דרוש מועמד נקי מכל רבב

ככל שמתקרב המועד שבו יחליט היועץ המשפטי לממשלה אם לפתוח בהליך אישום פלילי נגד הנשיא משה קצב כך הולכת ותופחת עוגת הבצק הדביק של המועמדים המבקשים להתמודד על המשרה המכובדת (?) והמכניסה, העומדת להתפנות בקרוב. חלק מן המתמודדים הפוטנציאליים הם מועמדים בעיני עצמם, חלקם מועמדי ספינים פוליטיים כאלה ואחרים, ואחרים כאלה שכבוד הנשיאות המיוחל בוער בעצמותיהם כאש לוהטת שאין לה מכבה.

מחזה ההתמודדות המוזר של אלה שחושקים במשרה אך הנמנעים-כאילו מן ההכרזה על השתתפותם במרוץ יכול לעורר שאט נפש או גיחוך, הכל תלוי בעיני המתבונן, אך דבר אחד חייב להיות ברור לכל: אסור באיסור חמור לאפשר קיומו של מצב שבו גם הנשיא הבא, יהיה מי שיהיה, יסיים את כהונתו בטרם עת ויטיל קלון בל ימחה על מוסד הנשיאות האמור להיות סמל למדינת ישראל. כדי למנוע מכשלה מן הסוג הזה חייב הציבור לתבוע משליחיו בכנסת להפעיל מסננת בדיקה נאותה כבר בשלב המועמדויות.

המועמדים לשלב הסופי של המשחק הציבורי החדש - "נשיא נולד" - חייבים הפעם להיות נקיי כפיים וברי לבב שלא דבק בהם כל רבב ולא נכשלו בקלה כבחמורה. אסור לאפשר שמועמד שכתם קל שבקלים דבק בעברו יצליח להשתחל מבעד למסננת ולהגיע לשלב הגמר. אסור שמועמד יהיה נתון תחת עננה של חקירה פלילית שלא הסתיימה, או לא הסתיימה בטענה שכל עוד לא הורשע הוא בחזקת זכאי; אסור שמועמד יהיה מי שנחשד בחריגה מטוהר המידות הציבורי; אסור שמועמד יהיה מי שייצר התאווה או תאוות הממון גבר עליו. אם מועמד שאינו נקי כפיים יצליח לחמוק מבעד למסננת המחמירה של טוהר המידות, עלול להיווצר מצב שייבחר למשרה הרמה, ורק אחרי היבחרו יצופו לעיני הציבור הנדהם כל אותם מעללים שבגינם אסור היה לו להיבחר מלכתחילה.

הפרוצדורה של העמדת נשיא מכהן לדין או הדחתו יותר מדי מסובכת וכואבת. הציבור הישראלי חייב לנהוג הפעם על-פי האמרה הקובעת כי "אדם פיקח יודע להיחלץ ממצב מצוקה שאדם חכם מלכתחילה לא היה נקלע לתוכו".

דוגמה מעולה למה שעלול להתרחש אם יבחר לתפקיד אדם שאפילו לכאורה אינו "טהור בן בנו של טהור" ניתן לגלות במועמדותו של הרב מאיר לאו שכבר מינה "ראש מטה" לבחירתו, אף כי לא הכריז בפועל על המועמדות. אורית שוחט חושפת בהארץ (24/10) כי הרב ישראל לאו, רבה הראשי של תל אביב ובעבר הרב הראשי לישראל, מקבל כסף רב תמורת עריכת חופות, על אף שחל איסור חוקי על רבנים ודיינים עובדי ציבור לקבל תמורה כלשהי בעבור עבודה זו שעליה הם מקבלים שכר מלא, ועל אף העובדה שהצהיר בעבר כי חדל לקבל תשלום על עריכת חופות.

אם יבחר הרב לאו לתפקיד הנשיא שהוא כה חושק בו - מבלי שתיפתח נגדו, בטרם בחירה, חקירה בקשר לעבירה לכאורה שבה מאשימה אותו אורית שוחט - יכול בהחלט להיווצר מצב שכבר בתחילת כהונתו, בעקבות עתירה לבג"צ או מכוחה של פעולה אחרת, תיפתח חקירה נגד הרב-נשיא והיועץ המשפטי לממשלה ו/או חברי הכנסת יתבעו את השעייתו או הדחתו. מוסד הנשיאות, שכבר קועקע מעמדו הסמלי בשל פרשיות קודמות, לא יוכל לשאת עוד בושה חמורה מן הסוג הזה.

הציבור הישראלי, הניצב חסר אונים נוכח המרוץ המחודש של ים המועמדים על ליבם של חברי הכנסת - שרק הם יכולים לפסוק מי יזכה בפרס הגדול של משרת האזרח מספר אחד של ישראל - כבר יצר בדיחות על ההתמודדות. הבדיחה העדכנית ביותר יודעת לספר כך: בישראל כיהן נשיא אחד שעיקר פועלו היה טמון ברדיפת כבוד; היה לנו נשיא אחד שנאלץ לפרוש בטרם תמה תקופת כהונתו בגלל אהבת היתר שלו לממון; ויש לנו נשיא אחד העומד, ככל הנראה, לאבד את משרתו וכבודו בגלל תשוקתו לנשים. עכשיו, עם תחילת ההתמודדות על הנשיאות שעדיין לא התפנתה אנו עלולים "לזכות" בנשיא אחד שכל שלוש התכונות האלה מגלמות את מהותו הייחודית.