כדאי אולי שנשאל עצמנו שוב, מהי דמוקרטיה? מהו בכלל חופש? דווקא במקרה זה, אי קיומו של חוק שכזה יהיה פגיעה בדמוקרטיה ופגיעה בסוג של חופש שלא פחות חשוב לטעמי מחופש הביטוי - והוא חירותו של האדם, האישה או חלילה הילדה, והחופש שלה להגן על עצמה, או להבדיל חוסר יכולתו של הילד להגן על עצמו מ"השתלטות" של תכנים אלה עליו, והרי הכל מתחיל בחינוך, לא? אך לא רק בדברים שאנו בוחרים להראות או ללמד, אלא דווקא בתכנים שאנו בוחרים שלא להראות.
כוחה של הדמוקרטיה הוא בחופש, אך גם בזכותו של אדם באשר הוא לזכות בכבודו ובחירותו ולהגן עליהם, אך אם זכות זו נפגעת שלא לומר נפרצת, כאן צריכה להידלק נורה אדומה. כוחה של הדמוקרטיה הוא באיזון, וביום שזה לא יהיה, לא תהיה דמוקרטיה. אין ספק שחופש הפורנוגרפיה, סובל כיום מחוסר איזון מדאיג שלא לומר מחריד. מאז ומתמיד בנושא זה היה טאבו בכל הקשור לאיסור שצריך להטיל לגביו. ולכן, במקרה הזה, דווקא מתוך ראייה חברתית ומתוך דאגה לזכויות האדם באשר הוא (ילד, ילדה, אישה או גבר), אני נוטה להסכים עם בסיס הצעת החוק הזו, ואף אוסיף ואומר שלדעתי הצעה זו הגיעה קצת מאוחר אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
אני פוסל לחלוטין את האמירות הדמגוגיות כגון של אלה התוהים האם גם תמונתו של דויד העירום תהיה אסורה לצפייה - מספיק עם הצביעות, כולנו יודעים בדיוק היכן עובר הגבול, בדיוק כפי שכולנו יודעים היכן עובר הגבול בתוכניות או פרסומות בטלוויזיה. ושם יש צנזורה. האם הדמוקרטיה נפגעה? אם כבר, אז דווקא בזכות הטלת צנזורה רכה מדי לטעמי. מי שנגד הצעת החוק הזו, שיקום ויקרא לחופש שכזה גם בטלוויזיה. כנראה שאין הרבה.
אני גם פוסל מכל וכל את הטענה כי אין צורך בחוק שכזה, שכן, ספקיות האינטרנט כבר נותנות את שירות החסימה לכל החפץ בכך ושכיסו מאפשר לו זאת. אך מה עם אלה אשר אינם יכולים להרשות זאת לעצמם? כולנו יודעים שמי שייפגע מכך ראשון אלו כנראה אותם אנשים שבתחתית הסולם הסוציואקונומי, או אם תרצו, אותם אלה שאין להם זמן וכסף להשקיע בילדים שלהם ושכתוצאה מכך כנראה שלילדים שלהם גם אין הרבה "גירויים" אחרים מלבד אלה המיניים ובכלל, כולנו יודעים שאם גם אלה "החסומים" ממש ירצו, הם כבר ימצאו דרך למצוא את מבוקשם, אם על-ידי פריצת הסיסמא, או אם על-ידי קפיצה לחבר הקרוב או למקום ציבורי בו כל דכפין ייתי ויכול.
אז תבואו ותאמרו "הם יוכלו להוריד את התכנים באחת מתוכנות שיתוף הקבצים הקיימות כיום ברשת", ואני אומר שאין שום פתרון הרמטי, כפי שאין תכנה שיכולה לחסום זאת לחלוטין, וחוק כניראה שלא היה קיים אם לא היו לו מתנגדים, ושתמיד יימצא מי שינסה לעבור עליו.
חוץ מזה, אז מה? גם הורדה של מוזיקה ברשת היא דבר אסור, ובכל זאת, מישהו מכם יעז להקים אתר דרכו יוכלו להוריד מוזיקה חינם? מיד יקומו לכלותו חברות התקליטים ואמנים למיניהם. אז כשמדובר בקניין או אם תרצו בכסף, זה מתקבל על הדעת, אך כשמדובר בגופה, או אם תרצו בקניינה של האישה, זה בסדר? על זה אפשר להבליג? ומה פתאום נציג משרד האוצר מביע תרעומת על כך? האם במשרד האוצר חוששים לכבודו וחירותו של הצרכן הישראלי? אולי, אבל גם לכבודו וחירותו של העולם או ליתר דיוק של מקומה של ישראל בתעשיה העולמית, שנתבך "חשוב" ממנה היא הפורנוגרפיה. אם כך, מעתה אל תאמרו דמוקרטיה, תאמרו גלובליזציה, והאינטרנט הוא חלק חשוב ממנה, אך מידת הקדושה שמייחסים לעיתים לאינטרנט, שזהו ללא ספק מדיום חשוב ואולי ה-חשוב בעיקר לכל הקשור לחופש הביטוי, לעיתים מעלה תמיהה - האם לחופש הביטוי הזה ייחלנו? אנו צריכים להבין שלכל תמורה יש גם מחיר, וכפי שלשלום יש מחיר, גם לדמוקרטיה, לא כל שכן לחופש.
אגב, אם הייתה זו שלי יחימוביץ' שמציעה את החוק? האם עדיין הייתם חושבים אותו הדבר. האם עדיין הייתם זועקים על פגיעה בחופש ומשווים את ישראל לאירן או סעודיה? נקודה למחשבה.
