בפעם השנייה בתולדות הכנסת יפשטו היום (יום חמישי) למעלה מ-20 מחבריה את חליפות היום-יום שלהם, יסירו מעליהם את עניבותיהם, ילבשו מאדי-חאקי ויהפכו ל... חיילי מילואים ליום אחד.
לא מדובר בנשף-מסיכות. תהיה זו התגייסותם של חברי הכנסת לחיזוק המוראל של מערך המילואים הצבאי ולהוקעת ההשתמטות מצה"ל, הפושה באחרונה בכל חלקה טובה.
בין אלה שנרתמו למבצע הגיוס מצאנו את חברי הכנסת זבולון אורלב (מפד"ל), עמירה דותן (קדימה), רן כהן (מר"צ), אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו), אריה אלדד (איחוד לאומי), יעקב מרגי (שס) ולימור לבנת (ליכוד). יוזם ה"גיוס" הוא ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו), לשעבר ראש השב"כ והעומד כיום בראש שדולה נגד ההשתמטות מצה"ל. אל חברי הכנסת המתגייסים נרתם, בהתלהבות, גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס. כולם, כאחד, יפוזרו בין הבסיסים השונים והתפקידים שיוענקו להם יהיו בהתאם לגילם ולכושרם.
שיפור הכושר
כאן המקום לגלות, כי אין זו הפעם הראשונה שהכנסת פושטת ולובשת מדים. בפעם הקודמת היה זה לפני 38 שנים בדיוק - פעם ראשונה בתולדות הכנסת - כשלמעלה מ-20 חברי-כנסת המירו את בגדיהם היומיומיים ב... בגדי התעמלות. היה זה בשנת 1970, כאשר נבחרי העם נרתמו לפעילות ספורטיבית שוטפת, במרוצת שנה תמימה, כדי לשפר בכך את כושרם הגופני. מלבד זאת היו ביניהם גם כאלה שעטו על גופם, מדי שנה בפורים, בגדי קבוצת כדורגל והתחרו ביניהם, או, לחלופין, נגד נבחרת של עיתונאים.
אם נחזור לשנת 1970, השנה הספורטיבית האמיתית של חברי הכנסת, נגלה שח"כ טובה סנהדראי (מפד"ל) הוכיחה לחבריה לספסל בית הנבחרים את כישרונה בשחייה בבריכה, וזאת מלבד יכולתה המוכחת משכבר בשחייה ב... ים התלמוד. סנהדראי נמנתה אז עם קבוצה מצומצמת של חברי-כנסת שקיימו, הלכה למעשה, את מאמר חז"ל: "נפש בריאה בגוף בריא".
היענות לאתגר
הרעיון נולד בין כותלי האוניברסיטה העברית בירושלים. היחידה לחינוך גופני של האוניברסיטה, בשיתוף עם רשות הספורט, פנתה אז אל חברי הכנסת בבקשה להשתחרר, לפחות לשעה אחת בשבוע, מעיסוקם בפעילות הפרלמנטרית השוטפת. המטרה: לאפשר לנבחרי העם לרדת אל מיתקני הספורט המשוכללים באוניברסיטה, שהיתה אז סמוכה לבניין הכנסת.
בחוזר, שהופץ אז בקרב חברי הכנסת, נאמר: "מדענים חוזרים ומתריעים באחרונה על הסכנות הצפויות לאדם בעידן המודרני ממיעוט בפעילות גופנית. הכל מודים שפעילות גופנית, כמו שחייה, צעידה, התעמלות ומשחקי-ספורט אחרים, מפחיתה את הסכנות השונות האורבות לגוף".
אחדים מהח"כים נענו לאתגר. פנינו אז אל שבעה מהם וביקשנו לשמוע, מפיהם, מה מריץ אותם אל הספורט], מה היו הישגיהם בעבר, ואם היו רוצים, מן הסתם, להתמודד עם עמיתיהם לספסל הכנסת.
ח"כ טובה סנהדראי (מפד"ל) הייתה אחת הראשונות שנענו לקריאה ואף עברה את הבדיקות הדרושות: "כשמגיע אדם לגיל מסוים והוא חדל להשתמש בגופו, מביא הדבר לתוצאות שליליות", היא התוודתה. "במיוחד חש בכך מי שעבודתו כרוכה בישיבה ממושכת בכסא. אני חשה צורך להתאוורר ולהתרענן, ולכן נרשמתי לשחייה. אני שוחה עם נשים בלבד, כיאה לחברת-כנסת כמוני. אני עושה כל מאמץ כדי שהדבר לא יפגע בעבודת הכנסת. להתמודד עם יריבים בכנסת? - בשום פנים ואופן. אני רוצה להיות רק עם עצמי".
לא זר
העיסוק בספורט לא היה זר גם לח"כ מרדכי זר (המערך): "מילדות נהגתי לצעוד רגלי, מדי שבת, מרחק של ארבעה ק"מ. לפני קום המדינה אפילו זכיתי פעם בריצה למרחק שישה ק"מ וקיבלתי על כך אות-הצטיינות. כשקיבלתי את החוזר מטעם האוניברסיטה, קפצתי על המציאה. נרשמתי לשחייה, התעמלות חופשית ומכשירים. חבל רק שאני לא יכול להתמסר לפעילות ספורטיבית יותר מפעמיים בשבוע. על כל פנים זה יותר טוב ובריא מלא-כלום, במיוחד בשבילנו, חברי הכנסת, ה'דוגרים' כל היום בחדרים ספוגי עשן. אם תהיה התמודדות, בעלת אופי הומוריסטי, בין חברי הכנסת - אשתתף ברצון".
השר חיים לנדאו (גח"ל, אביו של עוזי לנדאו) נודע כחובב-כדורגל מושבע. עוד בעיר-הולדתו, קרקוב שבפולין, שיחק בקבוצת "מכבי" המקומית, שתפסה באותם ימים את המקום הראשון בליגה. "הייתי אז בן 17. גילי היום אינו מרשה לי לשחק כדורגל, ולכן אני שוחה בבריכה ומשחק טניס. להתמודד? - לא מוכן. מספיקה לי ההתמודדות הפוליטית".
גם יריבו, ח"כ שמואל תמיר ("המרכז החופשי") הצטיין בעברו על מגרש הכדורגל. "כשהייתי נער, שיחקתי בתפקיד שוער. הגעתי גם להישגים בריצת 100 מטר, כתלמיד בגימנסיה העכרית בירושלים. התחביב העיקרי שלי היום הוא חתירה בחסקה, בעיקר בשבתות. באוניברסיטה אני משחק טניס-שולחן וכדורעף. זה טוב גם לגוף וגם לראש. סוף סוף צריך לשמור על צלילות הדעת. באשר להתמודדות - אני נפגש כאן עם יריבי היומיומיים. אין מנוס מזה".
התמודדות ספורטיבית
יריב כזה, למשל, הוא סגן שר התיירות, יהודה שערי (ל"ע), כאשר השניים נפגשים על מגרש הטניס. אלא שח"כ שערי לא משחק רק טניס. "כמי שעובד כל הזמן על היבשה ובישיבה, אני זקוק לקצת ריענון. לשם כך אני נכנס למים ושוחה ככל שרק אני יכול. אני עושה זאת, ממילא, כבר שנים רבות. חבל שהעסקנות הציבורית אינה מאפשרת לי לעסוק יותר בספורט. כשלעצמי, אני רואה את שילוב שני התחומים כאידיאלי. להתמודד - אין לי כל חשק. מספיק שאני מתמודד עם עצמי. גם זה אתגר!"
ח"כ ד"ר צבי דינשטיין (מערך) דווקא היה מוכן להתמודד עם יריביו: בשחייה למשל. "לא איכפת לי אם ההתמודדות היא של יחידים, או במסגרת קבוצתית", אמר סגן שר האוצר, שמחלץ את איבריו בהתעמלות חופשית ובשחייה. "פעמיים בשבוע מספיקות. לשחיין כמוני, השומר על גופו".
חברו לסיעה, ח"כ בן-ציון חלפון (אביה של הזמרת עינת שרוף), היה זהיר יותר. הוא משחק טניס-שולחן פעמיים-שלוש בשבוע, כפי שנהג בעבר. אבל להתמודד? - דייה לצרה בשעתה. קודם כל נראה למה מסוגלים החברים האחרים בכנסת". על מגרש הספורט, כמובן.
איש מחברי הכנסת האלה, שראיינתי לפני 38 שנה, כבר איננו בחיים. לא הספורט הרג אותם, אלא, מן הסתם, הכנסת. היום, כידוע, יש לחבריה תנאים משופרים, של חדר-כושר צמוד, ולא צריך לטרוח לשם כך ולהגיע לאוניברסיטה.
ובינתיים, עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, הגו כבר כמה מחבריה את הרעיון הנועז הבא: להירתם לשיפור התנאים שמאחורי הסורגים, הנחשבים לבלתי-נסבלים ממש. למעלה מ-20 ח"כים כבר נענו למשימה, שעשויה לקרום עור וגידים כבר בעתיד הקרוב. או אז הם ילבשו מדי-אסירים ויטעמו, על בשרם הם, את טעמו של בית הכלא...
