מוות לעונש המוות?

בפנינו עומדות כיום שלוש אפשרויות עיקריות: קביעה חוקתית, בצד הזכות לחיים, כי מותר להטיל עונש מוות בנסיבות שייקבעו בחוק; לבטל בחוקה במפורש את עונש המוות (זו הנטייה בחוקות המודרניות, באירופה בפרט); להשאיר את הזכות לחיים ללא תוספת (כפי שמופיע היום בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו).

הדעות בדיוני הוועדה היו חלוקות. היו מי שסברו כי אין לאסור על עונש מוות באופן מוחלט, כך למשל, סבר ח"כ אליעזר כהן, כי "מי שמורשע ברצח המונים צריך להיות בהרשעה דין מוות". היו מי שסברו אחרת. באופן כללי, סוכם בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט כי החוקה לא תכלול הוראה מפורשת האוסרת על עונש מוות וכי הקביעה תישאר בידי המחוקק במגבלות של פסקת ההגבלה.

לשיטתי, הותרת חלל באשר לסוגיית עונש המוות בחוקה תוביל למצב בעייתי. כך, גם אם בעתיד יחפוץ המחוקק בחקיקת עבירה שלצידה עונש מוות, ייתכן שבית המשפט יתערב ובאמצעות ביקורת שיפוטית יפסול את החוק. תרחיש זה אינו מופרך כלל והתרחש בדרום אפריקה ובהונגריה. מכאן שעל הכנסת לקבל החלטה אם לאפשר עונש מוות בחוקה, או שמא לאסרו.

מבט אל העולם

צעדים ראשונים לקראת קיצו של עידן עונש המוות ניתן למצוא כבר בסוף המאה ה- 19. בשנת 1867 הובילה פורטוגל את הדרך להפסקת עונש המוות והולנד בעקבותיה. בדומה לכך נהגו שוודיה ודנמרק לאחר מלחמת העולם הראשונה, ואיטליה, פינלנד ואוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה.

לקראת אמצע המאה ה- 20 החלה גרמניה בחקיקת חוקים המגנים את עונש המוות על כל סוגי הפשעים. למעשה, המגמה כיום באירופה ברורה מאוד. מועצת אירופה החליטה בשנת 1983, באמצעות הפרוטוקול השישי לאמנה האירופית, לבטל את עונש המוות במדינות החתומות על האמנה שתצטרפנה לפרוטוקול, למעט בגין עבירות חמורות בזמן מלחמה.

הפרוטוקול, אשר נכנס לתקפו בשנת 1985, אושרר עד היום בידי 44 מדינות. בשנת 2002 קבעה מועצת אירופה בצעד דרמטי, בפרוטוקול מספר 14 לאמנה האירופית, כי יש לבטל את עונש המוות כליל, לרבות בשעת מלחמה. הפרוטוקול אושרר בידי כמעט 30 מדינות עד כה. מכאן עולה כי המגמה הינה איסור חד-משמעי על עונש מוות ללא סייגים.

בטורקיה, אשר מנסה שנים להצטרף לאיחוד ולכן גם משקיעה מאמצים רבים בשינוי גישתה כלפי זכויות אדם, לא הוצא אף אדם להורג החל משנת 1984. עם זאת, המשיכו בתי-המשפט להטיל עונשים מסוג זה ועשרות אנשים המתינו לגזר דינם הסופי שיקבע את מועד הוצאתם להורג. לאחר לחץ כבד מצד האיחוד האירופי בהבטחתו כי מדובר בצעד ענק לקראת הצטרפותה של טורקיה לאיחוד, הוחלט בפרלמנט הטורקי, באוגוסט 2002, לבטל את עונש המוות.

בארה"ב הדיון מעניין אף יותר מאחר שהוא כולל שני אלמנטים. ראשית, נושא הטעויות - בפרויקט די.אן.איי שנעשה בארה"ב, 180 אנשים אשר המתינו להוצאה להורג נמצאו חפים מפשע (כעולה מדבריו של עו"ד יורם סגי-זקס בוועדה). שנית, מחלוקת פוליטית - לאור התפיסות חברתיות לפיהן שחורים נענשים בעונש זה יותר מאחרים (כעולה מדבריו של ד"ר הלל סומר בוועדה).

גם לאחר הצטרפותה לאמנה הבינלאומית לזכויות פוליטיות וחברתיות, דבקה ארה"ב במתן לגיטימציה לקיומו של עונש מוות בנסיבות מתאימות. בית המשפט העליון הפדרלי אומנם מתיר עונש מוות, ברם מגביל גזירתו לנסיבות חמורות ובלתי-שרירותיות. העונש הנגזר חייב להיות מידתי ביחס לפשע שבוצע. בשנים האחרונות עולים קולות רבים, בציבור האמריקני בכלל ובמערכת המשפט בפרט, הקוראים לביטול או, למצער, לצמצום עונש המוות.

בישראל, עונש המוות על עבירת הרצח בוטל כבר בשנת 1954, אולם עודנו קיים בחוקים בודדים, ביניהם חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ענישתו של פשע השמדת עם וכן בעבירות בגידה ועבירות בתקופת לחימה לפי חוק השיפוט הצבאי ותקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945.

לעניות דעתי, נדמה כי יש לקבוע איסור חוקתי על עונש מוות, בתוספת סייגים שיאפשרו גזירת עונש זה בגין עבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות (בהתחשב בהיסטוריה של העם היהודי). אולם, לשם כך יש לקיים דיון ציבורי בנושא כדי להחליט איזה הוא העיקרון שיהלום את ערכיה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.

בשקילת הלבטים הנ"ל, חשוב לזכור את דברי השופט צ'סקלסון בבית המשפט לחוקה בדר' אפריקה, בקובעו כי עונש המוות פסול מאחר שהוא מפר את הזכות לחיים המוגנת בחוקה ולפיכך אינו חוקתי. בפסק-דינו בנושא, כתב צ'סקלסון, כי "הזכות לחיים והזכות לכבוד הן שתיים מזכויות האדם החשובות ביותר ומשמשות למקור זכויות האדם האחרות. במחויבותנו לקיים חברה המבוססת על הכרה בזכויות אדם אנו נדרשים למקם זכויות אלו מעל היתר. את זאת חייבת המדינה להפגין בכל פעולה שהיא נוקטת, כולל בדרך שבה היא מענישה את פושעיה".