בוררות חרדית בענייני עבודה. בית הדין הארצי לעבודה אישר (יום א', 16.8.09) פסק בוררות של בית דין צדק חרדי על הפסקת עבודתו של רב המושב עלמה, הרב דוד אלבז. מדובר בפסק בוררות של בית דין צדק בראשות הרב קרליץ, שקיבל את דרישת המועצה הדתית מרום הגליל להפסקת עבודתו של הרב אלבז.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענות הרב אלבז באמצעות בא-כוחו, עו"ד יצחק טיבי, כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל חריגה מסמכות מאחר שלא הסמיך את בית הדין לדון בהעסקתו אלא בשכרו בלבד. שופטי הרוב, סטיב אדלר ו
נילי ארד, על דעתה החולקת של השופטת ורדה וירט-ליבנה, קבעו כי "הרב אלבז היה שותף פעיל במשך למעלה משלוש שנים בהליך הבוררות שעסק רובו ככולו בשאלת המשך העסקתו כרב המושב". לפיכך, הטענה כי לבוררים לא הייתה סמכות לדון בכך "נשמעה מפיו לראשונה לאחר שנות התדיינות פעילה וימים ספורים עובר למתן פסק הבוררות".
השופט אדלר ציין כי למעשה היו שני פסקי בוררות בפרשה, וכי בפניותיו של הרב אלבז לבוררים לאחר הפסק הראשון "לא כפר הרב אלבז בסמכות הבוררים להכריע בעניין המשך העסקתו וכל שביקש הוא דחיית הדיון לפניהם. אדרבה באחת מפניות אלה ממש, קבל הרב אלבז על כך שהמועצה הדתית אינה מקיימת את החלטת הבוררים בעניין מינוי שני רבנים לבחינת רצון תושבי המושב בהמשך כהונתו".
"התכחשות הרב אלבז להסכמתו להידון בבוררות מהווה התנהגות בחוסר תום לב ונעוצה כפי הנראה בעובדה שמצב הדברים בבוררות לא תאם את ציפיותיו", כתב השופט. הוא הדגיש כי זהו המקרה המובהק "בו אל לו לבית הדין ליתן יד להתכחשותו של בעל דין להסכמתו להביא את עניינו להכרעה בבוררות. מתן תוקף להתכחשותו של בעל דין במקרה כזה תפגע בנכונותם של בעלי דין להפנות את המחלוקות ביניהם להכרעת בורר נוכח החשש כי המשאבים שיפנו לדיון בפני בורר ירדו בסופו של דבר לטימיון".
השופטת נילי ארד כתבה כי בטרם עבר הנושא לבוררות התחייבה המועצה הדתית, כי "כל הכספים והפיצויים המגיעים לפי חוק משרד הדתות יועמדו לזכות הרב לפי בקשתו ובהתאם להתניות מצד משרד הדתות". לפיכך, הדיון בפני הבוררים על המשך העסקתו של הרב אלבז אין בו כדי לסכל "זכויות קוגנטיות" במשפט העבודה ו"אין חשש לפגיעה באינטרס הציבור". משזכויות הרב אלבז הובטחו, כתבה השופטת, "לא הוכח עיוות דין בהליך הבוררות גופו ובתוצאתו".
כאמור, השופטים דחו את בקשת הרב אלבז לבטל פסק בוררות של הרב קרליץ והותירו אותו על כנו.
