המשטרה והשב"כ לכדו בשבת (17.8.02) חולית מחבלים. החוליה, בת 6 פלשתינים, רובם תושבי מזרח ירושלים שהשתייכו לתנועת החמאס. בתוקף מעמדם כתושבי קבע, הם החזיקו בתעודות זהות כחולות, דבר שאפשר להם לעבוד בישראל, ולהסתובב באורח חופשי, בלי שייחשדו.
מעמד אישי של תושב קבע, מגיע לרבע מיליון ערבים מזרח ירושלמים. מעמד זה מעניק לתושבים הערבים במזרח ירושלים. הטבות כלכליות רבות באמצעות תשלומי הביטוח הלאומי. מדובר בסכומים של עד אלפי שקלים למשפחה בחודש. כמו כן זכאים ערביי מזרח ירושלים לביטוח בריאות בישראל, כולל אשפוז.
חולית המחבלים אחראית לשורה של פיגועים קשים בארץ, בהם נהרגו 35 בני אדם, וכ-200 נפצעו. הפיגועים, המיוחסים לחוליה, אינם פיגועי התאבדות, וגם לא הנחת מטענים באופן אקראי, כי אם פיגועים מתוכננים בקפידה, שקולים ומתוחכמים.
חברי החוליה אמרו בחקירתם, כי הם חיפשו אחר פיגועים מיוחדים, שיהיו מקוריים, ויגרמו נזק רב ככל האפשר ליהודים.
בעת מעצרם היו חברי החוליה בדרכם לבצע פיגוע נוסף במרכז הארץ. את מטען החבלה שיועד לאותו פיגוע, מצאה המשטרה בכניסה לירושלים, מטרים ספורים מהכביש לתל אביב.
התוכנית הייתה פשוטה - ויסאם עבאסי אמור היה לנסוע במכוניתו. וואל קאסם, מצויד במטען החבלה, אמור היה ללכת ברגל על-מנת לעקוף את המחסום. השניים אמורים היו להיפגש לאחר חציית המחסום, ומשם להמשיך יחד לאזור הפיגוע.
ויסאם עבאסי, הופתע כאשר הגיע למחסום לקראת עשר בלילה, עם תעודת זהות כחולה, וקני רובים כוונו לעברו, מורים לו לצאת מהמכונית.
וואל קאסם, הולך רגלית, לא רחוק מהמחסום, כשלפתע הוא מבחין במעצרו של עבאסי. קאסם החל להימלט, רגלית, לכיוון כביש מספר 1. סמוך לכניסה לירושלים, החביא קאסם את המטען, התקשר לעלאא עבאסי וביקש ממנו לאסוף אותו.
המשטרה והשב"כ חסמו את כל הכניסות לעיר, ולאחר זמן קצר זוהו ונעצרו קאסם ועבאסי, ברחוב ירמיהו בעיר. בעקבות חקירתם, נעצר עוד באותו לילה, מוחמד עודה בכפר סילוואן. במקביל, נעצר מוחמד ערמאן, בכפר חרבתא בני חראס, שבנפת רמאללה.
המטען שהתגלה ימים ספורים אחר כך, נמצא זהה כמעט לחלוטין לזה שהופעל בפיצוץ הקפיטריה באוניברסיטה העברית.
השב"כ והמשטרה, טוענים לאחד הסיכולים והתפיסות המוצלחים ביותר. אך בעוד אין ספק כי תפיסתם הייתה מוצלחת, וסביר כי הצילה נפשות רבות, התפיסה הייתה למעשה אקראית. אילמלא הפיגוע הזה היה יוצא לדרך, לא היו נתפסים חברי החוליה. למעשה, המידע המודיעיני כנראה לא התיר לכוחות הביטחון לתפוס את המחבלים בשגרה. אם התפיסה לא הייתה מצליחה, סביר כי היינו עדים לפיגוע נוסף.
פיצוץ המטען בקפיטריית פרנק סינטרה, באוניברסיטה העברית בירושלים (31.7.02):
מוחמד עודה, בהיותו בעל תעודת זהות כחולה, ואי לכך בעל רשיון עבודה בישראל, הועסק כצבע על-ידי קבלן שעבד בקמפוס האוניברסיטה. מוחמד ערמאן, ביקש ממנו שיאתר מקום הומה באוניברסיטה, אשר ערבים לא נוהגים להגיע אליו. עודה בחר בקפיטריית פרנק סינטרה.
ב-29 ליולי, קיבל עודה את המטען, שהגיע מרמאללה, מוואל קאסם. עודה דילג מעל גדר הקמפוס, והחביא את תיק הגב עם המטען בשיחים. למחרת בבוקר יצאו קאסם ועודה לעיר העתיקה בירושלים, קנו בושם וכפפות.
הבושם רוסס על המטען על מנת להסוות את ריח חומר הנפץ כדי שכלבי גישוש לא יזהו את הריח. הכפפות נועדו למנוע תביעות אצבעות, אך לבסוף לא נעשה בהם שימוש.
עודה נכנס לקמפוס בבוקר שלמחרת, מהשער הראשי, כשהוא מציג את תעודת העובד שלו, אסף את התיק מהשיחים, והניח אותו במחסן הכלים, שם היה מאוחסן ציוד העבודה שלו. לאחר מכן יצא מהקמפוס וקנה עיתון בעברית. זמן קצר אחר כך, חזר לקמפוס, אסף את התיק מהמחסן, נכנס לקפיטריה, ישב בה זמן מה, ולבסוף הניח את התיק על אחד השולחנות. את העיתון הניח מעל התיק, ועזב את המקום באדישות. כשהיה במרחק כמה עשרות מטרים, הפעיל את המטען באמצעות טלפון סלולרי. (מי אמר שדרכי הפעולה של השב"כ הישראלי, לא מתועדות בספרי ההדרכה של המחבלים?)
עודה נאסף על-ידי קאסם, ולמחרת הגיע כרגיל לעבודה באוניברסיטה, ואף נקרא לבוא ולצבוע את הקירות המפוייחים בקפיטריה. הוא תוחקר על-ידי המשטרה, כמו כל העובדים הערבים בקמפוס, אך לא עורר חשד ולכן שוחרר.
תוצאות הפיגוע: 9 הרוגים, 84 פצועים.
מוטי חוג'ה, מעסיקו של עודה: "הביטחון, עם כל הבדיקות שהם עושים, כל פעם מחדש, נתנו לו בכל בדיקה אישור כניסה ועבודה באוניברסיטה".
מוחמד עודה, הצליח לשטות בחוקרי המשטרה, ובדיקות הביטחון של הקמפוס, וכך הסתובב חופשי בשטח האוניברסיטה, כשאף אחד לא מנחש מה הוא מתכנן.
פיצוץ המטענים על מכליות הסולר:
23.5.02 - מטען פוצץ בתוך פי גלילות, אין נפגעים:
ויסאם עבאסי ועלאא עבאסי ערכו תצפיות וגילו, כי מכלית סולר החונה בחניון בחולון, מיועדת להגיע לפי גלילות. הם לא הכירו את המקום, ולא ידעו מה מהותו, אך ראו כי מדובר במקום עם מכליות רבות.
מוחמד ערמאן, ייצר מטען בעל מגנטים, על-מנת להצמידו למכלית. בלילה שלפני הפיגוע, הצמידו וואל וויסאם את המטען, המתינו עד הבוקר, ועקבו אחר המכלית שנסעה לפי גלילות. משנכנסה המכלית לפי גלילות ונעלמה מעיניהם, המתינו עוד 20 דקות, והפעילו את המטען. גם הפעם באמצעות טלפון סלולרי.
בחקירתם, אמרו כי אין זה נחשב בעיניהם לפיגוע, משום שאף יהודי לא נהרג.
7.8.02 - מטען פוצץ בראשון לציון, בתוך מוסך, פצוע אחד קל:
ערמאן, יצרן המטענים, התבקש גם כאן לייצר מטען בעל מגנטים. ב- 6.8.02 בערב, פגש את וואל קאסם ומסר לו את המטען. קאסם וויסאם עבאסי, מאתרים מכלית סולר החונה בשכונת פסגת זאב בירושלים, ומצמידים אליה את המטען.
בבוקר שלמחרת, הגיע ויסאם למקום, על-מנת לעקוב אחר המכלית, אך הוא עורר את חשדו של שוטר שסייר באזור. לאחר תחקור קצר, הניח לו השוטר. ויסאם וקאסם החליטו לוותר על המעקב. ב-14:00 הפעיל ויסאם את המטען, בלי לדעת היכן נמצאת המכלית.
המטען התפוצץ בעת שחנתה המכלית במוסך באזור התעשייה בראשון לציון.
פיצוץ המטענים על מסילות הרכבת:
1.7.02 - מטען מתפוצץ מתחת לרכבת נוסעים ליד לוד, 4 פצועים קל:
ב- 30 ביוני יצא וואל קאסם יחד עם וויסאם עבאסי, ללוד. לפנות בוקר, הטמינו השניים מטען ליד פסי הרכבת. כשהגיעה רכבת נוסעים למקום, הפעילו השניים את המטען, שוב באמצעות שימוש בטלפון סלולרי. עצם העובדה שהרכבת נסעה במסלול המקביל, הצילה את חיי הנוסעים, ולא היו נפגעים, למעט 4 פגועי הלם.
21.7.02 - מטען מתפוצץ מתחת לרכבת ליד רחובות, פצוע אחד קל.
וואל קאסם וויסאם עבאסי, בחרו הפעם מקום ליד כפר גבירול. מומחה המטענים, מוחמד ערמאן, הופקד על הכנת המטען. המטען הונח בלילה שלפני. לקראת שמונה בבוקר למחרת, הופעל המטען. נהג הקטר נפצע.
גם פיגוע זה לדעתם של חברי החוליה, לא נחשב, שכן הם לא הצליחו להרוג יהודים.
החמאס, חשב שפיגוע נגד תשתיות במדינה, יגרום לשיבושים קשים, ולכן ניסו את הפיגוע פעמיים. למזלנו התוצאות היו יחסית קלות.
ניתן להבחין בשיטת הפעולה החוזרת על עצמה - שימוש בטלפון סלולרי על-מנת להפעיל את המטען מרחוק. מעניין לראות, כי אוייבנו משתמשים נגדנו באותן שיטות שאנחנו התוונו. (הריגתו של יחייא עייש "המהנדס", על-ידי השב"כ באמצעות שימוש בטלפון סלולרי).
פיגוע התאבדות במועדון שפילד קלאב בראשון לציון (7.5.02):
וויסאם עבאסי, עבד כזגג סמוך למועדון השפילד קלאב. כשהתבקש לאתר מקום בעיר לפיגוע, המליץ על המועדון מכיוון שביקר בו וראה כי מדובר במקום הומה אדם, אשר לא מאויש במאבטח.
וויסאם עבאסי ווואל קאסם, אספו יחד את המודיעין: הם בדקו את דרכי הכניסה למועדון, את שעות העומס, ואת נוהלי השמירה.
ערמאן, כרגיל, היה מופקד על ייצור המטען, ועל הבאת המחבל המאבד לנקודת האיסוף. ביום הפיגוע הסיעו, את המחבל המתאבד לישראל, דרך הכפר- בית איכסא, שלחו אותו למקום הפיגוע, ונסעו חזרה לירושלים.
תוצאות הפיגוע: 15 הרוגים, 45 פצועים.
פיגוע התאבדות בקפה מומנט בירושלים (9.3.02):
מוחמד ערמאן ביקש מוואל קאסם, לאתר מקום הומה אדם, לאחר שמפקדת החמאס ברמאללה, העבירה הנחייה לבצע פיגוע במקום הומה, על-מנת לגרום להרג גדול ככל האפשר.
ערמאן סייר בירושלים יחד עם מוחמד עודה, והשניים בחרו בקפה מומנט כיעד מתאים. הקרבה לבית ראש הממשלה כלל לא נלקחה בחשבון. ביום הפיגוע, הביא ערמאן את המחבל המתאבד, פואד חוראני, סטודנט להוראה בן 22, מרמאללה לירושלים, ועמו את המטען שהכין.
קאסם ועודה הסיעו את המחבל למסעדה, כשבמכונית שנסעה לפניהם נהג וויסאם עבאסי, ובדק את השטח מפני משטרות ומחסומים. המחבל הורד בכניסה לבית הקפה, נכנס למקום והפעיל את המטען שעל גופו.
תוצאות הפיגוע: 11 הרוגים, 58 פצועים.
הגרעין הקשה של החוליה מנה חמישה אנשי חמאס, ארבעה מהם תושבי מזרח ירושלים, בעלי תעודות זהות כחולות, והחמישי, מוחמד ערמאן- איש הקשר עם החמאס בסוריה- פלשתיני מרמאללה. מרבית יעדי הפיגוע נבחרו על-ידי אנשי החוליה, אך בהוראות החמאס.
הקשר עבר דרך חמאס סוריה שתמך בפיגועים, למפקדת החמאס ביהודה ושומרון, לאזור רמאללה- מפקדה קדמית, שנתנו את ההוראות המדויקות, לחברי חולית המחבלים.
מוחמד ערמאן: בן 27, תושב הכפר חרבתא בני חארס שבאזור רמאללה, מפקד המפקדה הקדמית של החמאס ברמאללה, היה המקשר בין החוליה לבין החמאס בסוריה. הוא נעצר לחקירה לראשונה במאי 1998, הודה כי גויס לחמאס בשנת 1997, ופעל בחוליות הפרות הסדר. לאחר מכן גויס ל- כוטלה איסלאמיה- ופעל שם עד שנעצר.
במארס 1999, השתחרר מהכלא, וחזר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ברמאללה, ולפעול במסגרת החמאס.
ערמאן, נשוי ואב לשלושה, היה אחראי על הכנת המטענים, היה היחיד מבין חברי החוליה שלא הייתה ברשותו תעודת זהות כחולה.
מוחמד עודה: בן 29, תושב הכפר סילוואן שבמזרח ירושלים, עבד כצבע באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת עבודתו, היה בעל אישור כניסה חופשי לשטח הקמפוס. היה אחראי לפיגוע באוניברסיטה בירושלים ולהסעת המחבל המתאבד לקפה מומנט. עודה, נשוי ואב לשניים.
וואל קאסם: בן 31, היה מפקד החוליה הירושלמית. תושב ראס אל עמוד שבמזרח ירושלים, נשוי ואב לארבעה. קאסם היה איש הקשר בין החוליה לבין המפקדה ברמאללה. הוא עבד בשיפוצים ובהסעות בירושלים ברכבו הפרטי. נעצר לראשונה כבר ב- 1997.
חשוד במעורבות בתכנון ובהוצאה לפועל של כל הפיגועים.
ויסאם עבאסי: בן 25, תושב הכפר סילוואן שבמזרח ירושלים, עבד כזגג במפעל בראשון לציון. היה אחראי לפיגועים בקפה מומנט, בפי גלילות, במכלית בראשון לציון, ולמטענים על פסי הרכבת. ויסאם נשוי ואב לבת.
עלאא עבאסי: בן 30, תושב הכפר סילוואן שבמזרח ירושלים, עבד כטכנאי מזגנים בחברה ישראלית. הוא לא מוכר למשטרה, ואינו בעל מאסרים קודמים. היה אחראי לפיגועים בראשון לציון, בפי גלילות ובכפר גבירול. עלאא נשוי ואב לשניים.
