נדחתה תביעת דיבה של 'הסרגל של המשטרה'

בית המשפט המחוזי דחה (יום א', 18.5.08) את תביעת הדיבה שהגישה בכירה לשעבר במשטרה, נצ"מ (בדימ.) בלה ויינשטוק, נגד ערוץ 1, ערוץ 2, גלובס וידיעות אחרונות, בפרשת סיקור מעצרה בלונדון בחשד להונאה.

השופטת ציפורה ברון קבעה כי גם אם ההגדרות והמינוחים לא היו מדוייקים הם לא "חטאו למציאות". השופטת קבעה עם זאת כי העתונים הארץ מעריב ומקומון ירושלים פרסמו לשון הרע נגד וינשטוק והורתה לצדדים להגיע להסדר על הפיצוי, שאם לא כן יקבע זאת בית המשפט.

עד לפרישתה בשנת 1994, כיהנה וינשטוק, גיסתו של שר האוצר רוני בר-און, בשורה של תפקידים בכירים במשטרה והייתה ידועה בכינוייה "הסרגל של המשטרה". כשלוש שנים לאחר פרישתה, נעצרה בלונדון ביחד עם שותפה לעסקים אלכס רוגצ'בסקי בחשד לקשירת קשר להונות איש עסקים אנגלי, סר רוקו פורטה בסכום של 100 מיליון דולרים. וינשטוק ישבה במעצר במשך 13 ימים ובסופו של דבר נסגר התיק נגדה והושבו לה מלוא הוצאותיה המשפטיות על-ידי רשות התביעה באנגליה.

מעצרה ושחרורה זכו לסיקור נרחב בכלי התקשורת. עם שוך המהומה סביבה, הגישה וינשטוק תביעות דיבה נגד שורה של כלי התקשורת בטענה כי "ניפחו" את הפרשה וניסו לייחס לה לטענתה הונאה "מועצמת" ביחס לזו שיוחסה לה בפועל ושבוטלה בסופו של דבר.

גם אחרי הפרישה - עניין ציבורי

בדיון בתביעה התייחסה השופטת לרלוונטיות שבפרסום מאחר שוינשטוק פרשה מהמשטרה שלוש שנים לפני הפרסום וקבעה כי היא חוסה תחת הגדרת "ענין ציבורי". זאת בשל העובדה כי וינשטוק שימשה בשורה של תפקידים בכירים בשירות המשטרה במשך 22 שנים. בין היתר שימשה תובעת משטרתית, עוזרת לממונה על הביקורת במטה הארצי, סגנית וממלאת-מקום ראש מדור פיקוח ובקרה במחלקת החקירות, ראש מפלג חקירות פנים במטה הארצי כראש ענף החקירות וממלאת-מקום קצין החקירות של האגף הדרומי וחברת בית הדין המשמעתי של המשטרה. היא גם "קנתה" לה שם בציבור כמי שמקפידה על שמירת טוהר המידות בקרב המשטרה, ואינה חוסכת באמצעים בשם המלחמה בשחיתות בשורותיה.... היא נודעה בכינוי 'הסרגל' של המשטרה', המעיד מטיבו על סטנדרטים גבוהים של יושר. עצם העובדה כי הודבק לה כינוי אשר נודע בקרב הציבור הרחב מעידה כבר היא על מעמדה הציבורי".

עוד כתבה השופטת ציפורה ברון כי "למרות שניתן היה לטעון כי בעת פרסום המעצר כבר לא שירתה בתפקידה הציבורי ולא הייתה בעלת השפעה על הציבור באותו מועד "בשאלת לגיטימיות הפרסום ניתן משקל גם לשאלת סיבת היותו של האדם מוכר בציבור. כך שפרסום הקשור לאותו תחום בו התפרסם אותו אדם, יהא מוצדק יותר מאשר פרסום שאינו קשור לתחום זה". תפקידי וינשטוק במשטרה "לבד מהיותם בכירים הינם תפקידים המערבים מטיבם דרישה למידה גבוהה של יושר וטוהר המידות בהיותם תפקידי ביקורת ופיקוח על תפקודם של אוכפי חוק אחרים. כמו כן כוללים בהם תפקידים כגון אלו מידה לא מבוטלת של כוח ושל יכולת השפעה בשורות המשטרה. לאור אופיים זה, קיים ענין מובהק לציבור כאשר נושאי תפקידים מסוג זה המחוייבים למידה גבוהה של יושר נקשרים בפרשיות פליליות, כאשר עניין הציבור ביושרם של הממונים על אכיפת החוק נותר בעינו אף לאחר פרישתם של אלה מתפקידם הרשמי. מכך עולה כי ניתן להגדיר את פרשת מעצרה וחקירת באנגליה של וינשטוק כפרשה בעלת עניין לציבור".

דחיית הטענות על פערים

בהחלטה דחתה השופטת את טענות וינשטוק כלפי הצגתה וסיקור הפרשה בידי ידיעות אחרונות, ערוץ 1 וערוץ 2 וגלובס. בין היתר התייחסה לפערי תרגום מונחים משפטיים ולפערים בין "המציאות העובדתית לבין הצגתה בפרסום". לדברי השופטת, "הגנת אמת בפרסום... עשויה לחול באם העובדה שפורסמה אך נכונותה לא הוכחה, הנה בגדר 'פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש'".

באשר לפערי התרגום כתבה השופטת כי "כתב עיתונות אינו משפטן. הוא אינו מבחין בהכרח בדקויות הקיימות בין מונחים משפטיים שונים, כך שכאשר מדובר במונחים בלתי שגורים הייחודיים לעולם המשפט, ראוי כי העיתונאי ינקוט משנה זהירות ויברר את משמעותם בטרם פרסום. אולם, מובנם של מונחים מסוימים נהיר אף לאדם שאינו משפטן ומשמעותם נראית ברורה לפחות על פניהם. אין לצפות מעיתונאי שיבקש ייעוץ משפטי ביחס לכל מונח ומונח כאשר אין המדובר במונח משפטי ייחודי אלא במונח שגור... השימוש בנוסח 'מואשמת' מתאר נכונה את התייחסות הרשויות הרלוונטיות לתובעת במועד הפרסום ומהווה לפיכך פרסום אמת".

עוד התייחסה השופטת לטענה כי הפרסום בעתון גלובס שיוצג בידי עו"ד יורם מושקט ושרון שפינט (עו"ד שפינט אף יצאה לחו"ל להשיג ראיות להדיפת טענות התובעת), גרם לה "נזק גדול במיוחד", מאחר והוא "מופנה לאנשי מקצוע בתחום הכלכלה והמשפט המהווים את הציבור אליו היא שייכת". מדובר בפרסום לפיו וינשטוק נעצרה על-ידי הסקוטלנד יארד בשעה שנעצרה על-ידי משטרת הסיטי. "אין בדיוק זה יותר מפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", כתבה ברון והוסיפה כי בגלובס מובא עברה של וינשטוק במשטרת ישראל "באופן אוהד המדגיש את שאיפתה לשמור על טוהר המידות בשורות המשטרה".

הארץ פרסם "אי דיוק עובדתי"

ברון קבעה עם זאת כי עיתון הארץ פרסם לשון הרע נגד וינשטוק בביטוי "הונאת בנקים ולקוחות". "כריכת הבנקים במשפט זה לצד הלקוחות מביאה לכך כי פירושו הסביר של משפט זה בעיני הקורא הוא בהכרח הונאה המכוונת נגד לקוחות ובנקים כאחד. בביטוי זה יש כבר אי דיוק עובדתי אשר שולל את הגנת אמת הפרסום ביחס אליו".

נדחו טענות העיתון כי מדובר ב"פרסום מותר" בשל הסתמכות על מידע שהגיע ממשטרת ישראל בעקבות מכתב האינטרפול ומידע משגרירות ישראל בלונדון. מדובר לדברי השופטת בסעיף המגן על חברי ממשלה. העתונים לא הראו "כי הפרסום נעשה על-פי הוראה ישירה מאת הממשלה או חבר ממשלה בתוקף תפקידו...הרחבתה של הוראה זו כך שתכלול הגנה אוטומטית על כל התבטאות מצד כל נושא משרה ציבורית מהווה פרשנות מרחיקת לכת אשר אינה עולה בקנה אחד עם האיזון המצוי בבסיס סעיף זה בין ההגנה על שמו הטוב של אדם לבין האינטרס הציבורי שבפרסום דברי הממשלה ושריה. הרחבה כזו עשויה להביא למצב בו עיתונאי יזכה בחסינות עבור פרסום כל ציטוט מפיו של פקיד ממשלתי כלשהו ובכך ישוחרר למעשה מכל חובה עיתונאית של בדיקה עצמאית, וידוא העובדת עם נשוא הפרסום וכיוצא באלה".

הכתב סירב לחשוף מקור

עוד קבעה השופטת כי הפרסום "במעריב היום" שבו נטען כי וינשטוק עשתה שימוש לרעה בכוחה בהגשת תלונה נגד קרוב משפחתה, ענין שהוכחש על ידה, מהווה פרסום לשון הרע. זאת לאחר שהכתב יוסי לוי סירב לחשוף את מקור המידע בטענה חסיון עיתונאי. "אומנם לצורך ביצוע התפקיד העיתונאי ישנה חשיבות להגנה על מקורות המידע של עיתונאי אולם הנטל להוכיח את אמיתות הדיווח מוטל על כתפי הנתבעים ואם בוחרים הם שלא לחשוף את מקורותיהם, עליהם להוכיח את אמינות הפרסום בדרך אחרת... הוכחה שכזו לא ניתנה".

הציטוט שהושמט והמכתב "שנעלם"

בהחלטה נפסק עוד כי מקומון ירושלים פרסם לשון הרע נגד וינשטוק בטענה למעורבותה והשפעתה באופן פסול על חקירה נגד בעלה לשעבר. השופטת מציינת כי בכתבה שהסתמכה בין היתר על פרוטוקול מעדות וינשטוק בבית המשפט "הושמט" הקטע בו היא מסבירה כי ביקשה להשתחרר מחקירה בה מעורב בעלה לשעבר אך ממוניה הורו לה להמשיך בחקירה מבלי לבצע חקירה נגדו באופן אישי.

הכתב סגל הודה כי השמיט את הציטוט "משיקולים של אופי הכתבה", וכן הודה כי מעולם לא ראה את מכתב השופטת לשר המשטרה ממנו ציטט בכתבה, שבו השופטת הצביעה כביכול על כך שוינשטוק עשתה שימוש שלא כדין בכוחה של נושאת משרה ציבורית. מכתב כזה כותבת השופטת, לא נמצא בתיק או בתיקה האישי של וינשטוק ולכן "פרסומו של קיום מכתב זה לא יכול לזכות להגנת פרסום אמת".

השופטת: תגיעו להסדר

בהחלטה נדחתו טענותיה של וינשטוק כלפי ידיעות אחרונות גלובס ערוץ 1 וערוץ 2 אך נקבע כי "עתון הארץ ואנשיו אחראים בלשון הרע בשל פרסום הביטוי 'הונאת בנקים ולקוחותיו', עיתון מעריב ואנשיו אחראים בלשון הרע בפרסום ידיעתו של הכתב יוסי לוי בשל התייחסות להגשת תלונה נגד אחד מקרובי משפחתה של וינשטוק ועתון ירושלים ואנשיו אחראים בלשון הרע בגין פרסום כתבתו של אבי סגל".

השופטת המליצה לצדדים לנסות להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בעניין הפיצוי, שאם לא כן יקבע זאת בית המשפט.