו לתת את ידו למינוים לא מקצועיים לטעמו שהשר ניסה להכתיב לו. למען האיזון הפוליטי כדאי לציין, כי בתקופת שלטונה הממושך של העבודה במשרד האוצר, היו בחישות פוליטיות לא מעטות בחקירות המס. רובן נהדפו על-ידי הנציבים וראשי מערך החקירות.
אחת הדוגמאות המאלפות שלא פורסמו עד כה: ערב המהפך של 1977 ביקש שר האוצר דאז, יהושע רבינוביץ, שהיה אישות מוכרת בעבודה, מנציב מס ההכנסה דאז, אליעזר שילוני, לחקור חשדות על העלמת מס נגד עזר ויצמן שכיהן כיו"ר מטה הבחירות של הליכוד. שילוני סירב בתוקף. למרבה האירוניה, הודח שילוני שנה מאוחר יותר על-ידי שר האוצר הראשון של הליכוד, שימחה ארליך, אחרי שפתח בחקירה נגד אישיות כלכלית חבר החטיבה הליברלית בליכוד שארליך שימש מנהיגה. חשבנו לתומנו שנגמלנו בינתיים והמדינה צעדה קדימה גם בתחום רגיש זה.
חבל שבתקופה קשה זו, שבה הכלכלה צועדת אחורה, וההון השחור והמולבן משגשגים, עשויים להיות בעלי ממון ומקורבים שיזכו לחסינות - על כל המשתמע ממנה.
