בועז יונה, בעליה לשעבר של חברת הבנייה חפציבה, חויב לשאת בכל חובותיה - 1.172 מיליארד שקל. להחלטה זו של בית המשפט המחוזי בירושלים אין ככל הנראה משמעות מעשית, כי יונה הוא ממילא פושט רגל.
המנהל המיוחד של חפציבה, עו"ד יצחק מולכו, ביקש לקבוע, כי יונה נושא באחריות לכל החובות משום שניהל את חפציבה בדרכי תרמית. הבקשה התבססה בעיקר על גזר דינו של יונה, שהודה במסגרת עיסקת טיעון בהאשמות נגדו ונדון לשבע שנות מאסר ולתשלום פיצוי של 8 מיליון שקל לקורבנותיו. המדינה ביקשה לחייבו בפיצוי של 4 מיליון שקל בלבד, בנימוק שזהו הסכום המירבי שיוכל לשלם. לאור זאת ברור, כי להחלטה הנוכחית אין משמעות של ממש.
מבחינה משפטית, נשענה תביעת החוב על סעיף 373 לפקודת החברות (שלא בוטל עם המעבר לחוק החברות), שעניינו חיוב אישי של נושא משרה בחברה בחובות החברה, ככל שמתברר, כי ניהול החברה היה בדרך של תרמית. בסיס נוסף שלה היה סעיף 6 לחוק החברות, העוסק ב"הרמת מסך": ייחוס חוב של החברה לבעל מניה בה במקרים מסוימים ובהם שימוש בחברה למטרת הונאה.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
יעקב צבן, קבע כי הודאתו של יונה וגזר דינו "מציגים תמונה ברורה וקשה על האופן בו נוהלה חפציבה על-ידי החייב - בדרכי מירמה והונאה של גורמים שונים, תוך רישומים כוזבים והצגת מצגי שווא. מקצת מהפעולות שביצע החייב הן אלה: הימנעות מלספק לרוכשי דירות מחפציבה בטוחה וחשיפתם לסיכונים כלכליים שונים; אי הפקדת כספי רוכשי דירות בחשבונות הליווי; עריכת רישומים כוזבים בספרי חפציבה, זיוף מסמכים והסוואת הפעולות שבוצעו בכספים מעיני בעלי המניות וציבור המשקיעים, רואי חשבון, בנקים מפקחים וגורמים שונים נוספים, לרבות הצגת מצגים כוזבים בפני גורמים אלה ובפני רוכשי הדירות בדבר מצבן של חברות חפציבה ופעילותן; עשיית שימוש בשליטתו של החייב בחברות חפציבה השונות תוך יצירת התחייבויות הדדיות ביניהן; ומשיכת כספים מהחברות הציבוריות ללא זכות כדין, תוך הפרת חובת אמון וללא קבלת האישורים הנדרשים על-פי דין לביצוע פעולות אלה".
יונה לא הציג התנגדות עניינית לבקשתו של מולכו, אלא מספר טענות משפטיות-נוהליות. בין היתר טען, כי אין לקבל כראיה את כתב האישום וגזר הדין במשפטו. צבן דחה טענה זו על הסף, בהזכירו שיונה הודה בעובדות אלו, ושלא עשה דבר שביכולתו לסתור את ההליך הפלילי (וספק אם בכלל יכול היה לעשות זאת).
עוד טען יונה, כי על-פי הפסיקה, תנאי להכרזה על נושא משרה כחב בחובות החברה, הוא שנושא המשרה "לקח לכיסו". על כך אומר צבן: "ההיפך הוא הנכון. גישת הפסיקה היא, כי קשת המקרים היכולים לענות על הגדרת ניהול חברה בדרך של תרמית, היא רחבה מאוד. אחד המקרים, עשוי להיות מצב בו נושא המשרה פועל לקידום אינטרס אישי שלו על חשבון החברה. אולם, מדובר בדוגמה בלבד וודאי שאין זה תנאי בלעדיו אין להטלת אחריות על נושא משרה. אולם למעלה מן הצורך, מגזר הדין עולה, כי החייב גם 'לקח לכיסו'".
