בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה קובע, כי התקנת מצלמת אבטחה בחדרו של עובד והפעלתה בניגוד להתנגדותו המפורשת, מהווים פגיעה בפרטיותו ומצדיקים התפטרות וקבלת פיצויי פיטורים.
מדובר בתביעתה של ד"ר לודמילה לשניצר כנגד מעסיקתה לשעבר, בית האבות השיקומי "פאר מרכז החלמה רפואי", לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש עקב הטרדה מינית. לשניצר התפטרה במרץ 2010 עקב התקנת מצלמת אבטחה בחדרה ועילות נוספות, שנדחו בידי בית הדין.
לטענת לשניצר, המצלמה הותקנה בחדר המשמש אותה לעבודתה ובו היא בודקת חולים. על כן התקנת מצלמות באותו חדר מהווה פגיעה בצנעת החולים, ואף יש לה סממנים מיניים הואיל והחולים נדרשים להתפשט לצורך בדיקתם, ומכאן תביעתה לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב הטרדה מינית.
לטענת פאר, מצלמות האבטחה הותקנו בבית האבות בכלל מטעמים של ביטחון והבטחת שלומם של המאושפזים, ואילו בחדר האחות ששימש גם את לשניצר הותקנו המצלמות במרץ 2010 לאחר גניבות ממנו. לטענתה, לשניצר לא בדקה את החולים באותו חדר אלא בחדרי החולים, אך לנוכח אי שביעות רצונה מהתקנת המצלמות, יזמה בכוונה בדיקת חולים בחדרה, על-מנת שתוכל לצלמם וליצור פרובוקציה.
בית הדין דחה את תביעתה של לשניצר בנוגע להטרדה מינית, שכן החוק למניעת הטרדה מינית מעניק פיצוי בגין פגיעה בתובע ולא באחרים. הוא מתח ביקורת על מה שהגדיר "השימוש הציני שעשתה התובעת בהוראות חוק זה, שלא לצורך".
השופטת אביטל רימון-קפלן קבעה, כי התקנת מצלמת אבטחה בחדר בו עובדת רופאת בית האבות, בניגוד להסכמתה וחרף התנגדותה המפורשת, עולה כדי הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ומגיע לנסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, ולכן היא זכאית לפיצויים למרות שהתפטרה.
"כאשר הוקצה לרופאת בית האבות חדר ושולחן (גם אם הוא לא משמש אותה באופן בלעדי וגם אם לא כל הזמן), הרי שבמובחן משטחים אחרים של בית האבות בהם מבצעת הרופאה את תפקידה - המדובר ברשות היחיד שלה כל עוד היא עובדת באותו חדר (ודוק, גם אם אינה בודקת חולים באותו חדר). די בכך שהיא מבצעת עבודה משרדית או אף משוחחת בחדר זה עם החולים או עם בני משפחותיהם", קובעת רימון-קפלן. מדובר בפגיעה בלתי-מידתית בפרטיותה, שכן לא היה הכרח להפעיל את המצלמה כאשר לשניצר בחדר.
