אפליית המתנחלים

סוחרי השוק נזהרים מאד מהטיית המאזניים. סוחרי השוק מאמינים שהטיית משקלות היא גזל ומביאה מזל רע. גזל כזה נגוע במידת איפה ואיפה. מידה זו נאסרה כבר לפני אלפי שנים. הנה ציטוט מספר דברים כ"ה י"ד: "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה". בפסוק הבא הובטחנו שכדאי להקפיד על כך כי: "אבן שלמה וצדק יהיה-לך, איפה שלמה וצדק יהיה-לך, למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך".

אבל מה שידוע בפשטות לסוחרי השוק פרח מדעתם של שרי הממשלה ושופטי הצדק. נדמה כאילו נפתרו כבר כל הצרות של המדינה. הטילים כבר אינם נוחתים על תושבי שדרות וצפון הנגב. בתי המשפט התגברו זה מכבר על הסחבת ועינוי הדין בעשרות אלפי התיקים שמעלים אבק. הביטחון האישי בתחומי הרכוש והנפש הגיע לשיאו. גם הדאגה לעניים כבר איננה נושא לטיפול. פתרון המצוקות הללו איננו יותר על סדר יומה של מדינת ישראל.

במצב אידילי שכזה התפנו שר הביטחון פרץ ושר המשפטים רמון לטיפול בזוטות אחרונות שהותירו מועקה בקרב קבוצות שוליים של יפי נפש מתושבי ישראל. הם התפנו להשתלח בקבוצה קטנה של מתנחלים שהם, כלשונם, "עבריינים ופורעי חוק", שהטיפול בהם חשוב מכל נושא אחר. הנושא איננו סובל דיחוי. הוא מצדיק השקעת משאבי המדינה, הצבא והמשטרה ככל שידרש.

סוכני חרש ומוציאי דיבת הארץ רעה - שטינקרים בלע"ז - גילו אי אלו חושות ומבנים בלתי חוקיים שנבנו, רחמנא ליצלן, ביהודה ושומרון על-ידי יהודים אוהבי ארץ ישראל. שטינקרים אלה מובילים את שרי הממשלה ואת בתי המשפט באפם. על-פי תביעתם, מבנים אלו אחת דתם להיהרס. מדינת ישראל היא מדינה שומרת חוק. וחוק - הוא חוק הוא חוק. יקוב הדין את ההר. אם לא יבוא נושא זה על פתרונו המיידי - יפרע עם ויהרסו כל סדרי הדין והמשפט.

אלא מה? בממשלה יושב שר שבחקירתו במשטרה שמר על זכות השתיקה בנושאים בעלי חשיבות ציבורית. זה בסדר. בממשלה יושב שר שקיבל מתנה מידיד בסכום של אלפי דולרים וגם זה בסדר. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מכר וקנה בתים במחירי מציאה מעוררי תמיהה וגם זה בסדר. לעומת זאת, השר לשעבר אריה דרעי נחקר ונטחן עד דק בשומרו על זכות השתיקה. גם ראש הממשלה לשעבר נתנייהו עבר לינץ' וחקירה פומבית כאשר הואשם בקבלת מתנות פעוטות ערך. מהי התנהלות זו אם לא איפה ואיפה?

גם נגד המבנים והחושות של אוהבי ארץ ישראל ביהודה ושומרון מנהלת הממשלה מלחמת איפה ואיפה בדרבונם של קבוצות שוליים קיקיוניות. הארץ מלאה מבנים בלתי חוקיים. בירושלים, בגליל ובנגב נבנו מבנים כאלה בהיקף של עשרות, אם לא, מאות אלפים. ממש מכת מדינה. אלה אינם חושות. אלה הם בתים שאי אפשר להסתירם. אלה הם בתים שנבנו על-ידי אזרחים ערבים. לבתים אלה אין התרי בנייה. הם נבנו שלא כחוק. לחלקם הוצאו כבר צווי הריסה והמדינה שותקת.

יתרה מזאת, לאחרונה הודה אחד משרי הממשלה בפני בית המשפט העליון שאין בכוחה של ממשלת ישראל לטפל בבעית הבנייה הבלתי חוקית במיגזר הערבי. גם הרכב בית המשפט העליון בראשותה של דורית ביניש (בג"צ 1555/06) נמנע לאחרונה מלאכוף על הרשויות לבצע צווי הריסה נגד בנייה בלתי חוקית של ערבים במזרח ירושלים בשל טענת מחסור במשאבים.

נגד אוהבי הארץ ביהודה ושומרון ישנם משאבי הרס ללא גבול - שם יהרס ובל יעבור. לעומת זאת נגד ערביי הארץ - דום שתיקה. מה זה אם לא איפה ואיפה?

אלא שבניגוד לסוחרי השוק, כאן אי-הצדק איננו מסתכם בעשרה גרם עגבניות לכאן ולכאן. כאן אי הצדק זועק לשמיים. כאן המדינה מפלה לרעה את אזרחיה היהודים מול אזרחיה הערבים בהרס קורת גגם ובעקירתם מחבלי מולדת.

ייאמר לשרי ישראל: הניחו ידכם מאוהבי הארץ ביהודה ושומרון. אל תגררו אחרי השטינקרים לנהוג במידת איפה ואיפה. הבנייה הבלתי חוקית הינה בלתי חוקית בכל מקום. כאשר תפסיקו אותה בשטח מדינת ישראל - היא תיפסק מאליה גם בקרב המתנחלים ביהודה ושומרון. רק השלטת צדק שוויוני תביא אותנו לסיפא של הפסוק שצוטט לעיל "למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך".