הוכרזו הזוכים בפרסי יצירה לקומפוזיטורים לשנת 2009

יו"ר ועד הנאמנים של פרסי היצירה לקומפוזיטורים מטעם ראש הממשלה, אהרון ידלין, הודיע השבוע לזוכים על בחירתם. גובה הפרס לכל אחד מהזוכים: 67,000 שקל ובסך-הכל יחולקו 402,000 שקל.

שרת התרבות והספורט, ח"כ לימור לבנת אמרה כי: "פרס זה מבהיר לזוכים שמדינת ישראל מוקירה את תרומתם לפיתוח המוזיקה בישראל. משרד התרבות והספורט ימשיך ויעודד יצירה ישראלית מקורית גם, ובעיקר, בזמנים של מצוקה תקציבית".

בפרסי היצירה בתחום המוזיקה האמנותית הכללית זכו בטי אוליברו, הילת בן-קנז, דניאל גלאי, דן יוהס ומתן פורת. הזוכים נבחרו על-ידי צוות השופטים שכלל המוסיקולוג, ד"ר אסף שלג והפסנתרן עמית דולברג. בראש הצוות עמד המנצח ואג פאיפאן.

בפרס היצירה בתחום הג'אז זוכה אלברט בגר. בגר נבחר על-ידי צוות שופטים שכלל את הפסנתרן ד"ר דן כהן, העורכת לאה ליאור ובראשו עמד הנגן, אלברט פיאמנטה.

טקס הענקת הפרסים יתקיים בתיאטרון גבעתיים ביום ה', ו' בתשרי תש"ע 24.9.2009, בשעה 18:30 במסגרת חג המוזיקה הישראלית.

מנימוקי השופטים

"המלחינים הזוכים נבחרו ברוב קולות חברי הוועדה בשל מה שאנו תופסים כאיכות הכוללת של יצירתם. חשיבות קולותיהם הייחודיים בתוך המרקם המגוון של עולם המוזיקה הישראלית בת-זמננו לא נעלמה מעיננו.

התהליך הארוך של בחינת המגוון העצום של יצירות שקראו ושמעו חברי הוועדה לימד רבות על עושרה ועומקה של היצירה המוסיקלית של מלחינים ישראלים רבים. מלחינים אלה מהווים קבוצה אנושית רבת פנים: נשים וגברים בני דורות שונים, בעלי השכלה שנרכשה בישראל ובמדינות ומרכזים מוסיקליים שונים ברחבי העולם. בין המלחינים בעלי אוריינטציה אקדמית ומולם אנשי במה מובהקים, אנשי 'הזרם המרכזי' (או נכון יותר - זרמים מרכזיים) ואנשים שאמנותם נולדה וחייה בשוליים הניסיוניים.

לפיכך, כל ניסיון 'לעשות צדק' חלוקתי בין נציגי קבוצות וקטגוריות, אם על-פי אבחנות מוסיקליות ואם על-פי נסיבות אישיות (מגדר, ותק בישראל, מצב כלכלי) נדון מראש לכישלון. זאת עוד בטרם נדונה שאלת הצדקתה של חלוקה זו או אחרת. שעל כן דבקנו, אנשי הוועדה, איש-איש באמונותיו ותובנותיו המוסיקליות (אם כי לא תמיד בטעמו האישי דווקא) באשר לייחוד, לעניין, ולעומק הישגיהם של המלחינים השונים, ולתקווה שיוסיפו ויעשו חיל בעזרת ה'רוח הגבית' שישיב עליהם הפרס.

בטי אוליברו - כתיבתה מהווה דיאלוג ייחודי בין האוניברסאלי לפרטיקולארי, בכל הקשור לזהות יהודית במוזיקה פוסט-מודרנית. יצירותיה 'בקשות' (2005) 'נהרות נהרות' (2006) ו'קריאות' (2008) מציגות מסס עשיר של היסטוריות מוסיקליות מחד, ומסורות מוסיקליות יהודיות מאידך. 'בקשות' נמצאת במרחב הלימינאלי שבין המסורת הכתובה למסורת שבעל-פה. 'נהרות נהרות' מציגה פלישה מחושבת של גוונים להרמוניה משולשת שעוברת תהליך העכרה מהפנט. אותו תהליך מתרחש גם במימד ההרמוני ומשמש כפרלוד להצגתן של הקינות העממיות המוקלטות. בהקשר זה נדמה כי הסימבולי (המילה) והקדם-סימבולי (הצליל) מעולם לא היו קרובים יותר. 'קריאות' מעמידה את הסקסופון באור חדש: מכלי עם אסוציאציות סגנוניות מסוימות ולעיתים מוגבלות בגבולות המוזיקה של המאה העשרים, הוא עובר תהליך דיאלקטי שבו הוא הופך לשליח ציבור' של תזמורת שלמה. ההרמזים הכליזמרים ביצירה מלאים תוכחה ומביאים לערעורם של מחוזות זיכרון תרבותיים. בנקודה זו ביצירה הופכות הקריאות לקרעים.

דן יוהס - "יצירתו 'לחש' לזמרים ואנסמבל קולי (2005) היא אחת היצירות הטובות ביותר שנכתבו בעשור האחרון. באמצעות קצב ההרמוני ער וחריף ואמצעים אוונגרדיים שונים, מצליח יוהס לנטרל את המילים באמצעות פירוקם להברות ולכדי אמירה מרעננת על אודות משמעותן של המילים בעידן המתפכח מההיסטוריוגרפיה חסרת האיזון של האוונגרד הגרמני האירופי. 'לחש' היא ניסיון לכשף את המילים לאבד מכוחן ולהפכן לצלילים - צלילים בלבד. יצירתו 'מונולוג לחליל סולו' מצליחה לייצר ליריות ללא קו התפר שבין טונאליות לאטונאליות".

דניאל גלאי - "כתיבתו שמרנית, כנה, מלאת מסורת ועניין, ומעל הכול מצליחה לייצר תהליכים דיאלקטיים אמיתיים של חומרי בניין. יצירתו 'תוויו של הכליזמר' לקלרינט ותזמורת כלי קשת (1985) מדגימה את יכולתו של גלאי לצאת מגבולות הסגנון המצוטט לכדי אידיומים רעננים הנבנים במהלך הפיתוח; השישייה 'בארבע עיניים' (1984) הינה בעלת חוש דרמטי מרתק ו'יזכור' לצ'לו ותזמורת כלי מיתר (1998) הופכת מטאפורות של טונאליות למרכזים טונאליים. ה' סימפוניה השנייה' היא ניאו-שמרנית בגישתה ובתִזמורה המשובח, והיא כוללת דיאלקטיקה כנה של רעיונות בקונטקסט חשיבה אורגני".

מתן פורת - "אחד מהכישרונות הצעירים המבטיחים של המוזיקה הישראלית האומנותית. היקף כתיבתו מרשים ביחס לגילו הצעיר. יצירותיו מלאות דמיון, מקוריות ומייצרות עניין רב. יצירתו 'לפסנתר...' (2006) ומציגה כושר המצאה טכני ודמיון אקוסטי מרהיבים. פרס זה עבורו מהווה גם תמיכה ליצירותיו שבכתובים".

הילת בן-קנז - "אחת מהמלחינות הצעירות הבולטות בארץ. יצירתה 'במצב רוח כרומטי' (2008) מציגה שפה ייחודית הכוללת תמהיל מקורי בין עומס דיסוננטי ואקספרסיביות לירית תוך שמירה על שקיפות מרקמית. פרס זה הינו עבורה גם תמיכה ליצירותיה המתהוות".

אלברט בגר - "הוא קול ייחודי ומקורי ביותר בג'אז הישראלי. עשייתו העקבית והרצופה כמלחין, סקסופוניסט וחלילן מעידה על דרך עצמאית משלו בג'אז המודרני, ויצירה מוסיקלית שאינה שוקטת על שמריה, המחפשת אחר דרכי ביטוי חדשות והשראה מעולמות מוסיקליים נוספים כמוזיקה קלאסית עכשווית, ועם זאת נובעת ממקורות הג'אז. כתיבתו להרכבי ג'אז, משלישיה ועד חמישייה, מאתגרת את המנגנים עימו לאלתור רב-גוני ונגינה ברמה גבוהה, ואת המאזינים להם - לחוויה מוסיקלית עכשווית שעולה בקנה אחד עם זו הנחווית בהאזנה ליצירתם של הטובים שבמלחיני ומאלתרי הג'אז החופשי בעולם, כיום. על כל אלה מוענק לאלברט בגר פרס היצירה לקומפוזיטורים לשנת 2009 - בתחום הג'אז".

בוועד הנאמנים מכהנים: אהרון ידלין - יו"ר, השופטת רות טלגם, ד"ר מאיר ויזל, אורון שוורץ, ד"ר איתן שטיינברג, עו"ד איתן הברמן, ד"ר ארי בן שבתאי, פרופ' ינעם ליף.